"אבא, בבקשה"

השעה היתה ממש מוקדמת מדי לפנות לילה, אבל זה היה כל כך חמוד: בתי בת השנתיים עומדת לצד המיטה שלי, מעירה אותי ומושיטה לי בנימוס בריטי את המשקפיים. הרבה מהחברים הממושקפים שלי כבר נפטרו מהניג'וס הזה בניתוח. אני לא. אם אני לא חייב אני לא נכנס לרופא, בטח לא לניתוח. אבל האפשרות לקדוח לי אלקטרודות לתוך המוח היא כבר סיפור אחר. אם יש אפשרות להרחיב את יכולות המוח שלכם - האם תרצו להשתיל בו אלקטרודות?

זו לא בדיחה היפותטית. הסיפור הזה מתקרב אלינו במהירות. צריך לחשוב על זה ברצינות, ככל שמוחנו הדל עוד מתיר לנו. כי הדילמות כאן הן מסדר גודל חדש לגמרי. זה לא שיפור קטן באיכות החיים. זה יקבע את המסלול שלנו בחיים. ויש לנו פחות אפשרויות לבחור ממה שנדמה לנו.

אלון מאסק כהרגלו עשה ים של רעש סביב ניורלינק, הסטארט-אפ החדש שלו שמתיימר להשתיל אלפי אלקטרודות בתוך המוח, לקרוא מחשבות ולחבר אותן למכונות, למחשבים או לזרועות רובוטיות. מסתבר שזה כבר עובד במעבדות, גם בישראל: משותקים בכל גופם מפעילים זרועות רובוטיות במקום הזרועות האמיתיות שלהם. משתילים להם אלקטרודות במוח - או מכסים את גולגולתם בכיפה עטוית חוטים - והם לומדים לחשוב "ימינה" באופו שהמכונה תבין "ימינה".

ברגע שאלפים רבים של אלקטרודות יותקנו במקומות ספציפיים מאוד במוח, תוכל המכונה שמחוברת אליהן לאסוף המון אותות חשמליים, וללמוד לאט לאט מה אומר כל סוג של אות. בעצם האדם והמכונה לומדים לתקשר זה עם זה, משכללים את התקשורת וההבנה. כמו בני זוג.

רק לא להיות המושתל האחרון

בהמשך יהיה אפשר לתקשר ככה עם האינטרנט כולו. לחפש מידע ברשת ולמצוא בלי להניד עפעף. ואחר כך לטעון למוח הרחבת זיכרון, שפה זרה או כישורי לחימה. ועכשיו השאלה מתחדדת.

כי אם קודם שללתם את האפשרות של לעבור השתלה מוחית ולתקשר עם מכשירים - עכשיו השאלה התחלפה. זה שלא בא לכם להשתיל, או להיות מהראשונים שמשתילים, זה ברור. שאחרים יהיו שפני הניסיון. אבל אם הם יצליחו להרחיב את עצמם ולהפוך לסופר-אנושיים - לתקשר עם האינטרנט ועם אנשים אחרים הרבה יותר מהר וביעילות מכם, ללמד את עצמם כישורים חדשים ולהפעיל מכונות מרוחקות - אתם מפסידים בתחרות. תהיו שווים פחות, יכולים פחות, מרוויחים פחות. ואז תרוצו להשתיל, כדי לא ליפול מאחור. אז אם בסוף כבר תשתילו הרחבת מוח - עדיף להשתיל בהתחלה, כדי להיות מאלה שצוברים יתרון ולא מאלה שמנסים לחפות על חיסרון.

וכאן לא נגמרו השאלות. מה עם תופעות לוואי? להכניס אלפי או מיליוני אלקטרודות למוח זה דבר שעובר סתם ככה? ההערכה היא שהמעגלים במוח ישתנו בעקבות נוכחותן של האלקטרודות. יש מהפרעות שינה, למשל. ומה יקרה אז? האם התכונות שלנו והאישיות שלנו תשתנה? יעברו או שנים של ניסויים עד שמדען כלשהו יסכים לקחת אחריות על מוצר כזה כמוצר המוני.

לוחמים רובוטיים מגוף אדם

וגם אחרי שהמוצר יאושר כבטוח לשימוש. ברגע שניגש לאינטרנט, למכשירים או לאנשים אחרים בכוח המחשבה - יטשטש גם גבול האני. האישיות שלי. תחשבו על עצמכם היום בלי סמארטפון. אתם אדם אחר. מה יקרה כשזה יהיה שתול במוח, חלק מתהליכי המחשבה והתקשורת היומיומיים שלנו?

ומה עם האקרים? האם מישהו יוכל לפרוץ לי למוח, לצותת למחשבות או להחדיר מחשבות חדשות? האם זה בלתי נמנע? מה יקרה כשהממשלה תשיג את היכולת לעשות את זה? עם ידיעתנו או בלעדיה. מה יקרה בתאי חקירות ומעצר. מה, לא ישיגו צו שופט ויתחברו ליואסבי בעורף? ברור שכן.

