"הלוואי שאבא יסתום כבר".
"מי נתן לאידיוט הזה להיות הבוס שלי".
"חתיך. הייתי עושה אותו עכשיו".
"אנחנו יודעים מה אתם צריכים".
אופס, זה היה קול של מישהו אחר: קריין של רשת שיווק גדולה.
זה המפלט האחרון שלנו להרהר, לחשוב, לדמיין בשקט. מרחב של 20 סנטימטר שמפריד בין האוזניים שלנו, ואליו הכניסה מוגבלת. רק שהעניין הזה זמני. בעולם המופרע שבו כל שיחה, נסיעה או חיפוש שלנו מוקלטים – אפילו המרחב הזה עומד להיפרץ. מה להיפרץ? אנחנו נעניק, מרצון (!) גישה לחברות מסחריות. דוך לתוך המוח.
אנחנו לא נעמוד בתור לדלפק שמעליו כתוב: "חדש: שירות חודרני לקריאת מחשבות פרטיות והצפת פרסומות תואמות". זה יהיה ממותג ומעוצב, משהו כמו "גוגל-מיינד", ומתחת סלוגן אטרקטיבי, בסגנון "מידע בזמן אמת, בלי להזיז אצבע". או "מה שאת צריכה, עוד לפני שביקשת".
לא יהיה מסמך שמסביר לנו בשפה פשוטה, שמהרגע שהצטרפנו כל המחשבות הכי אישיות שלנו גלויות. תחשבו יותר בכיוון של כפתור ה"אישור" שעליו אנחנו לוחצים בחוסר סבלנות מתחת למסכי ההתקנה שדוחסים במכוון מאות מילים באנגלית משפטית צפופה.
זה יהיה שירות חינמי ומגניב, כזה שכולם מדברים עליו. בדרך רק יבקשו מאיתנו בקשה קטנה. אם יש לכם ספק שכולם יאשרו, תנסו להיזכר כמה התעמקתם בתנאי השימוש של הג'ימייל שלכם.
"שלם תמורת מבט"
ככה מכונה הפטנט שגוגל רשמה לפני כשבועיים. הוא יאפשר לגוגל לעקוב בדיוק אחרי המבט שלנו, כשאנחנו משתמשים בגוגל גלאס, ואפילו לדעת מה התגובה הרגשית שלנו למה שראינו. בכל פעם שהמבט שלנו נופל על שלט פרסומת ברחוב או בתחנת אוטובוס, גוגל תדרוש תשלום מהמפרסם. הבטתם בשלט שנייה אחת? המפרסם ישלם לגוגל 5 סנט. בהיתם בשלט 4 שניות והאישון שלכם התרחב? כנראה שהתרגשתם. המפרסם ישלם חצי דולר. 7 שניות ואפילו נכנסתם לאתר עם הגוגל גלאס? שני דולר. בתוך גוגל מכנים את זה Pay Per Gaze - "שלם תמורת מבט". אבל השם האמיתי צריך להיות "שלם תמורת מחשבה".
ומה עם "שלם תמורת קירבה"? השמועות אומרות שבאייפון החדש יהיה רכיב המכונה NFC, שיאפשר לשלטי פרסומת לתקשר עם מכשירים קרובים (למשל, להזין להם קופון). אם זה נכון, זה אומר שמספר העיניים שיעקבו אחרי התנועה שלנו ברחוב וינסו לנחש מה אנחנו מרגישים יעלה פי כמה.
הנה הצד האפל של טרנד "המחשוב הלביש". לא צריך לגשש באפלה לתוך העתיד: כבר היום יש ללא מעט חברות גישה לא מועטה למצבנו הפיסי-רגשי. צמידים דיגיטליים כמו ה"Up" של JawBone וה"פיולבנד" של נייקי, עוזרים לנו לעקוב אחרי הפעילות הפיסית שלנו, שעות השינה ונתונים אחרים. האמת, אפילו אפליקציית השעון המעורר שלי, "סליפ-סייקל", יודעת טוב ממני איך אני ישן. יום אחד היא תשלח לי הצעה אחרי לילה של 4 שעות שינה – "רוצה מכונת קפה במבצע"?
משחקים לנו בראש
ככה הם סוגרים לנו לאט לאט על המרחב הפרטי האחרון, חודרים לנו למוח. בואו נחבר לזה את הסרטון המפחיד הזה: מעולם לא נראתה תזוזת אצבע כל כך קטנה וכל כך דרמטית
שני אנשים יושבים כשראשם אפוף אלקטרודות. האחד מדמיין אצבע זזה – והאצבע זזה. אבל לא האצבע שלו – של הבחור השני. האם המחקר הזה יתחבר יום אחד לפיתוחים שלמעלה? כן, זה רק עניין של זמן, מתי יבוא איזה גאון שימציא את השירות החינמי, שכדי לקבל אותו נהיה מוכנים ללחוץ על "אישור".