גבר בן 28 פרץ לפיצריה כשבידיו רובה. הוא ירה שלוש יריות, ודרש לרדת למרתף שבו כלואים הילדים שמשמשים קורבנות להתעללות מינית - במטרה לשחרר אותם.
זה קרה בוושינגטון בדצמבר 2016. רק שלפיצריה לא היה שום מרתף שבו כלואים ילדים, והטמבל החמוש נעצר. מי הכניס למוחו את הרעיון הזה? כמה מתומכיו ההזויים יותר של דונלד טראמפ, שקידמו ברשת תיאוריית קונספירציה שלפיה מי שכלא את הילדים היו אנשי המפלגה הדמוקרטית, שבראשה הילארי קלינטון.
אחד האתרים האלה הוא אינפו-וורז, שגם טען בעבר שישראל אחראית לפיגועי התאומים. ושהטבח בסאנדי-הוק ב-2012 שבו נרצחו 20 ילדים - לא באמת קרה. אינפו-וורז, שמופעל על ידי טיפוס רועש בשם אלכס ג'ונס, הוא לא אתר זניח - עשרות העובדים שלו מפעילים גם ערוץ יוטיוב עם 2 מיליון מנויים ועמודי פייסבוק ופודקאסטים, והוא מצוטט לעתים על ידי נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ.
השבוע, אחרי שנים שאינפו-וורז מפיץ לא רק שקרים אלא גם דברי שנאה כלפי הומואים, מוסלמים ויהודים - קרה דבר מדהים - פייסבוק, יוטיוב (של גוגל), ספוטיפיי ואפל הורידו אותו בבת אחת מהאוויר. עמודי הפייסבוק נסגרו, ערוץ היוטיוב נמחק. פודקאסטים הוסרו. וואו. עכשיו אלה פייסבוק, גוגל, ואפל שיורות שלוש יריות באוויר ומודיעות: יש פה שריף חדש שאחראי על גבולות חופש הביטוי. וכשכל אלה מורידות אותך מהאוויר - אתה לא קיים יותר. אתה מת. גיים אובר.
מי הצנזור האמיתי
בסוף זה חוזר לשורשי מאבק הכוח הגדול של דורנו - תאגידים נגד מדינות. מי הריבון? אצל מי הכוח? הכנסת או חברת גוגל? הקונגרס או פייסבוק? מי מנווט את העולם?
במקרה הזה - מי אחראי על גבולות חופש הביטוי? החוק ובתי המשפט, או ההחלטות השרירותיות של תאגידים כמו פייסבוק וגוגל, שמוצאים את עצמם מקדמים גם עלוקות דוחות כמו אינפו-וורז ודומיו? מצד אחד באים אליהם בטענות -איך אתם לא חוסמים טינופת אלימה וגזענית כזאת? מצד שני, אם הם חוסמים - תמיד יש מי שיתלוננו, ובמידה של צדק - מה אתם מתערבים? מי שמכם? אתם רק הפלטפורמה, זה לא העסק שלכם כל עוד בית המשפט לא הורה לכם אחרת.
אז מה האינטרס שלנו, הציבור הכללי והנורמלי? שמי ימונה על חופש הביטוי? המדינות על שלל האינטרסים הסותרים שלהן? או התאגידים על שלל האינטרסים הסותרים שלהם?. המדינה, ובעיקר המפלגה השלטת, רוצה תמיד לחסום את מי שמבקר אותה. התאגיד רוצה לא רק לחסום את מבקריו, אלא גם לחסום את מי שמאיים לו על מקורות ההכנסה ולקדם את מי שמשלם.
הדרך השלישית
החוקים בעולם מכירים בשני סוגים של גופים שמתעסקים בתוכן: האחד הוא המו"ל - כמו עיתון, אתר או ערוץ טלוויזיה, שאחראי לחלוטין לכל התכנים שמתפרסמים בו ואפשר לתבוע אותו במקרה של הפרה. השני הוא הפלטפורמה - שאינה מייצרת תוכן אלא רק נותנת במה או אמצעי תעבורה, ואינה נושאת באחריות, אפשר לדרוש ממנה לצנזר או להסיר, אבל קשה מאוד לתבוע. אלא שכל הבעיות האלה נולדו, פשוט כי פייסבוק, גוגל והאתרים האחרים לא מתאימים באמת לאף אחת מהקטגוריות.
ד"ר יובל דרור, סוציולוג של הטכנולוגיה, גילה לי השבוע בגלי צה"ל על פריצת דרך רעיונית: מדוע לא ליצור סוג שלישי של גופים - משהו בין מו"ל שאחראי לכל - ובין פלטפורמה חסרת אחריות. סוג שלישי שיתאים בדיוק לפייסבוק, טוויטר, גוגל ודומיהם, שלא יישא באחריות לכל התכנים, אבל כן יחוייב לעצור ביטויים גזעניים, אלימים ומסיתים מיד עם פרסומם. ההצעה הזו מתגלגלת עכשיו בפרלמנט הבריטי. על פניו יש בה לא מעט היגיון, והיא מחזירה קצת סדר: המדינה היא הריבון, והיא מגדירה לתאגידים את המחויבויות שלהם. לא הפוך.