הנה כמה דברים שפחות דיברו עליהם במסיבת החדשנות והעסקים בדובאי שחזרתי ממנה השבוע. אני מתכוון - דיברו מאחורי הקלעים ולא למצלמות. ולכן גם לא יהיו כאן שמות. אני עלול להישמע לכם כמו פארטי פופר, מחרב מסיבות, אבל לא. אני רק רוצה לדייק על מה המסיבה, כי יש בהחלט על מה לחגוג. ההסכם הזה הוא נפלא, ועוד לא התחלנו להבין את הפוטנציאל הכלכלי שלו. 

מאחורי הקלעים דיברו על כמה שגיאות שחלקנו כבר עושים. למשל - הרבה ישראלים בטוחים שפערי הקידמה בין ישראל והאמירויות הם לחלוטין לטובתנו. זה מאוד לא מדויק, בלשון המעטה. בדובאי ובאבו דאבי פועלת רשת דור 5 כבר שנה וחצי, בישראל - רק התחלנו לפני כמה חודשים. האמירויות מדורגות הרבה מעלינו בדירוג המדינות שקל לעשות בהן עסקים, והן מרכז עסקים בינלאומי שאנחנו לא קרובים להיות. גם הממשלה האמירתית הרבה יותר יעילה, צעירה, משוכללת ומתקדמת. השר לבינה מלאכותית, עמר סלטאן אלעלמאא', מדגים מצוין עד כמה אנחנו מאחור. 

למה צריך שר לבינה מלאכותית, שאלתי את הבחור הצעיר והמרשים. זה רעיון חדש לי. "זה חדש לכולם", הרגיע אותי, "אבל כשהומצא החשמל, אנשים חשבו ששר האנרגיה זה מוזר. כשטלפון הומצא, שר התקשורת היה להם מוזר. אבל כשראינו את ההשפעה העצומה של הטכנולוגיות האלה, היה ברור שצריך שר האנרגיה, שר התקשורת ושר תעופה. לכן צריך שר לבינה מלאכותית. כי ההזדמנות אדירה, וההשפעה שלה על החיים תהיה דראסטית, לחיוב או לשלילה. אז צריך מישהו שמפקח עליה, גם כדי לוודא שאנחנו באמירויות נהיה מהמדינות המובילות בתחום".

איך זה עוזר לאזרח הפרטי? "יש הרבה דרכים, אבל הנה אחת: הגענו למסקנה שלתושבים שלנו יש כל כך הרבה אפליקציות ממשלתיות על הטלפון. ריכזנו אותן לאפליקציית-על אחת, ובכל פעם שאתה פותח אותה, היא משתמשת בבינה מלאכותית כדי להבין איזה שירותים ומידע להביא לך עכשיו, ולעשות את זה הכי מהר ויעיל שאפשר". איפה אנחנו ואיפה הם. אבל חכו, רק התחלנו. 

איפה השפיץ הישראלי

שנית, ואת זה אני אומר קצת בלחש - לא בטוח שישראל חזקה בחדשנות כמו שהם אולי חושבים. מנהלים בכירים שכולכם מכירים אומרים את זה אוף רקורד: היתרון היחסי של ישראל נשחק בשנים האחרונות. 

רבים מהאמירויות מתלהבים מישראל על סמך הדימוי שלה שנבנה במשך שנים - בספרים ובעיתונות. לא אתפלא אם האמירתיים קראו את "סטארט-אפ ניישן", הספר של דן סניור ושאול זינגר, כי הם לגמרי קנו את הסיפור התדמיתי הישראלי. 

הסיפור, בגדול, נכון. אלא שהספר הזה יצא ב-2009. מאז חלפו לא מעט שנים, וללא מעט ישראלים התווספו לא מעט דאגות לבי חודו היחסי של השפיץ הישראלי. באמירויות יכולים לקרוא ספרים, אבל כשהכסף יתחיל לדבר, יגיע המבחן האמיתי. אז נהיה בתחרות עם החדשנות מארה"ב, מסין, מקוריאה, מאירופה, שאליה האמירתיים היו נגישים בכל השנים האלה. אף אחד מאיתנו לא אומר את זה לעמיתים המקומיים הנלהבים, אבל כדאי לקוות שנעמוד בתחרות החדשנות מול אומות העולם. זה לא ברור מאליו, וזה לא בכיס שלנו. צריך לחזור ולהשקיע ביתרון הישראלי - באקדמיה ובתעשייה. 

שלישית, הבדלי המנטליות. אני יודע על לפחות שני ישראלים שעוכבו על ידי המשטרה בגלל צילום בשטח ציבורי. עם הרכבת התיירותית, יהיו עוד הרבה מבוכות כאלה. אבל שגיאות תרבותיות, יהירות וגסות מתרחשות גם בישיבות בין אנשי עסקים. שם לא באה המשטרה לעצור; הפגישה מסתיימת, אולי אפילו באווירה טובה, ואתה אפילו לא יודע שההוא שלוחץ לך מרפק בחמימות כבר חתך עליך בלב. חוסר הסבלנות יהיה בעוכרינו: לדחוף עיסקה לפני שיוצרים קשר אישי, להתרברב. "אצלנו אוהבים להבטיח פחות ולקיים יותר מהמצופה, ואני יודע שגם אצלכם", אמר לי השר מדובאי. לא היה לי נעים לתקן אותו. 

