מדינת דלאוור היא מדינה קטנה ולא חשובה במיוחד בארה"ב. רבע משטח ישראל מונח בצורת מפרש לחופי האטלנטי, מתחת לניו-ג'רזי ולניו יורק. גרים בה כמיליון אזרחים.כמה עסקים רשומים בה? יותר ממיליון. בדלאוור יש יותר עסקים מאזרחים. נשמע חלום?
המדינה היחסית בלתי חשובה הזו הפכה לביתן החוקי של גוגל, אמזון, קומקאסט ועוד אינספור עסקים גודלים וקטנים מכל העולם, שנוהרים להירשם בה בגלל שיעור המס האפסי, בגלל ממשלה שמושכת עסקים, ובגלל מערכת משפט מקצועית, נחשבת ויעילה.
עד לפני כעשר שנים, דלאוור ניצחה את מדינת ישראל בקרב על היזמים הישראלים. בלי למצמץ. רבים מהיזמיות והיזמים הישראלים הקימו שם את הסטארטאפים שלהם. מעבר לכל הסיבות האחרות דלאוור מציעה גם קירבה למשקיעים ולשווקי היעד שבארה"ב.
ולמרות המיסוי אפסי ובתי המשפט הנחשבים, בשנים האחרונות קרה תהליך מדהים - האמון בישראל עלה לרמה כזו, שלמשקיעים הזרים לא הייתה בעיה להזרים דולרים ויורו לחברות ישראליות, שיושבות כאן וכפופות למערכת המס והמשפט הישראלית. ישראל ניצחה את דלאוור, ויזמים ישראלים שמחו לרשום את המיזמים שלהם כאן בבית, כחברות בע"מ ולא Corp. מיליארדי שקלים של מסים זרמו לאוצר המדינה והרימו את רמת החיים של כולנו.
השנה זה נגמר בבום. חברה ישראלית? המשקיעים הזרים כבר לא רוצים לשמוע על זה.
עפנו עשור לאחור
לפי שלל דוחות, האחרון בהם של StartUp Nation Central - בחודשים האחרונים חזרו המשקיעים לדרוש מהיזמים הישראלים להקים את החברה מחוץ לישראל, ואלה מצייתים לכסף. אם בשנה שעברה עוד פתחו 80% מהיזמים הישראלים את החברות שלהם בישראל - השנה זה הפוך: 50%-80% מהיזמים הישראלים מקימים את הסטארטאפים שלהם דווקא בחו"ל. בתוך כמה חודשים צנח האמון במשק הישראלי עשור אחורה. וזה אומר שהמסים על האקזיטים של העשור הקרוב, מיליארדים מדי שנה - כבר לא יגיעו לאוצר הישראלי.
השאלה איפה החברה רשומה נשמעת כמו טופסולוגיה משעממת, אבל ההשלכות לעתיד הן עצומות. פחות סטארטאפים > פחות השקעות > פחות משכורות גבוהות > פחות מס הכנסה > פחות אקזיטים > פחות מס על אקזיטים > פחות חינוך, בריאות והגנה לכולנו. ככה פשוט.
בשנה שעברה, 2022, הושקעו בסטארטאפים ישראלים 17 מיליארד דולר. 90% מהכסף הזה הוא כסף זר של משקיעים זרים. האמון שלהם קריטי לרמת החיים שלנו. השנה נגיע כנראה ל-7 מיליארד דולר. לפי המדד הזה, עפנו חזרה ל-2018.
בעוד יזמים, עובדים, חברות וכספים נוהרים החוצה מישראל. במאסות. 68% מהסטארטאפים כבר הוציאו מכאן כסף, עובדים, או העבירו את החברה כולה לחו"ל. מבחינתם, ענף ההייטק בלתי יציב מספיק. הם לא צריכים גם מדינה קפריזית, שמחר אולי תטיל מס גבוה על השקעות, או תגביל יציאת הון מגבולות ישראל, וידיו של בית המשפט יהיו כבולות מלהתערב. השיח על עזיבה מאסיבית של עובדים כבר מזמן לא מוגבל לקבוצות וואטסאפ סגורות. כל אחד מכיר כמה משפחות שעזבו הקיץ. בשקט, בלי עניינים.
יש 150 אלף מהנדסי תוכנה בישראל, מעריך עו"ד איתי פרישמן. מספיק ש-30 אלף מהם יעזבו, והסיפור גמור. "טעינו כשהבטחנו למשקיעי ההון סיכון שלנו מדינה שתמיד תעשה הכל כדי לייצר סביבה תחרותית", כתבה עינת גז, מנכ"לית פפאיה גלובל. "לא לקחנו בחשבון שנפסיק להיות דמוקרטיה". היזם והמשקיע דב מורן, גאווה ישראלית של כל הזמנים, רואה בזה חורבן הבית השלישי.
הנתונים הללו הוצגו השבוע לשר הכלכלה, ניר ברקת, שהבטיח לאמריקאים בשם ראש הממשלה שהחוקים יעברו בהסכמה רחבה, אבל השבוע בוועדה הכלכלה הוא טמן את ראשו עמוק עמוק בחול, משך בכתפיו ואמר - זו דעתכם. אני לא מסכים עם הנתונים שיש ירידה בהשקעות בישראל. אנשים שלא מסכימים עם דעות. אבל אנשים שלא מסכימים עם נתונים, שוכחים שהנתונים לא שואלים לדעתם.
מאבדים את האדג'
ויש עוד חשש: שהסערה הנוכחית כבר לא תחלוף, כי היא תאיץ תהליכים מסוכנים אחרים: כבר לפניה החל היתרון הישראלי בהייטק להטשטש. תשומת הלב של העולם נדדה לתחומים חדשים כמו אקלים-טק או בינה מלאכותית, ובעיקר הבינה היוצרת - תחומים שבהם ישראל פעילה, אבל איננה מובילה. מדינות אחרות משקיעות ומצטיינות, כמו דרום קוריאה, סינגפור, וגם צרפת, אנגליה, שוודיה ואחרות.
אם היו לנו 3-4 שנים לנסות להדביק את הפער עם מדיניות עידוד והשקעה ממשלתית נכונה - הבלאגן הנוכחי פולט את ישראל מרשימת היעדים המבוקשים להשקעות כבר עכשיו. חד וחלק. לא נספיק לתקן. זו אחת המשמעויות באמת של הדו"חות של מודי'ס ובנקי השקעות, שכאן נוטים לנופף בהם כשהם נעימים ולהתעלם כשהם מעיקים.
בעוד כמה שנים, כשהעולם כולו יסתכל בפליאה על מדינה שוויתרה מרצון ובמודע על חצי מהקטר הכלכלי שלה לטובת מדינות אחרות, אנחנו בטח עוד נתווכח מי אשם, הממשלה או המחאה. אני יודע מי יסבול. כל ישראלית וישראלי.
להרחבה: פרק 139 של "בזמן שעבדתם":
לצפייה ב-12+