חברי כנסת הולמים במערכת המשפט, מכסחים את השופטים - והשופטים בדממה. מאשימים אותם יום ולילה בהפיכה, בהטיה, בשקרים. יורדים עליהם בטוויטר ובפייסבוק, בעיתון ובטלוויזיה - והשופטים - לא עונים. למעט נשיאת העליון במקרים נדירים כמו בתגובה לתוכנית של שר המשפטים יריב לוין.
וזו לא רק הכמות. זו גם ההשפעה. הפוליטיקאים הבולטים - מכל הצדדים - הם בהגדרה אנשי תקשורת מיומנים, חלקם פופוליסטים לכל דבר, שמיומנותם בניסוח מסר שישבור את האלגוריתם, יגיע לכולם וישכנע את מי שצריך.
הדוגמה המושלמת הגיעה השבוע מח"כ טלי גוטליב. "אני מאשימה את נשיאת העליון בפיגוע", כתבה בלי למצמץ. "אני מאשימה אותה בתחושת הכאוס בעם ישראל. אני מאשימה אותה בהרס ופגיעה קשה בדמוקרטיה ובשלטון החוק. היא הפחידה מפני ממשלת ימין. לא מפני הרפורמה. אז מה אם יהיה כאן כאוס, אז מה אם אויבינו יזנבו בנו כי יזהו חולשה בקירבנו, הכל כשר בדרך למיטוט שלטון ימין".
אני מאשימה את נשיאת העליון בפיגוע. אני מאשימה אותה בתחושת הכאוס בעם ישראלאני מאשימה אותה בהרס ופגיעה קשה בדמוקרטיה ובשלטון החוק. היא הפחידה מפני ממשלת ימין. לא מפני הרפורמה. אז מה אם יהיה כאן כאוס, אז מה אם אוייבנו יזנבו בנו כי יזהו חולשה בקירבנו, הכל כשר בדרך למיטוט שלטון ימין
בקיצור אסתר חיות אשמה בכל. היא פועלת נגד הממשלה, מקלקלת את הדמוקרטיה, תומכת באויבינו, מפיצה כאוס ואחראית למותם של אנשים בפיגוע. מזלה של הנשיאה שנולדה אחרי מלחמת העולם, אחרת גם השואה היתה מוטלת על כתפיה.
יריב לוין ושמחה רוטמן, על משנתם הסדורה, לא היו מעזים להוציא טקסט מטורלל כזה ממקלדתם. יש הבדל עצום בין יריבה רעיונית שרוצה כמוך בטובת המדינה, אבל בדרך הפוכה, ובין מחבלת וצוררת - לשיטת גוטליב. השאלה הלא נכונה היא מדוע גוטליב חושבת כך. השאלה הנכונה היא איך הגיע אדם כל כך קיצוני ונטול עכבות לעמדת כוח כזו. התשובה, במילה אחת, היא התקשורת.
ובעוד גוטליבים כאלה מתחרים על לייקים ושיירים, השופטים באלם. עברתי על המשך השרשור של גוטליב. הנשיאה חיות לא טרחה להגיב בציוץ משלה. אולי כי לשופטים אין טוויטר. הם עדיין מאמינים ש"פסקי הדין מדברים במקומם". זה אולי היה נכון כשפסק דין היה פסק דין ולא המלצה בלבד, כשעוד לא תכננו חוקים עוקפים ומתגברים, כשלא התניעו את ה-D-9.
הסתגרות השופטים נראית כהודאה באשמה
אישית, אני מאמין שראוי לתקן אלמנטים מסוימים במערכת המשפט, ובהם בחירת שופטים, פסקת התגברות וקיצור הליכי הפסיקה. אבל מה שלפנינו משול לרופא שרואה כיב בלשון - ומציע לכרות את החצי הנגוע. צריך לרפא, לא לחתוך. אבל כשגוטליבים למיניהם מפיצים שבג"צ מבטל מאות חוקים (ביטל 22) או השופטים ממנים את עצמם (הם רק מיעוט בוועדת מינויים) - אין מי שיענה וישיב את האמת על כנה. (גוטליב כבר נישאת מאז על כנפי הפופולריות של שקר חדש). נכון, יש פוליטיקאים ואנשי תקשורת שתומכים בהם בגלוי. אבל מהשופטים עצמם לא שומעים דבר.