לא סיימתי, יש עוד תרחיש זוועה. תחשבו על גואל רצון, מין גורו כריזמטי ומסוכן שמייצר לו כת של מאמינים. הוא לא ידרוש מהמאמינים רק ציות, או כסף או זמן - הוא ידרוש חיבור למוח. לקרוא מחשבות ולכתוב מחשבות. תרגמו את זה לצבא הצפון קוריאני - ואולי כבר לא צריך רובוטים לוחמים. יש לכם מיליונים כאלה, שעשויים מגוף אדם.

בעצם, החברה האנושית תשתנה כולה. נגיד שהשנה 2047, ובדיוק התקנתי את הדור החמישי של ניורולינק, שמאפשר לי תקשורת יותר מהירה לאינטרנט, לימוד מיידי של שפות ומקצועות חדשים ואפילו שליטה מודעת בתכונות האופי שלי - אפשר להניח שאגיע יותר רחוק בחיים ממי שעדיין תקוע בדור השלישי?

איך לא תופסים אותם?

גם אתם מסתכלים על האמריקאים המטורפים שיורים בנשק אוטומטי על אנשים אקראיים ומנסים להבין - מה עובר להם בראש? יש כמה מאות מקרים כאלה בשנה בארה"ב. האמת שלא קשה לדעת.

20 דקות לפני שיצא ורצח 22 איש באל-פאסו בסוף השבוע האחרון, פרסם פטריק קרוסיוס בן ה-21 פוסט ארוך ברשת שבו הסביר למה לירות בעשרות אנשים ללא אבחנה. "זו תגובה לפלישה של המקסיקנים לטקסס. אני תומך ביורה בניו-זילנד" גם היורה שרצח 50 איש במסגד בניו-זילנד השאיר מכתב ברשת. גם היורה שקטל 11 מתפללים בבית הכנסת בפיטסבורג באוקטובר באחרון, ועוד רבים.

אז למה לא תופסים אותם בזמן? הם משאירים המון עקבות. הם חברים בקבוצות ברשת של שנאה וגזענות, הם קונים כלי נשק, מתאמנים בירי. הם משאירים שובל של מידע דיגיטלי בטלפון הסלולרי, ברשתות החברתיות ובכרטיס האשראי. רק לחבר את החוטים.

המודיעין האמריקאי הרי אוסף ומצליב זיליוני פרטי מידע בשבוע, ועדיין הוא מפספס מאות אירועי ירי בשנה. איך זה יכול להיות? עו"ד נמרוד קוזלובסקי מסביר לנו שחופש הביטוי של האזרחים האמריקאיים - התיקון הראשון לחוקה - מקשה על גופי הביטחון לפעול נגדם. זה אולי גם עניין פוליטי, כי רבים מהיורים תומכים בטראמפ. מצד שני, התיקון השני לחוקה - מתיר לכל אחד לקנות מקלע אוטומטי. וככה, הזכות לשאת נשק גוברת על הזכות לחיות. אמריקה. אגב, לנו - הבטחון האמריקאי מצותת כמה שבא לו. הם הרבה יותר חזקים בפעולה נגד לא-אמריקאים שמשתמשים בגוגל או בפייסבוק.

קופות חולים מושכות בכתפיים

מה שהכי עיצבן אותי בתחקיר שלנו על כרטיסי קופות החולים הפרוצים, שכל אחד מכם יכול לשכפל בקלות ובלי שום ידע - זו תגובת קופות החולים ומשרד הבריאות. בשתי מלים: משיכת כתפיים. כשסיפרנו להם שזרים יכולים להציץ לי ככה לתיק הרפואי, לקנות על חשבוני ריטלין או קנאביס רפואי או תרופות מרשם ומוצרי בית מרקחת - הם לא ממש התרגשו.

אם היו אומרים לנו, אוקיי, תפסתם אותנו, אל תפרסמו, תנו לנו שבועיים, חודשיים לתקן - היינו מחכים. לא ביקשו. אין עניין. שמענו ציוץ על כוונה כללית לתקן, בטח שלא תדהמה מהמצב המסוכן הזה. הם יודעים שזה ככה. זה לא מזיז להם. מה כתבו לנו בכללית - אם שכפלתם כרטיס - עברתם על החוק! לא, לא. אתם עברתם על החוק, קופות החולים. כי אתם לא מצייתים לחוק סודיות רפואית. אנחנו רק הראינו את זה. עורכי דין שדיברנו איתם בודקים עכשיו את האפשרות להגיש תביעה ייצוגית.

נכון, הכל אפשר לפרוץ. תכף נראה לכם כאן איך משכפלים את כרטיס האשראי שלכם. אבל כזה דבר באמת שלא ראינו - שום מאמץ לא מושקע בהגנה על כרטיס קופת החולים שלכם ועל המידע הכל כך חשוב שיש בתוכו. כלום. זה צריך להשתנות, ודחוף.