אני מבין את הפחד. כל החיים שהכרנו נעלמו. החברים, המשפחה, העבודה נדחסו לריבועים קטנים על מסך, במקרה הטוב. אי הוודאות מטריפה. מתי זה ייגמר? לא יודעים. מתי תהיה תרופה? בשנה הקרובה. מתי חוזרים לעבוד ולהתפרנס? ייקח זמן. מותר לצאת היום מהבית? לא עקבתי. תבדקו בחדשות. וכל זה בהנחה שלא חטפת איזה קוביד, כי אז מוציאים לך כרטיס: לך לבית הסוהר (כלומר לחינגות של מלון דן).
הפוליטיקאים אוכלים לנו את הראש ואת הלב עם הפחדות ואיומים, ומג'נגלים את המדע והרפואה לפי האינטרסים הפוליטיים שלהם. וגם המדע - נדמה שהוא לא מה שהיה. שנים של ויכוחים וקונספירציות על חיסונים, ועל התחממות גלובלית, גרמו לנו להטיל ספק בתואר פרופסור. כל אחד נהיה מומחה. התקשורת, כמו שהיא טובה בלסקר, מתמחה בלאתר את נקודות המחלוקת. פרופ' פרידמן נגד פרופ' סדצקי, בר סימנטוב נגד פרופ' רוטשטיין. פרופ' לס נגד כולם. מי צודק? אם אתם לא יודעים, איך אני אדע. ומה עם החיסונים האלה כבר. זה עושה אוטיזם, לא?
לנצל משבר טוב
די. שקט. זה הרגע שבו לוחצים על מיוט פנימי. מי שמאמין שמיטב המדענים עובדים כדי למצוא תרופה וחיסון, לא מפחד. והם עושים את זה. חברים, הם על זה לגמרי. בסוף נובמבר 2019 התחילו הדיווחים על המחלה. בתחילת ינואר הרצף הגנטי של הוירוס כבר היה זמין ברשת לכל המדענים בעולם, כדי למצוא לו תרופה. בתוך ימים ושבועות אותרו אינספור חומרים שעשויים להיות יעילים במלחמה נגד הוירוס, והם נבחנים. אימונולוגים מצאו את הנוגדנים שמחסלים אותו, ועד הקיץ יבחנו גירסה סינתטית שלו - כלומר, תרופה. בעוד שנה יהיה גם חיסון.
למדענים יש חולשה - הם לא מתמודדים היטב עם אנשי שררה, כוח וממון. הם לא עוברים טוב בתקשורת. הם נבהלים, והפוליטיקאים סוחטים את הלימון הזה עד שיוצא ממנו מיץ גויאבה. אבל למדענים יש גם יתרון - מהדבר האמיתי, מהוירוס, הם לא מפחדים בכלל. ובניגוד לפוליטיקאים, הם מדברים רק על נתונים, והם יודעים לעבוד ביחד. רק צריך לתת להם זמן.
ובישראל קורה עוד משהו - מיטב היזמים ואנשי הטכנולוגיה נרתמים ומתגייסים, במידה רבה בהתנדבות. ביום ראשון בלילה נשדר בקשת 12 תוכנית מיוחדת של נקסט: החדשנות הישראלית נגד הקורונה. עם כמה מהפיתוחים הכי מבטיחים שכבר מצילים עכשיו חיים - וכמה רעיונות ומומחים שיעזרו לכולנו להילחם במשבר הכלכלי, לנצל משבר טוב ולהמציא את עצמנו מחדש. בקיצור, אם את קוסמטיקאית מובטלת, אם אתה בעל דוכן פלאפל פופולרי לשעבר - גם לכם כדאי להיות איתנו.
מתרגלים לכל
מה יפה היא תכונת הסתגלנות האנושית. לטוב - מתרגלים מהר. אפילו מהר מדי. רמת האושר של זוכי מיליונים בלוטו חוזרת לנורמה כעבור 6-12 חודשים. הם חוזרים להיות מאושרים בדיוק כמו שהיו לפני הזכייה.
כשרע - הסתגלנות אפילו חשובה יותר. מתרגלים לכל. גם על החיים בגטו אמרו את זה, ואסור להשוות להיום. לקורונה. אבל גם לזה מתרגלים. מסכות וכפפות ובידוד ועבודה בבית. והוראות שמתחלפות מדי ערב מהמשטר. מתרגלים.
אין הרבה פיקוח על ההוראות והחוקים היום, כי אין זמן ושקט, מצילים פה חיים. באמת. ואנחנו מתרגלים - כי צריך. למעקב הסלולרי אחרינו התרגלנו. זה למטרות טובות. חלקנו התקין אפליקציה מרצון. זה מזהיר את מי שבסכנה, מקטין תחלואה ומצמצם את המוטיבציה של מבודדים לשבור בידוד. וזה ייקח עוד כמה חודשים לפחות. חודשים שבהם עינו של המשטר - משטרה, שב"כ - תישאר פקוחה מתוך הכיסים שלנו. מתי יעצמו את העין הזאת? לא ברור.
יש לא מעט שגיאות באיכון הזה, לפעמים "מפלילים" אנשים בריאים ללא סיבה. לא נורא. אבל אגב הפללה, אם כבר המשטרה מזהה שוברי בידוד בעזרת איכון סלולרי בנוהל מזורז - כלומר בלי פיקוח של הכנסת או בית משפט - לא ראוי לתפוס ככה גם פושעים? או פקיד בכיר שאולי הדליף לעיתונאי סוד מדינה כמוס, איזה עוול או שוחד? ואיפה העיתונאי הזה היה, ועם מי דיבר? גם את זה אפשר לברר, אם מישהו ממש רוצה. לזה קוראים המדרון החלקלק.
והמדרון החלקלק הזה פחות מפחיד אותי מהמדרון החלקלק הפנימי שלנו. של כושר ההסתגלות וההתרגלות שלנו. בכירי המשפטנים של ישראל זועקים היום על הפגיעה הנרחבת וחסרת הגבולות בפרטיות: "יש כביכול בממשלה מי שמבקש להשתיק את הרשות להגנת הפרטיות. יש לכאורה בממשלה מי שאינו רוצה שהפרטיות תקבל את המקום המגיע לה בזמן שנדונים אמצעים דרקוניים למאבק בנגיף הקורונה", כותבים פרופ' קרין נהון, ד"ר תהילה אלטשולר, עו"ד חיים רביה ושורה של משפטנים, "יום אחד הקורונה תעבור מן העולם. אי אפשר שהפרטיות תיעלם עוד לפניה".
זו סכנה גדולה. וההסכנה האמיתית היא בתוך הראש שלנו. הסכנה האמיתית היא הסתגלות שלנו. שבעוד חצי שנה, כבר נתרגל לזה שעוקבים אחרינו בלי סיבה ובלי הצדקה, ולא נבין מה הם צועקים בכלל.