מארק צוקרברג, ג'ף בזוס, טים קוק, סונדאר (צילום: AP)
צוקרברג, פיצ'אי, קוק ובזוס. שימוע היסטורי | צילום: AP

פאבלו אסקובר לא הלך מסביב. עם אקדח לרקה הוא הקריא בפני שותפיו העסקיים העתידיים את האפשרויות שעומדות לרשותם. הם גמגמו קצת מול האקדח, אבל בסוף בחרו נכון: לקחת כסף ולא לחטוף עופרת. 

אתמול מי שגמגם היה מארק צוקרברג, מול השאלות של חברות וחברי הקונגרס. מכמה חברות העתקתם, שאלה אותו חברת הקונגרס הדמוקרטית פרמילה ג'יאפאל מוושינגטון. פחות מחמש? פחות מחמישים? צוקרברג גמגם. החוקרים - חברי הקונגרס - הקריאו בפניו מיילים פנימיים, מסמכים ועדויות, שמראות כיצד פייסבוק לא באמת הותירה ברירה לאינסטגרם. או להימכר - או להיות מועתקת על ידי מפלצת כמו פייסבוק ולאבד הכל. מכמה חברות העתקתם? צוקרברג גמגם וגמגם עד שחזר אל המנטרה הבטוחה כמו שילד שנשרט מחבק את אמא - "פייסבוק נועדה לחבר בין אנשים". בטח נשמה, וחומוס עדיף לאכול טרי. אבל מה זה קשור?

זה היה די מביך לצפות - האנשים החזקים בעולם, שכולם מגמגמים בפניהם בישיבות, שמתחנפים אליהם ורוצים בקרבתם - מבוישים, נקטעים וננזפים בשידור חי מול העולם, במשך שעות. לפעמים בצדק, לפעמים פחות - אבל מחזה כזה לא רואים הרבה, וחבל.

שנים עברו מאז שמישהו העז לקטוע ככה את סונדאר פיצ'אי, המנכ"ל של חברת אלפבית, הבעלים של גוגל ויוטיוב. קוצר הרוח של יו"ר הועדה, דיוויד סיסיליין, קבע את הטון. עם פתיחת הישיבה הוא הטיח בפיצ'אי שגוגל גונבת תכנים מאתרים אחרים ומתעשרת על גבם. פיצ'אי ניסה להשיב שתוצאות החיפוש של גוגל כוללות מידע מאתרים אחרים, כמובן. סיסיליין לא התכוון להקשיב להסברים ארוכים. הוא קטע אותו והמשיך בשאלות הנוקבות - האם אתם מפנים את הגולשים לאתרים שלכם? האם אתם מרגלים אחרי אתרים אחרים? האם השתלטתם על שוק הפרסום באינטרנט? פיצ'אי ניסה להדוף לכאן ולכאן, אך ללא הועיל.

ג'ף בזוס, מייסד ומנכ"ל אמזון והאיש העשיר בעולם - גמגם הכי הרבה. אולי מחוסר ניסיון במעמד כזה. אולי בגלל שלא בא מוכן. "איך אתם מוודאים שהמוצרים שאתם מוכרים לא מזוייפים", שאלו אותו. בזוס, 180.4 מיליארד דולר של גאונות, גמגם "לא יודע. אין לי מושג". 

במסך שלידו, צוקרברג כנראה צחקק בלב. "מה הבעיה יא ראש דלעת. תגיד שאתם משקיעים מאמצים ומיליארדים במשך שנים כדי להתמודד עם בעית הזיופים, חרטט איזה אחוז מעודד - 85% מהלקוחות שלנו חוזרים וקונים או משהו, ותתקדם. הנה תראה איך אני עושה את זה". חברות הקונגרס עימתו את בזוס עם סוחרים ומשפחות שפרנסתם נפגעה, אחרי שאמזון עצמה הוציאה אותם מהביזנס או העתיקה את המוצרים שלהם והתחרתה בהם ישירות. בזוס נותר חסר מילים. הוא אפילו לא הצליח להתחייב על זה שאמזון לא משתמשת לרעה בנתונים של מי שמוכרים דרכה". 

גם סונדאר פיצ'אי גמגם כשחברי הקונגרס הטיחו בפניו דברים קשים על השליטה של גוגל בתכנים ברשת, הניצול שהיא עושה במונופול בתחום החיפוש כדי להשתלט על שווקים נוספים, והשליטה שלה בשוק הפרסום.

מה שלא תעשה, תחטוף

היה גם רגע של סימפתיה: מנכ"לי פייסבוק וגוגל נצלבו על ידי הרפובליקנים בגלל שהם חוסמים את חופש הביטוי, ועל ידי הדמוקרטים בגלל שהם לא חוסמים מספיק. 

"למה אתם חוסמים שיחות על הירוקסיכלורוקווין כתרופה לקורונה", התלונן אחד הרפובליקנים. "איך יכול להיות שאתם לא מורידים פוסט שממליץ על התרופה הזאת, ופוסלים אותו רק אחרי ש-20 מיליון איש צפו בו"? התלונן עמיתו הדמוקרטי. רשויות הבריאות האמריקאיות, יש לציין, מזהירות מפני התרופה הזאת אבל כשטראמפ הצהיר שהוא נוטל אותה, היא הפכה לעניין פוליטי. 

בכלל, הרפובליקנים הרבו להתלונן בפני המנכ"לים על חסימות של תכנים ואתרים פוליטיים, והתרו במנכ"ל גוגל לבל "יעזור" למועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן. אבל דווקא בעיני בלט עניין אחר. בעוד רבים מהגברים בוועדה עסקו בעניינים פוליטיים, מפלגתיים ואישיים (אחד מהם הפך את השיחה עם מנכ"ל גוגל לסשן תמיכה טכנית וייבב "למה המיילים שלי הולכים לספאם") - דווקא הנשים, חברות הקונגרס, באו מוכנות עם שאלות חדות, שאלו בחומרה אך ללא התנשאות, והקשו על המנכ"לים המורמים מעם, שהיו מתים לגמור עם זה כבר.

מי את דנה רון 

גם בארץ לא חסרות יבבות והאשמות סביב המדיה החברתית. כולם זורקים מלים זה בזה, אף אחד לא בודק מה מזה אמת. עד שאחד, יוסי דורפמן, נמאס לו. הוא משך בקצה החוט של משתמש פייסבוק בשם Dana Ron, שקרא "להוריד את ביבי בכוח.. דיקטטורים מורידים עם כדור בראש". כל הסימנים מעידים שלא מדובר באדם אמיתי. גם פייסבוק שיגרה הודעה רשמית, שבדקה והחליטה לחסום את המשתמש. השאלות עדיין מהדהדות: מי מפעיל אותו? ויותר חשוב מזה - מי מפעיל אותנו? 

>> לטור הקודם של דרור: "זה האמא של הפוליטי"
>> בזמן שעבדתם: הווידאוקאסט של דרור גלוברמן ודני פלד עם כל החדשות מעולם המדיה והטכנולוגיה