לא ברור מי מתלהב יותר ממי. ראיתם את הפרסומות לאבו-דאבי שצצו לאורך צירי התנועה בארצנו, בנתיבי איילון ובנתיבי הטוויטר? ד"ר טאריק בין הינדי, מנכ״ל משרד ההשקעות (ADIO) של אבו דאבי, הוא אחד האחראים לה. "מה אתה רוצה להגיד לנו בפרסומות האלה?", שאלתי אותו כשנפגשנו בדובאי בתחילת השבוע. "אנחנו אומרים לכם שהיחסים האלה אמיתיים, שהשאיפות אמיתיות, ושאנחנו מקבלים כל ישראלי לאבו דאבי ולאמירויות בכלל, בין אם לביקור, כדי להקים עסק, או כדי להשתלב במרקם האנושי שאנחנו יוצרים פה. ההסכמים זה לא רק פוליטיקה - המטרה שלהם היא להתמודד עם אתגרים משותפים: חקלאות, אבטחת מידע, או יצירת הזדמנויות לצעירים. אלה כיוונים שאנחו רוצים לחקור ביחד עם ישראל, כי לנו יש הצלחות מסוימות, וגם לכם יש, ואנחנו חושבים שנוכל להרוויח מהפריה הדדית". 

"אני יכול לצלצל 972 מה-971 שלי"

"2020 היתה שנה יוצאת דופן", הוא נזכר. "התחלנו בבהייה בשריפות באוסטרליה, קובי בראיינט מת ב-2020 ואנשים לא זוכרים את זה, כי המגפה שינתה הכל. ההסכמים האלה סיפקו לנו תקווה, הם יספקו לצעירים הזדמנויות. אנחנו כותבים יחד מחדש את העתיד של האזור". 

האיש הצעיר והרהוט, בוגר שלושה תארים בפאר האקדמיה הבריטי והאמריקאי, מדבר בשטף באנגלית מסחררת ובמסרים מהודקים. "גידלתם הרבה חקלאות במדבר, אנחנו רוצים ללמוד ממה שאתם עושים. זה נכון גם בטכנולוגיות רפואה, מכוניות אוטונומיות ותחומים נוספים - ישראל יצרה כמה חברות נהדרות, ואנחנו רוצים לראות איך לאמץ כמה מהן פה באיחוד, וגם לחלוק איתכם את הדברים שאנחנו עושים נכון: תיירות, גז, אנרגיה, נמלי ים - בנינו כמה תעשיות פנומנליות כאן, שגדולות בהרבה מהכלכלה המקומית, כי הפכו למובילות בינלאומיות". 

"באמירויות מאמינים שהנכסים שלנו הם לא נפט אלא אנשים, אמירתיים ולא אמירתיים. אנחנו מתייחסים לכולם באופן הוגן ובשיוויון, ואנחנו רוצים שישתמשו באיחוד כבסיס. תראה מה עשינו פה בפחות מ-50 שנה, ובעיקר ב-25 שנה האחרונות. יש עוד הרבה שאנחנו רוצים לעשות, ואנחנו רוצים לעשות את זה יחד איתכם. האנשים שמנהלים עסקים בישראל פתחו לי את העיניים עם הנחישות והשאפתנות שלהם. זה עוצר נשימה.

"האתגר שמעסיק אותי הוא איך יוצרים הזדמנויות לצעירים - עבודה אבל לא רק עבודה, אלא הזדמנות ליצור משהו. אתם עשיתם זה נהדר בישראל. יצרתם סקטורים מכלום – בגלל הנחישות, העקביות והמחויבות. למנהיגות שלנו יש כזו נחישות, וזה יאפשר ליצור לתועלת שתי המדינות ובעצם לתועלת כל האזור, כולל אפריקה ואסיה. השמיים הם הגבול. היום אני יכול לצלצל 972 מה-971 שלי, ולדבר עם אנשים בישראל בקלות. זה דבר שאני רוצה לעשות בכל יום". 

אז יש פוטנציאל, יש רצון, ויש ציפיות הדדיות. אבל זה לא בכיס שלנו. אם נביא פתרונות חדשניים באמת לבעיות שמטרידות אותם - מים, מזון, סייבר, בינה מלאכותית, ועם סבלנות וצניעות - החיבור הזה יגיע רחוק. אם נבין שיש לנו הרבה מה ללמוד מהתרבות העסקית שלהם, ששולטת ונגישה לחלק עצום מהעולם - מהמזרח הרחוק - קוריאה וסינגפור, דרך סין, הודו וסעודיה, ועד מצרים ומרוקו וכל אפריקה - נראה הזדמנות כלכלית מטורפת. ובכל מקרה, זה שאפשר לנסוע לדובאי, ללבוש דישדשה לבנה ולחגוג עם בני דודים רחוקים שמעולם לא פגשנו - זו לכשעצמה סיבה טובה למסיבה. 

>> הטור הקודם של דרור גלוברמן: "אמת יש רק בפארבדה. כל השאר נמצאים בפוזיציה"
>> בזמן שעבדתם: וידאוקאסט המדיה והטכנולוגיה של דרור גלוברמן ודני פלד