בימים האחרונים נדמה כאילו חצי מהאינטרנט עבר דירה. אנשים מודיעים שהם עוברים מפייסבוק - לפרלר. זה טרנד משמעותי, בעיקר בקרב הימין - שנוהר לרשת החברתית החדשה, שמבטיחה חופש ביטוי גמור. אפס צנזורה. מותר להגיד הכל. 

מי כבר עבר לקייטנת החופש והחירות? ינון מגל, אראל סג"ל, יאיר נתניהו, הסופר ארנון איתיאל, ובכלל, לא מעט אנשים שמעוניינים באלטרנטיבה לפייסבוק המצנזרת, בעיקר בימין הישראלי - אבל גם בימין האמריקאי. טראמפ מעודד את תומכיו לעבור לשם - כי טוויטר ופייסבוק כבר פחות מוכנות לפרסם את השקרים וההתלהמויות שלו. גם טיפוסים כמו דיוויד דיוק, מנהיג הקיי.קיי.קיי, מצאו שם בית. 

זה קטע מעניין: עבור רבים בימין פייסבוק וטוויטר מצנזרות מדי. אבל עבור רבים אחרים, בשמאל ולא רק, טוויטר ובעיקר פייסבוק לא מצנזרות מספיק. למרות שטוויטר נחשבת היום ליותר דמוקרטית (שמאלנית אם תרצו) ומגבילה יותר שקרים והסתה, ולמרות שפייסבוק מחוברת יותר לטראמפ ולקונסרבטיבים - בימין העמוק - ובעצם גם בשמאל העמוק - מתעבים את שתיהן. מה שהחברות האלה לא יעשו - תמיד יהיה מי שישנא אותן. בסיס לסימפתיה? נחזור לזה עוד רגע. כי בינתיים, יותר מעניין לבדוק מה קורה בפרלר, הרשת החברתית הצעירה.

חופש ביטוי מוחלט, אמרנו? בעולם הימני מרימים לה, מעודדים אותה ואת המנכ"ל שלה, שאמר בראיון לפוקס ניוז שמותר לומר בה הכל - עד הקו האדום הבוער של פסיקת בית משפט עליון. נו, וזה מצליח? ברשת החברתית של פרלר, שמזכירה את טוויטר אבל עוד פחות נוחה, חברים כרגע כמיליון איש מכל העולם, לא ברור כמה ישראלים. זה טיפה בים ליד המיליארדים של פייסבוק. 

View this post on Instagram

A post shared by Yair Netanyahu (@yair_netanyahu) on

אושיות הימין שעברו עוד מגששות באפלה. "מי כאן" זה עדיין פוסט הגיוני לרשת צעירה כזו. יאיר נתניהו פתח פרופיל - נכון לאמצע השבוע תמצאו בו צרצרים.  

ובכל זאת - הלוואי שפרלר תצליח. כי צריך מתחרה לפייסבוק. המונופול של פייסבוק על הרשתות החברתיות - זה אסון. גם המונופול של גוגל על מנועי חיפוש, מייל וניווט (דרך ווייז שבבעלותה). זה אסון - לתחרות ולכלכלה ולחדשנות ולחברה. אבל ככה העולם עובד. לצערי, אם להיות ריאליים, הסיכוי של פרלר להתחרות בפייסבוק באמת שואף לאפס. 

הפנטזיה של פרלר

מצד שני, היומרה של פרלר לספק חופש מוחלט היא בין הזיה לפנטזיה ילדותית. אם הרשת באמת תצמח היא תגלה שחופש מוחלט יש רק באגדות. וברגע שהאימפקט והאינטרסים מתרבים, גבול הצנזורה מתחיל לנדוד מעצמו לכיוון המיינסטרים.       

תראו מה קרה לפייסבוק ולטוויטר. שתיהן ניסו בתחילה להציע כמה שיותר חופש ומינימום מעורבות בתוכן, משיקולים ערכיים אבל בעיקר משיקולים עסקיים. להתעסק בתוכן עולה כסף, ולהתעסק בתוכן גורר אחריות משפטית. בעשור וחצי האחרונים גילינו כולנו ביחד שמעצמות כאלה לא יכולות להתנער מאחריותן, בגלל ההשפעה העמוקה והנרחבת שלהן. לא מעט אנשים בעולם נרצחו או התאבדו, ממש כך, בגלל פוסטים. שלא לדבר על נזקים שלא מאמירים עד מוות פיסי, אבל מוות נפשי? בכיף. גם פרלר, אם תגדל, תגלה שקשה לאפשר פרסומי שנאה וגזענות כשהמילים הופכות למעשים מחוץ לרשת. 

מכאן נולד גם חרם המפרסמים נגד פייסבוק. אולי שמתם לב, אבל מפרסמים רבים הרחיבו אותו לכלל המדיה החברתית, כולל טוויטר. וזה פרדוקס: טוויטר מנסה להיות ההיפך מפייסבוק - נקייה יותר מאלימות וגזענות. אבל בעוד שלפייסבוק הענקית החרם כולו הוא טיפה בים ההכנסות שלה (6% מתוך 70 מיליארד הדולר שהיא מכניסה בשנה באים מתאגידים גדולים) - עבור טוויטר הקטנה יותר זו סטירה כואבת בהרבה. 

ההצעה שפייסבוק לא תיקח 

אבל הטעות הגדולה - היא בכל זאת שלנו. ראיתי בשבוע האחרון שמאלנים כועסים על ימנים בגלל ההתבטאות ההיא של שמעון ריקלין "חבורת סוטים מגעילה". ראיתי ימנים כועסים על שמאלנים בגלל הפוסט האידיוטי שקרא לרצח נתניהו. 

כל כך קל לגרום לנו לכעוס אחד על השני, במקום לצאת מהמטריקס ולכעוס ביחד על מי שמתדלק את השנאה הזאת בים של לייקים ומתפרנס ממנה. אגב, הנה הצעה לפייסבוק - בואו תודיעו שאם מחקתם פוסט אלים, אז את כל הכסף שהרווחתם ממנו עד המחיקה - אתם תורמים לצדקה. אבל זה לא יקרה. כי אז נדע בדיוק כמה אתם מרוויחים משנאה.

יש בזה טיפה של צדק פואטי. טוויטר ובעיקר פייסבוק רכבו על נמר השנאה והקיטוב, עד שהיום הוא כבר מאיים עליהן. זה לא רק שכל צעד שלהן מעורר פולמוס וכעס - אלא שמשתמשים מחפשים איך לצאת משם. אבל הכי עצוב זה שפעם האינטרנט היה מקום שכולם נפגשו בו ולא הסכימו ביחד. עכשיו אנחנו כבר כל כך שונאים, שאנחנו לא מסכימים אפילו על איך לדבר. לא מוכנים לחלוק את אותו בית. אנחנו כאן והם שם.