התקינו רוגלה לרוה״מ.התקינו רוגלה לרוה״מ. והעולם שותק! אין סמכות להתקין רוגלה. אין סמכות כזו בחוק. השתמשו בצו שיפוטי להאזנת סתר לצורך הדבקת רוגלה. איפה הנשיאה חיות? איפה היועמשית מיארה? איפה מתחבאית מררי ששיקרה אותנו בדוח הממצאים שלה? וועדת חקירה ממשלתית לאלתר!
הרשת לא מרחמת על השתקנים. להיפך: היא מגבירה את הצעקנים ואת השקרנים. וכך, השופטים מפסידים כל יום מאה-אפס בקרב על התודעה. העמדות שלהם מורכבות מדי, לא מובנות מספיק, ובעיקר לא נשמעות. ההסתגרות התקשורתית שלהם נתפסת כהתנשאות, אטימות, בואכה הודאה באשמה.
אנחנו במאבק חשוב וחיוני בין רשויות, אבל לא שווה כוחות: הרשות המחוקקת והמבצעת מברברת ללא הרף, והשופטת - בשתיקה. כל עוד השופטים מסתגרים שם, בבניין השיש על הגבעה, הם ימשיכו להפסיד את המערכה. כדי שהדיון על דמותה של מדינת ישראל לא יהיה כל כך שטוח, חד צדדי, פופוליסטי, מלא בשקרים, ספינים ונקמות - השופטים חייבים לרדת למגרש ולהתחיל לדבר.
הקצה של הקצה
780 מיליון דולר כבר הוצאו מישראל על ידי 37 חברות היי-טק, דיווחה סופי שולמן בכלכליסט, ועוד 2.2 מיליארדים שאמורים היו להיכנס לישראל נעצרו בדרך. כשאמרנו בבזמן שעבדתם שפפאיה גלובל ווויז הן רק קצה הקרחון, התכוונו לזה. וגם ה-780 זה קצה הקרחון, כי יש המון חברות היי-טק ולא היי-טק, תאגידים ומשפחות עשירות, שיוצאות עכשיו מהשקל ומישראל. זו לא הפגנה פוליטית, כי הן לא יוצאות בהצהרות. הן עושות את זה בשקט, כדי לשמור על ההון ועל הנזילות.
תגידו שהם לא פטריוטים, שהם נבהלים מהעדר ולא מהרפורמה עצמה, שאיזה מין ישראלי נוקם בכלכלה של מדינתו מסיבות פוליטיות, כשלקחתם את ההכשרה כחיילים ב-8200 לא הייתה להם בעיה. אפשר להתווכח על זה. פטריוט ישראלי הוא מי שמשאיר את הכסף בישראל בכל מצב, או כזה שמנסה להגן על קיומו של העסק הישראלי שלו ולהזהיר מפני התדרדרות?
הסיבה לא חשובה
"מבהיל אותך מה שקורה פה"?, שאלתי השבוע ב"נקסט" את מנכ"ל ADIO, חברת ההשקעות של אבו-דאבי, שהגיע לוועידה של קרן OurCrowd בירושלים. "ממש לא", ענה בנונשלנט. זה אולי לא מפתיע בהתחשב במדינת המוצא. אבל אכן, לא כל המשקיעים מבוהלים. מצד שני, רבים אחרים בעיקר מארה"ב ומאירופה, רואים בזה סכנה ליציבות הישראלית, בין אם בגלל החלשת מערכת המשפט ובין בגלל הקרע המתרחב בעם.
אז האם הכסף יוצא החוצה באמת בגלל השינויים המשפטיים, או בגלל הפגנות ההייטק דהרת האמוק? התשובה היא גם וגם. אבל התשובה החשובה יותר, היא שהסיבה לא חשובה. כסף מתנהג כמו שכסף מתנהג. זוהי עובדה, כמו שהפריחה הכלכלית בישראל נשענה על אטרקטיביות בעיני משקיעים זרים, בעיקר בתחומי הטכנולוגיה. כשהאטרקטיביות הזו יורדת, ולא משנה למה, כל הישראלים הולכים לשלם מחיר גבוה. כשנרגיש את זה כבר יהיה מאוחר מדי לסובב את הגלגל.