קל להאשים את טיקטוק ואינסטגרם ופייסבוק. אבל לפני זה, צריך להפנות את האצבע לנציגים שלנו, לחברי הכנסת שלא השכילו לחוקק חוק ברור, שמחייב חברות בינלאומיות להסיר פוסטים וסרטונים שפוגעים ומאיימים על אזרחים ואזרחיות ישראלים. שלא הסדירו נוהל של פניה דחופה לבית המשפט בבקשה לצו הסרה תוך שעה. ואם הרשתות לא הסירו? אז קנס, מהיר כואב ואוטומטי. איך אין עדיין חוק שמחייב חברות כאלה להחזיק בישראל מוקד שעונה לפניות הציבור ומקרי חירום כאלה? האינטרנט איתנו כבר 25 שנה. רשתות חברתיות - 15 שנה. הנזקים מוכרים, הסכנות ידועות, אבל חוק כזה - אין. זו הפקרות.
אומרים לנו - זה על האש. השרים יועז הנדל וגדעון סער הקימו לאחרונה ועדות חשובות שדנות ממש עכשיו באיך לרסן את הרשתות החברתיות. אבל עד שנראה שינוי - יעברו עוד חודשים. אז ח"כים וח"כיות יקרים הקשיבו טוב - מאחורי המטרידן הסדרתי גל טננבאום עומדת כבר עכשיו עוד גברים מסוכנים שמטרידים גם הם נשים ונערות, במטרה לזכות בפרסום לחשבונות הטיקטוק שלהם. הם לא מפחדים מהחוק, כי אין חוק.
אנחנו לא נפנק אותם בפרסום - אבל כן נדרוש מחברי הכנסת - חוק כזה עכשיו. חוק ברור ודי פשוט שמאפשר להסיר פוסט עברייני במהירות, ומטיל קנס כבד על רשת חברתית שלא נענית. מספיק להתעלם מחיים שנהרסים.
מצעד הפינוקים המופרכים
השבוע הזמנתי בפייסבוק ובטוויטר את העובדים לכתוב לי על הצ'ופרים הכי מופרכים שנתקלו בהם. אז הנה: טיסה לדובאי עם פרארי ולמבורגיני, להטיס את די.ג'יי טייסטו במטוס הפרטי של החברה, אייפון 13, ויסקי באלפי שקלים, מסאז'ים בעבודה. מישהו כתב גם על וויד, גראס איכותי מתנת החברה. המסיבה של מיקרוסופט שעלתה שני מיליון דולר לפני כמה שבועות, עם נועה קירל ונגה ארז, זו של חברת ראפיד עלתה כנראה עשרה מיליון שקלים. פלייטיקה הטיסה לאיביזה 2,500 עובדים. יש חברות שמממנות טיפול פסיכולוגי, חופשת לידה לגבר לשלושה חודשים, קייטנה לילדים, דוקטורט, תמיכה בתהליכי פונדקאות וגם סבסוד של ניתוח לשינוי מין. עד פעמיים בשנה. סתם, את המשפט האחרון המצאתי. אבל לאן זה מוביל?
"זה בכלל לא מה שהעובדים רוצים", פסק פרופ' טל שביט, מומחה לכלכלת האושר מאוניברסיטת אריאל, בנקסט השבוע. "הם כבר שבעו מפינוקים. הם בכלל רוצים איזון בין החיים לעבודה. לעבוד פחות שעות, גמישות להחליט מתי לעבוד מהבית, ושלא יטרידו אותם בערב או בסופי שבוע". בקיצור, הם לא צריכים עוד פינוקים, הם צריכים יותר איזון וגמישות ופחות שעות עבודה.
"כשבאים אלי עובדים, אני שואל - מה אתם מעדיפים, למיין נעליים או להציל ילדים", אמר היזם סדרתי זוהר לבקוביץ'. למיין נעליים אפשר באמזון, אבל להציל ילדים, אומר לבקוביץ', זו המשמעות שמציעה להם חברת L1ght שהקים. עובדים רבים מעדיפים לעשות משהו משמעותי על פני לקבל משכורת ותנאים. תשאלו את אלפי עובדי חברות הגיימינג, שקמים כל בוקר לעבודה כדי לשכנע סבתא'לה מאיידהו לבזבז אצלם את הפנסיה שלה, אבל ממקדים את מבטם בשפית הפרטית שבמטבחון. יותר מזה, אומר לבקוביץ', התנאים נועדו להשאיר אותם במשרד יותר זמן. במקום לצאת ולחפש ארוחת צהריים? לא צריך. אתה צריך להעביר את האוטו טסט? מישהו יעשה את זה בשבילך. העיקר שתשב כמה שיותר שעות עם אצבעות על המקלדת.
כמשקיע, לבקוביץ' נהנה עסקית מהזינוק בעולם הטק. אבל מוטרד לטווח הארוך. ההסלמה הזו בתנאי ההעסקה לא תוכל להמשיך עוד זמן רב. ומתישהו, המנהלים והמנהלות יצטרכו להתחבר באמת לתחושות של העובדים. הם רוצים עוד שעה יוגה או שעתיים עם הילדים ושקט אחרי שעות העבודה. 80% משרה זה ממש אחלה. וויסקי ב-4,800 שקל.
