אני עומד בדלת, תיק על הגב, טלפון ביד, בוהה בעצבים במכ"מ המסתובב של גט. מוניות חולפות מסביב, אף אחת לא רוצה אותי. אחרי כמה דקות פותח גם את אפליקציית רקסי. גם שם אני מחכה. עד שכבר נהג לוקח את הנסיעה ומתחיל להתקרב, אני קולט שהוא לקח פנייה לא נכונה והתחיל להתרחק. בקיצור, אסף מישהו שהרים יד ברחוב. יש בעיה? תבטל ותתחיל את החיפוש מהתחלה. 

זה הסיוט החדש: להזמין מונית באפליקציה. אני יודע שזה מורגש לא רק בתל אביב - קשה להשיג מונית בגט, למרות שהיא תחנת המוניות הגדולה בישראל. הנהג שהגיע בסוף עם רקסי כמעט נזף בי - ניסית להזמין גם בגט, נכון? כן, איך אתה יודע? כי אני עובד עם שתי האפליקציות, הוא מסביר לי. ראיתי את ההזמנה בגט ולא עניתי, כי רציתי שתעבור לרקסי ותזמין מונית משם. ואז לקחתי את הנסיעה. למה, אני שואל. מה זה משנה לך? גט מעצבנים אותי, הוא מסביר, וחוץ מזה ברקסי אני לא משלם עמלה. אתה משלם במזומן, כן?

המחירים עלו פי 4

הסיפור של המוניות והטכנולוגיה הוא מורכב, מפותל ומרתק ככבישי טוסקנה. יש כאן שוק עם שלושה צדדים - הנוסעים, הנהגים, והתחנות. הצד הרביעי הוא הממשלה, שקובעת את התעריפים. בחו"ל יש גם צד חמישי - אזרחים רגילים שהופכים לנהגי אובר. כל אלה מתחרים על השפעה, שליטה והון.

פעם הכוח היה אצל התחנות. הסדרן היה המלך - גם של הנוסעים וגם של הנהגים. כל הנסיעות והקומבינות עברו דרכו. באה גט, עשתה מהפכה טכנולוגית ושירותית, והעבירה את הכוח והנוחות לנוסעים. עברו כמה שנים, תחנות המוניות הצטמצמו או נסגרו, גט שאבה אלפי נהגים והפכה בעצמה לתחנת המוניות הגדולה בישראל. במקביל, היא העלתה את דמי התחנה שמשלמים הנהגים פי 4 - לאותה רמה של תחנות המוניות ה"רגילות" שאותן היא הביסה כמה שנים קודם. וזה לפני העמלות שהיא גובה מכל נסיעה. חלק מהנהגים מרגישים שנדרסו על ידיה, ובמקביל נדרסו על ידי תעריפי הממשלה.

לפני כמה חודשים קמה רקסי - אפליקציה חדשה, שפועלת ממש כמו גט או אובר - אבל היא מגדירה את עצמה חברתית כלפי הנהגים. בלי דמי מנוי. לכן הנהגים מוותרים על נסיעות בגט - רק כדי לעזור לרקסי לגדול. אתם מבינים? הנהגים מנסים לנווט אותנו באמצעות הנסיעות - ולהחליט עבורנו איזו אפליקציה אנחנו נפתח.

זה לא "יתייצב"

עקרונית, גם לנוסעים זה אמור להיות טוב. בכל זאת, תחרות. אלא שאין כל כך הרבה תחרות, כי המחירים קבועים ומפוקחים על ידי הממשלה. כך שהתחרות על הנוסע היא כמעט רק ברמת השירות. הנהגים מצדם - וזו תחושה סובייקטיבית משיחות עם נהגים - מגבירים את הניסיונות להשיג נסיעות במזומן, בלי חשבונית ובלי תשלום מסים. על המצוקה הכלכלית שלהם כתבנו כאן לפני שבועיים.

שוק המוניות סבוך ומלא אינטרסים גם ככה. הטכנולוגיות מערערות את שיווי המשקל פעם אחר פעם, ומסיעות את הכוח משחקן אחד לשני. אין מה לחכות שהמצב הזה "יתייצב", כי תמיד יצוצו טכנולוגיות חדשות שיערערו את השוק הזה, כמו בכל שוק אחר. אנחנו באי יציבות כרונית. הבעיה שכל זה לא מעניין אותי כשאני עומד בדלת. ברגע הזה אני רק צריך דבר אחד - שתגיע כבר מונית. אחרי שנים של שכלול טכנולוגי, לא האמנתי שנגיע למצב שבו אף מונית לא תיקח את הנסיעה הלגמרי נורמלית שלי. בבקשה, אל תכריחו אותי לחזור לעידן האבן ולצלצל לסדרן.