איזה שבוע מעולה זה היה! עטוף בענן מתקתק ומתעתע של אי ודאות סמיכה. כמו להסתובב שבוע שלם שיכור, מאולחש בעל כרחך - איזה דבר נהדר. עד השניה האחרונה לא האמנתי שהולכים לבחירות. התקדמנו משעה לשעה באפלה, מסביבנו חלקי צעקות קטועות, ידיים נשלחות, כותרות נלחצות, אבל מעטים הבינו מה באמת קורה פה, אם בכלל. זה כמו להיות מובל בעיניים קשורות להפתעת היומולדת של עצמך. בדרך למאלדיביים או לארוחה עם הדודה בבני הדייג? אין לי מושג, אבל פאק איזה אדרנלין.

באמת שנהניתי. היה רק אדם אחד שנהנה יותר ממני, קוראים לו אביגדור ליברמן, מסיבות אחרות. אבל עזבו פוליטיקה - האמת שזה תרגיל נהדר לחיים במאה הזאת. התמודדות עם אי ודאות היא הדבר שכולנו צריכים להסתגל אליו. לא לסבול, לא להתפלא, ובעיקר לא לחכות אי הוודאות הזאת תיגמר, ושהיציבות תחזור. כלום לא חוזר. תסתכלו על הבריטים, שחיים כבר 3 שנים באי וודאות מתמשכת - כן אירופה? לא אירופה? זה יילך ויגבר ביותר ויותר חזיתות בחיים שלנו. לא נשאר לנו אלא לפחד מהסיכונים, ולחפש את הזדמנויות שצצות באותה מהירות.

לא שכנעתי אתכם? צודקים. טבע האדם לא בנוי לזה. אנחנו מתוכנתים להימנע מסיכונים קטנים, גם אם זה אומר לוותר על סיכויים גדולים. יותר משאנחנו אוהבים סיכויים, אנחנו שונאים סיכונים. גם אני. הרגלתי את עצמי במידת האפשר. כשאי הוודאות מקישה על דלתי שלי, גם אני שונא אותה.

התחלנו

"אני? מה פתאום".
נתניהו היה נחרץ בתשובה לשאלה של קרן מרציאנו, האם יקדם חוק חסינות לעצמו. התקדמנו: היום כבר לא מפיצים שקרים מתחת לשפם, דרך שליחים ודוברים. אפשר לשקר בפרצופך ובקולך. ואולי זה עדיף.
תראו את טראמפ, שכבר לא יכול להפתיע אותנו בהיעדר הגבולות שלו. והנה עוד גבול נחצה השבוע - כשהוא פרסם סרטון של ננסי פלוסי, היריבה הפוליטית שלו, מגמגמת בלי הכרה. 

אז מה אם זה סרטון ערוך בכבדות? טראמפ עוד הודיע שקרה לה משהו. שהיא לא אותו אדם. רודי ג'וליאני, ראש עיריית ניו יורק ועורך הדין שלו, פרסם סרטון אחר, שבו היא מדברת באיטיות מחשידה. גם זה סרטון שהואט בעריכה כדי להוציא אותה שיכורה, או חולה.

האנשים במעמד הרם בעולם פשוט לא מתביישים לשקר ולרמות. הם יודעים שיתפסו. לא אכפת להם.
ככל שמדובר בסרטונים ובעובדות שקריות, מי שאמורות להגן על האמת מפני השקרים של נציגי הציבור הן פייסבוק ויוטיוב, חברות מסחריות. זה היה צריך להיות הפוך, כן?

זו גם אשמתנו. כי אנחנו מאמינים כמו פתיים. לא אכפת לנו. אבל הדבר הנורא הוא שבכירים שמשקרים בכוונה לא משלמים על זה שום מחיר. זה ממש בסדר.

ואם נחזור רגע לבריטים, שם נחשבים נושאי משרות ציבוריות שמפיצים שקרים למי שעברו עבירה פלילית שעונשים חמורים בצדה - אפילו עד מאסר עולם. בוריס ג׳ונסון, מי שעשוי לרשת את תרזה מיי בראשות ממשלת בריטניה, עומד עכשיו למשפט על שקרים שהפיץ לפני שלוש שנים, כשניסה לשכנע שמוטב לבריטניה לפרוש מהאיחוד האירופי. הוא שיקר ומסר נתונים והצהרות כוזבות - וכעת ייאלץ להגן על עצמו בבית המשפט.

כמה שווים החיים עצמם

כמה כסף שווים חיים של תינוק שעכשיו נולד? אם התינוק שלכם היה נולד עם SMA, ניוון שרירים שנכון להיום ממית תינוקות בתוך שנתיים, הייתם הופכים את העולם בשביל התרופה החדשה של נוברטיס, שעולה 2.1 מיליון דולר, ובעצמה הופכת את העולם עכשיו.

קוראים לה Zolgensma. תרופה גנטית שמרפאת לגמרי את המחלה בטיפול יחיד - במקום תרופה שלוקחים כל החיים ומנסה לעכב את התקדמות המחלה, ועדיין משאירה ילדים עם מוגבלות. התרופה הגנטית מתקנת בפעם אחת את ה-DNA של תאי התינוק, וזהו, הוא בריא. לא שווה 2.1 מיליון דולר?

זה עידן חדש לרפואה, כמו שכתב ד"ר רועי צזנה. הרבה מחלות גנטיות מחכות לתרופות כאלה, שמרפאות מחלות לגמרי. סיסטיק פיברוזיס למשל. את זה עוד לא מלמדים בבתי הספר לרפואה.

זה גם עידן חדש לעסקי התרופות. כי במקום לקחת תרופה כל החיים, לוקחים תרופה פעם אחת. וזה לא משתלם לחברות התרופות.

לכן צריך לתמרץ אותן. 2.1 מיליון דולר עוזרים לטפל לא רק בתינוק אחד ובמחלה אחת. הן מעודדות תעשייה שלמה להמציא עוד תרופות כאלה, שמרפאות עוד מחלות. כשחברות כמו נוברטיס משקיעות מיליארדים בכל מיני פיתוחים, הן לא יודעות מה יצליח. זו רולטה. כשתרופה מצליחה - החברה צריכה להחזיר לא רק את ההשקעה - את כל ההשקעות בפיתוחים שלא הצליחו. ומי שצריך לממן היום את התרופה - הן קופות החולים. בעוד 20 שנה הפטנט ייגמר, והתרופה תהיה זמינה לכולם ובזול. עד אז, צריכות להיות סביבה עוד גלריה שלמה של תרופות גנטיות כאלה, שיצילו אינספור תינוקות ובני אדם מגורל אכזרי.