מה, שנתחיל בגילוי נאות? עיתונאים מעבירים ביניהם יותר שמועות מכל השאר. צילומים וסרטונים טסים בין קבוצות יותר מהר ממשך מעופו של פצמ"ר מבית חאנון לנתיב העשרה. אתמול הראה לי אפי, הצלם שירד איתי דרומה, סרטון שמתעד כביכול את הפיצוץ שהרג את הצנחנים השבוע. פורוורד וידוא לניר דבורי העלה שמדובר בסרטון מסיטואציה אחרת. השמועה יורטה בהצלחה. כמה דקות אחרי כן, אני מקבל מעיתונאי בכיר תמונה מרגשת מסוף קרב, לא ניכנס לפרטים. תוך דקה הודיע חבר אחר לקבוצה שמדובר בתמונה ישנה שצולמה בהקשר אחר, אז לא להפיץ ולא להתלהב. עוד שמועה פוצצה במעופה.
לשאול מעפולה אין צנזורה
אז עכשיו לכולם יש את הכוח הזה. מה שחסר זה המיומנות והניסיון בטיפול במידע נפיץ. ולכן, כל ההפתעה מחרושת השמועות היא מטופשת להפליא. מה חשבתם שיקרה? טבע האדם ללכת רכיל, חברו את זה למלחמה ולוואטסאפ, קיבלתם אטרף. את טבע האדם לא נשנה, הוואטסאפ לא יילך לשום מקום, ומלחמות כבר קורות בקיץ ובכל העונות, ועוד ימשיכו לקרות. זה אומר שצריך להחליף דיסקט.
וזה לא בלתי אפשרי. עד לפני 11 שנים עוד געשו הפורומים של רוטר ופרש מערימות של מידע בטחוני נטול צנזורה. כולם הזדעזעו בתקשורת (בעיקר אלה שנבהלו מהמונח "פורום באינטרנט"). ואז עשתה הצנזורה הצבאית את הבלתי ייאמן, ושלחה אליהם מכתב. זה היה בלתי ייאמן, כי הצנזורה לא התייחסה עד אז למי שלא היה "גוף תקשורת ממוסד". מה קרה מאז? הרבה יותר ציות לחוק, זה מה שקרה.
אחרי שהכוח התפזר מגופי התקשורת לפורומים ואתרים, הוא עבר למיליוני סמארטפונים. ברור שמדובר באתגר מסוג חדש, ולכן צריך לגשת אליו אחרת לגמרי. לחנך וליידע מראש, לא לחכות לגלי השמועות ולהרים גבות מזועזעות. הצנזורה צריכה לפנות לציבור, וגם לפתוח סוג של לשכה לפניות הציבור ולענות לשאלות. ברור שמדובר בעומס גדול, ברור שהפניות של כלי התקשורת לא יחכו בתור יחד עם כל עם ישראל. גם צווי איסור פרסום צריכים להיות נגישים לכל הציבור, שיוכל כל אחד לראות בכל עת מה אסור ומה מותר. צה"ל, באותו האופן, צריך לשנות לגמרי את נוהל ההודעה למשפחות, מתוך הנחה שהתחרות עם וואטסאפ היא כאן כדי להישאר. השמועות שרצות לפני קציני העיר הן מחרידות, אבל על הדרך הן מפשיטות את דובר צה"ל ואיתו את כלי התקשורת – שיודעים ושותקים – מאמינותם. כתבתי על זה כאן לפני שבועיים, וכבר לא מעט קולות קוראים לשינוי דומה (רביב דרוקר, נעה לנדאו, עידו קינן).
אבל אל תתבלבלו – חלק מהאשמה על הפצת השמועות המטורפת מונחת גם על כתפי הארגונים האלה. הצנזורה התעלמה מהציבור הרחב עד היום - אז הציבור הרחב מתעלם ממנה, לא מרשעות אלא מבורות, בדיוק כפי שעשו הפורומים בעשור הקודם. אי אפשר לצפות משאול מעפולה להכיר את הנוהל הצה"לי של הודעה למשפחות חללים בשנייה שהוא מקבל וואטסאפ מחבר. הוא לא יודע אם המשפחה כבר יודעת או לא, הוא לא מאמין שהוואטסאפ שלו יכול להשפיע על מישהו. הוא לא חושב על זה. הוא רק רוצה לספר לעוד מישהו.
גם חיילי הרבנות שצילמו את ארונות הקבורה – הם התכוונו להדליף? הם הבינו את המשמעות? אולי, ואולי לא. יכול להיות שזה לא היה אקט שונה בהרבה מזה של מאי בת ה-16 וחצי, שמצלמת נעליים תוך כדי הידוס בקניון. היא משתפת את שגרת היום שלה, הם את שלהם. זה מה שהדור הזה עושה, וזה לא כרוך בתהליכי מחשבה ביקורתיים מפותחים במיוחד. אם תרצו, אפשר לראות בזה עוד ביטוי לפער הדורות בין החיילים למפקדים שלהם. 5-8 שנים יכולים להיות פער עצום בתפיסת הסלפי. ולצד ההתייחסות וההסברה, צריכה לבוא גם ענישה ואכיפה. זה אפשרי, גם אם לא על כולם כל בזמן. שלושת החיילים של הרבנות הצבאית שנעצרו השבוע הם אולי הראשונים, אבל לא צריכים להיות האחרונים.