הדבר האחרון שעוד משותף לישראלים מהרבה מגזרים, זו התחושה שהכל מקולקל, ושכולם שונאים אותך. מאיפה זה בא? מהמקום שמכניס לנו רוב הדעות והעובדות - פוסטים ברשתות החברתיות, שמאכילים אותנו בתחושה של צדק אבסולוטי וזעם קדוש. הם גם מלמדים אותנו שכדי שייראו אותנו ברשת, חייבים להיות אלימים.
לפני עשר שנים פייסבוק הוכיחה שהיא יכולה להשפיע על מצב הרוח שלנו. היום? אנחנו מריונטות בידי הרשתות.
הנה דעה לא פופולרית: לא כולנו מבינים בהכל. צריך ללמוד שנים כדי להבין במשפט חוקתי השוואתי, שיטות משטר או כלכלה לאומית. מינוי שופטים בישראל קנדה וצרפת - דומה או לא דומה? לכולם יש דעה, אבל, בואו, זה מורכב.
לכולנו יש חורים בהשכלה. כשפוליטיקאי מזהה אדם עם חורים כאלה, יש לו שתי אפשרויות. הפשוטה, לדאוג להשכלה נאותה. טוב לאזרח, טוב למדינה. האפשרות השנייה, היא לנצל את החורים, כדי לדחוף לאדם הזה שקרים ותעמולה. לא טוב לאדם, לא טוב למדינה, אבל טוב לפוליטיקאי.
פופוליזם זה ויראלי
המדיה החברתית הפכה את זה לקל נורא. על הקו הישיר בין הפוליטיקאי לקהל אין עיתונאים, מומחים או מורים, שיחשפו את השקר. ואיך תמצא את התומכים שקל לבלבל? את זה האלגוריתם עושה בשבילך. ככה זה עובד. השקר לא חייב לצאת מהפוליטיקאי - אפשר להסתתר מאחורי משתמשים פיקטיביים. אגב, המחקר הזה מראה שישראל בין המובילות בעולם בריכוז הפיקטיביים ברשת. מי לידינו? הונגריה, פולין, טורקיה. מעניין. שורת מחקרים בכל העולם הראתה שהפוליטיקאים שהכי נהנים מרשתות חברתיות, הם הפוליטיקאים הפופוליסטים בכל העולם. הם באים לפעמים משמאל ולפעמים מימין, אבל תמיד דורשים "להעביר את הכוח מהאליטה לעם". אורבן, ארדואן. עובד תמיד. המסרים האלה מתאימים פיקס לרשת החברתית. פופוליזם זה ויראליות, וויראליות שווה כסף.
אז כשאתם יוצאים לרחוב בצד זה או אחר, מלאים ייאוש או זעם, תזכרו מי מתדלק אותו ומרוויח - לא העם ולא המדינה, אלה הפוליטיקאים. והרשתות החברתיות.
אגב, ביום שני כשפרצו השביתות במשק וחברות ההייטק הזדרזו להצטרף - הייתה דווקא פייסבוק הראשונה לאפשר לעובדיה להצטרך לשביתת המחאה. כבר בתחילת המחאה הצעתי לעובדי החברה לוותר על הזכות הזאת. יש גבול לצביעות. אין לך מה להפגין בעד דמוקרטיה, כשאתה עובד אקטיבית בפירוקה.
בוחרים באשלייה
אהבה, זוגיות או לפחות סקס - זו ההבטחה שטינדר, באמבל ושאר אפליקציות הדייטינג משדרות. מה שהן מספקות שונה בתכלית - סיפוק מהמסך. ים דופמין. בדיוק כמו פייסבוק, הימורים, משחקים או אתרי חדשות.
זה לא מרשעות. ההבטחה למצוא לך פרטנר מתאים בעזרת אלגוריתם מורכבת מאוד למימוש. הרבה יותר קל לגרום לאנשים להיצמד למסך בתקווה, ומשעמום, ובחיפוש אחרי אישור לערך שלך בעיני המין השני, ובפיתוח פנטזיות. את כל אלה ידעתי כשיצאתי לסרט הרביעי בסדרת הקרב על המוח "האלגוריתם של האהבה", שהכנתי עם רותם גרוס, וישודר בקשת בראשון 9.4 בערב אחרי החדשות.
