אם חשבתם שאי אפשר לרדת יותר נמוך ומלוכלך, אני מבטיח לכם שהבחירות הקרובות יהיו הכי מלוכלכות אי פעם. פרשיות כמו גנץ והפריצה לטלפון או סרטון בית הקברות יהיו מופת להתנהלות אלגנטית.
אחד הצעדים האחרונים של הממשלה היוצאת הוא "חוק הבוטים", שאמור לסמן תגובות אוטומטיות בפיד. אבל זו החטאה של המטרה האמיתית - טיפול בתעמולה המטורפת, בכמויות השקרים והפייק ניוז שיוצאים מפי אנשים שנראים אמיתיים, אבל הם מתחזים שמופעלים בתשלום. "בוטים הם נחלת העבר", אומר אחיה שץ, מנכ"ל מיזם פייקריפורטר שמתמחה בזיהוי אותם פיקטיביים. "פרופילים מזוייפים זה משמעותי בהרבה". כל כך משמעותי, שאם מישהו היה מסמן את כולם בפיד שלכם - מרוב זוהמה הייתם זורקים את הטלפון לאסלה.
"חוק ביבי" לא מעניין
ואלה לא רק המפלגות. לפני שנה חשפנו בסרט "הקרב על המוח - תעשיית השקרים", שגורמים מאיראן התערבו במערכת הפוליטית הישראלית בעזרת משתמשים פיקטיביים, במטרה לסכסך, ללבות שנאה ולפורר את המדינה. גם הם מצליחים.
כולם מדברים עכשיו על "חוק הנאשם" שנועד לחסום נאשם בפלילים - שם קוד בנימין נתניהו - מלהתמודד על ראשות הממשלה, אבל אם יש משהו שבאמת חובה להעביר לפני שהכנסת מתפזרת סופית - זה תיקון חוק דרכי תעמולה מ-1959, שמגדיר במפורט כמה מותר למפלגות לפרסם בטלוויזיה, ברדיו, על גבי לפידים ואוניות. לפידים כן? כי על פייסבוק, טוויטר, סמסים ו-וואטסאפים החוק העתיק לא שמע. אז שם מותר למפלגות לאכול לכולנו את הראש עם תעמולה, הסתה ושקרים בלי גבול ובלי להזדהות.
אבל מה חדש?
כלום. זאת הבעיה. "יש הרבה אנשים ומפלגות שיכולים להכניס דברים לרשת בלי לחשוף מיהם ולהשפיע. יש המון שיטות להשפיע על דעת הקהל בלי ביקורת כלשהי. הכל פרוץ ומסוכן לדמוקרטיה", אמר שופט העליון בדימוס סלים ג'ובראן, לשעבר יו"ר ועדת הבחירות המרכזית. "חוק התעמולה הוא חוק ארכאי. אין לו זכות קיום, אבל לכנסת כנראה אין זמן להתעסק בתיקון שלו. היו צריכים לחשוב על זה לפני הבחירות הקודמות ואלה שלפניהן. אבל אף אחד לא זז".
את הדברים הוא אמר את הדברים לכלכליסט בפברואר 2019, לפני 4 (!) מערכות בחירות. לפני שהבנו שהרשת אכולת משתמשים פיקטיביים ובוטים שמנוהלים מכל מיני משרדים עלומים, לפני הפריצה לקפיטול, לפני הגשת כתבי האישום נגד נתניהו, לפני שגילינו שהאיראנים על הגדרות, מסכסכים בינינו דרך פייסבוק וטוויטר, לפני שהרשת הפכה לרקב תוסס של זעם, שקרים וקונספירציות. בעוד החקיקה מאובנת כמו סלע קפוא, כלי המניפולציה הדיגיטליים השתכללו לאין ערוך.
ולא שלא היו נסיונות. בעשור האחרון ניסתה ועדה מיוחדת לעניין הזה בדיוק, ועדת בייניש, לתקן את החוק. ממש לא מזמן היתה עוד הזדמנות להתחיל לתקן: ח"כ אלינה ברדץ'-יאלוב מישראל ביתנו הגישה הצעת חוק על בסיס ועדת בייניש, במטרה לחייב מתמודדים ומפלגות להזדהות מאחורי כל תוכן תעמולתי שיוצא בהוראתן.
מבינים? ברגע שלוקחים מהמפלגות את היכולת להתחבא, הן כנראה ישקרו קצת פחות. אבל החוק נתקע במשרד המשפטים. למה? עדיין לא קיבלתי תשובה. אולי כי אין מספיק ח"כים כמו יאלוב, שמוכנה לוותר על החופש לשקר חופשי באינטרנט.
אז את החוק הזה צריך לתקן בבהילות. וגם אם התיקון לא יעבור - יהיה מעניין מאוד לראות איזו מפלגה ואילו ח"כים יתנגדו לו - ויעדיפו לשמור בידיהם את היכולת לטנף, להפחיד ולהרעיל אותנו בלי שנשים לב. ובינתיים, תאמינו לי, אל תאמינו לאף אחד שאין לו פרצוף ותעודת זהות.