NSO שווה סדרה בנטפליקס
דרמה חובקת עולם, כסף, טכנולוגיה, מוסר וצבא כזו יכולה לפרנס חמש עונות בנטפליקס בקלות.
תוכנה גאונית, גופה מבותרת, אשה שבורחת מבעלה השליט האוטוריטרי, האזנות סתר למנהיג מדינה אירופאית, הסכם שלום היסטורי בין מדינות יריבות, לכידת ברוני סמים במרכז אמריקה, חיכוכים דיפלומטיים, הרים של כסף והשפעה - אלה רק חלק מהתחנות שבהן עובר, לכאורה, הסיפור של חברת NSO.
נזכיר - המדובר בחברה שהוקמה בישראל, ופיתחה יכולת לחדר לכל טלפון סלולרי ולשאוב את כל מה שקורה בתוכו בלי שבעליו מודע לכך. הודעות, שיחות, צילומים, מיקום - הכול, ובזמן אמת. מן הסתם, אין זרוע אכיפת חוק או מודיעין בעולם שלא מעוניינת בזה.
אחרי שנים שבהן NSO שירתה אינספור ממשלים ומשטרים בכל יבשת - והכל באישור חוקי של משרד הביטחון הישראלי - היא ספגה יותר מדי ביקורת. עקבות התוכנה נמצאו על מכשירים של פעילי זכויות אדם ועיתונאים, לכאורה, והתגלגלו לכותרת שמהדהדת כבר שבועיים: ארה"ב הכניסה את NSO - יחד עם חברת קנדירו - לרשימה השחורה של חברות שפועלות בניגוד לאינטרס האמריקאי. "הכלים האלה שימשו ממשלות זרות כאמצעי דיכוי והשתקה במשטרים אוטוריטריים וכלי כנגד מתנגדי משטר, עיתונאים ופעילים גולים" - קבעו האמריקאים.
המשמעות היא הטלת מגבלות קשות מאוד על פעילות החברה בארה"ב אם בכלל, וצל כבד על פעילויותיה בכל העולם. צל כה כבד, עד שהמנכ"ל שאמור היה להיכנס לתפקיד, איציק בנבנישתי, עשה אחורה פנה וויתר על כסאו. היא נאלצת לוותר על חוזים, ועולה השאלה כמה מעובדיה המוכשרים והמבוקשים ירגישו נוח להמשיך לעבוד בחברה במצב כזה. אפילו לא בטוח שיוכלו להיכנס בקלות לטיול ארה"ב.
"הסכין אשמה"?
יש כאן לא מעט שאלות מסובכות: באיזו מידה מדינת ישראל אישרה את השימושים השונים בתוכנה הנפיצה? באיזו מידה האמריקאים היו מעורבים ומודעים לדרכי הפעלתה? מה קרה שהתהפכו פתאום?
ואם נעלה קומה למעלה - הדילמות האתיות מתגברות. אנחנו מתרגזים ובצדק על פגיעה בפעילי זכויות אדם - לפעמים עד כדי מוות - ועל הכוח שחברות כאלה מעניקות לשליטים טוטליטריים. מצד שני, כאנשים נורמטיביים, אנחנו רוצים שזרועות הביטחון שלנו יחזיקו ביכולות כאלה. שיהיו מסוגלות לשבת בתוך הטלפונים של אנשים רעים. של ברוני טרור וסמים. אנחנו רוצים שהמטוס שהמראנו איתו גם ינחת בשלום. וברמה המקומית - זה לא רע שיש בידי מדינת ישראל עוצמה אסטרטגית כזו, שכל מדינות העולם נושאות אליה עיניים, כולל שליטים שכנים. זו עוצמה שעוזרת לשנות את ההיסטוריה. לא מופרך לשער שליכולות הטכנולוגיות האסטרטגיות של מדינת ישראל היה חלק בהחלטה של המדינות במפרץ לחתום על שלום גלוי, בעידודה של סעודיה.
"ואם הסכין שייצרה חברה גרמנית מתגלגל לידיים של מחבל, אתה מאשים את החברה"? המשיל אלוף במיל' ד"ר יצחק בן ישראל בשיחה שניהלתי איתו השבוע בגל"צ. יש מידה רבה של צדק בהשוואה. אבל צריך גם להודות שכלי נשק של NSO יקר ומתוחכם לאין ערוך מסכין. האימפקט שלו גבוה לאין ערוך מזה של סכין. וכן, יש לו גם אפשרויות פיקוח הדוקות יותר מזו שסכין מציעה. בכל זאת, זו תוכנה שאפשר לתקשר איתה מרחוק, להשבית את השימוש וכו'.
צבר התקלות שתוכנת פגסוס צברה הוא גדול מדי. הביקורת גדולה מדי. החברה ומדינת ישראל חייבות להשתלט על הבעיה ולצמצם אותה. לא רק מסיבות הומניות נטו, ואפילו לא רק כדי לדאוג לגורלה הפיננסי של החברה. אלא כדי להמשיך לקיים את רמת הביטחון שהתרגלנו אליה, וכדי להמשיך לבצר את יתרונה האסטרטגי של מדינת ישראל.