מה לא ידעתי? שזו לא לגמרי הונאה, כי המשתמשים מודעים לזה. לששת הנסיינים ששיתפו אותנו בחוכמה ובכנות אין אשליות. כולם יודעים איך זה עובד. ליתר דיוק, איך זה לא עובד. למה הם נשארים? כי אין להם ברירה.
אפליקציות ההיכרויות הפכו בשנים האחרונות לא רק לדרך הכי פופולרית להכרת פרטנרים מהמין השני - אלא כמעט לדרך היחידה.
מחקר של סטנפורד מ-2019 חשף איך זוגות שפעם הכירו בתיווך המשפחה, חברים, במקומות עבודה או במוסדות לימוד - כבר כמעט ולא עושים את זה יותר. כמעט כל דרכי ההיכרויות בצלילה חדה, למעט הכרויות אונליין, שטסות למעלה. המשמעות: סתם לגשת למישהו או למישהי ולהתחיל בשיחה זו טעות. זה מבטיח כשלון. זה אומר שאתה מוזר, כי אף אחד לא מתנהג ככה, ולכן עדיף לא לצאת איתך בכלל.
ולכן האפליקציות לא צריכות לספק את הסחורה. הם הצליחו לשנות כל כך את התנהגות המשתמשים, שהם מרגישים שגם ככה אין להם באמת ברירה.
תעצרו הכל!
2,500 חוקרים ומומחים, בהם יובל נח הררי ואילון מאסק, חתמו על עצומה שדורשת לעצור את פיתוחי הבינה המלאכותית.
בשבועות האחרונים נראה שמירוץ החימוש בתחום הבינה המלאכותית הגיע לנקודת רתיחה: GPT-4 של OpenAI, בארד של גוגל, קופיילוט של מיקרוסופט, מידג׳רני ומטא הם רק חלק מהמוצרים והחברות שעושים הכל כדי לפתח את הדור הבא.
במכתב הפתוח נכתב כי מערכות AI הגיעו ליכולות שמתחרות ועוקפות בני אדם, ללא הכוונה או שליטה. "אף אחד – כולל המפתחים – לא מסוגל להבין, לחזות או לשלוט בצורה אמינה" את התנהגותן ומשמעותן של המערכות הללו, הזהירו החותמים.
המכתב טוען שהבינה המלאכותית נושאת עמה סכנות משמעותיות לאנושות, ולפני ששועטים קדימה ראוי להקפיא לשישה חודשים, ובהם להבין טוב יותר את הסיכונים הללו ולפתח הגנה מתאימה. הנה כמה מהסכנות: הטיות ואתיקה, בעיות פרטיות ואבטחה, יציאה משליטה ושימוש לרעה.
השינויים בתעסוקה גם הם איום מוחשי. גולדמן סאקס טוענים שמשרתם של 300 מיליוני אנשים בעולם בסכנה. גם אם האמת צנועה בהרבה, ראוי להתכונן לשינוי דרמטי כזה.
הפסקה בפיתוח אמורה לאפשר לקובעי מדיניות זמן לפתח מנגנוני רגולציה - שהיום, כרגיל, מדדים מאחורי הטכנולוגיה. אם לא תתרחש עצירה פומבית וניתנת להוכחה, מזהירים החותמים, הממשלות יצטרכו להתערב.
מצד שני המערכות הללו מביאות יתרונות כבירים. לבינה המלאכותית פוטנציאל לעזור בפתרון כמה מהבעיות הגדולות של המין האנושי, משינויי אקלים ועד ריפוי מחלות.
השאלה הגדולה היא מי אמור להגדיר הנחיות ואיסורים, ומי יפקח על יישומם. התעשייה כבר כל כך גדולה ורוויית מיליארדי דולרים, שלא ברור האם ניתן להשתלט עליה.
האם אתם יותר מתלהבים מהפוטנציאל או שותפים לחשש? פוס משחק או שפשוט להמשיך לשלב הבא?