אם מישהו מציע לכם ברחוב סוכריה בחינם מה אתם עושים? אוקיי, לא משנה מה אתם עושים, מה אמרתם לילדים שלכם לעשות? לא לקחת, כי אין ארוחות חינם. אבל במשרד התחבורה מסרבים להבין שארוחות חינם קיימות בדיוק כמו דרקונים, חדי קרן, או ראשי ממשלה חלופיים.
ממש בימים אלה תכננו במשרד התחבורה להשיק שורת אפליקציות חדשות, שבעזרתן אנחנו נשלם בתחבורה הציבורית. את האפליקציות מפתחות עבור משרד התחבורה חברות כמו ישראכארט ובנק פועלים ודיסקונט. כמה שילמה המדינה לחברות האלה עבור הפיתוח? אפס שקלים. הן עובדות עבורנו, הציבור, בחינם.
זה הרגע שכולנו ביחד מכניסים אצבע לעין ומושכים למטה. בחיאת, יש בחינם?
כלכלת החינם התנפחה למימדי ענק בשנים האחרונות. פייסבוק, וגוגל, ואנדרואיד, וואטסאפ וכל מי שנותן לנו שירותים בלי לגבות תשלום כספי. ותמיד אנחנו מגלים רק אחרי שנים - שהחינם הזה עולה לנו ממש ביוקר. שפייסבוק אוספת עלינו פרטים כדי למכור אותנו למפרסמים, שהיא ודומותיה מרוויחות יותר ככל שאנחנו גולשים יותר - ולכן היא ממכרת, ומלבה דיכאון ופילוג וזעם. אפילו פייסבוק מודה בזה. זה "מחיר החינם" שלה. עכשיו תכפילו בשאר האפליקציות החינמיות - וקיבלתם את מחיר כלכלת החינם.
כשאומרים שזה בחינם, משקרים לך
לתוך העולם הזה מדינת ישראל ניסתה לדחוף אותנו, בעצימת עין. לשלם תמורת האפליקציות של התחבורה הציבורית לא בשקלים – אלא בפרטים האישיים שלנו, הנוסעים. בחיאת, זה בחינם? הרי החברות ייכנסו לנו לטלפונים, יאספו מידע, מי עולה מי יורד איפה ומתי, יפרסמו לנו על הדרך. וזו רק ההתחלה.
מה שמשותף לעולם הזה, זה ההסוואה וגניבת הדעת. כשאומרים לך שזה בחינם, משקרים לך. אתה לא תשלם בשקלים - אבל תשלם בזמן, בפרטים, בתלות נפשית. אתה אף פעם לא יודע מה האינטרסים האמיתיים של החברות בכלכלת החינם, בין היתר כי גם החברות עצמן לא יודעות למה הטכנולוגיה שלהן עוד תגרום. פייסבוק לא דמיינה שהיא תעזור להטות בחירות. גם החברות שמפתחות עכשיו אפליקציות רק לתשלום באוטובוס, עוד לא יודעות שבהמשך הן ישכנעו אותנו לרדת תחנה אחת קודם, במקרה ליד החנות של קסטרו.
אי אפשר להיות הכי טובים בהכל. או שהשירות הזה יהיה הכי טוב לנסיעה בתחבורה, או שהוא ישרת גם אינטרסים כלכליים אחרים – על חשבון איכות הנסיעה. כשאנחנו בפייסבוק או בטוויטר, אנחנו רגילים להתמודד עם פרסומות. אבל שהמדינה תעשה לי את זה רשמית, באוטובוס? המדינה לא צריכה להכניס פרסומות, ולא צריכה להיכנס לכלכלת החינם. היא לא צריכה לשרת שום אינטרס חוץ מלארגן לנו האזרחים תחבורה ציבורית הכי מתקדמת, יעילה ונגישה שאפשר.
המטה לעבודה מהבית
אבל למה לנסוע בכלל? כל כך הרבה אנשים נוסעים לעבודה בלי שום סיבה.
ההזדמנות החד פעמית לעבור לעבודה מהבית - נמצאת ממש על סף החמצה. אם המדינה לא תנצל את הלם הקורונה ממש עכשיו כדי לעודד עובדים ומעסיקים לעבוד מהבית - ההזדמנות תתפוגג ותוחמץ. הזדמנות להגדיל את הפרודוקטיביות והריכוז ולצמצם את העומס בכבישים, את בזבוז הזמן והדלק, את הזיהום והתחלואה והתאונות, ממליצים מומחים.
המדינה מתכוונת לאפשר לעובדיה לעבוד יום אחד בשבוע מהבית. למה לא לדבר על 3-4 ימים מהבית ו-1-2 ימי פגישות במשרד? זה שינוי עצום שפותח הזדמנויות חדשות לכשרונות מהפריפריה. במשרד הרווחה כבר נערכים למצב כזה, כי אין סיבה שאשת תוכנה לא תגור במושב אביבים על גבול לבנון ותעבוד בחברה מהרצליה פיתוח, ושמעצב לא יגור ברביבים שבנגב ויעבוד בנתניה. חיבור לאינטרנט - ואתה בעניינים.
אה זהו. שיש בעיה.
'יש פה אנשים שגרים במקום בלי חיבור נורמלי לאינטרנט?', שאלתי את זה בפייסבוק, ונדהמתי לא רק מכמות התגובות - אלא מהמקומות שמהם כתבו לי: רמת הגולן, כרמי יוסף, ראש העין, מיתר, מרכז תל אביב, נווה מונוסון, צפת, מושב ניר ח"ן, ציפורי, צפון תל אביב, תל מונד, הרצליה, ראש פינה, ענתות, עוטף עזה, התנחלויות בשומרון, יישובים בערבה, רחובות, עומר, דרום תל אביב, מצפה רמון, קריית מוצקין, פתח תקווה, צור משה, מושב גילת, גבעתיים, פרדסיה, מודיעין, מושב חרב לאת, רמת גן, רמת ישי. רשימה חלקית.
רואים את המשותף? לא? כי אין משותף. כל המדינה הזאת היא לא רק פקק אחד גדול של תחבורה, היא גם פקק אחד גדול של אינטרנט. בדרום ובצפון, בערים גדולות וביישובים קטנים. לא בדקתי עכשיו כמה מגה מקבל כל אחד, אבל מה שתוקע את העתיד הזה שבו אנשים עובדים יותר מהבית, מפסיקים להיות תלויים בתחבורה צפופה ובמטרופולינים עמוסים ויקרים - זו העובדה שישראל ממוקמת במקום ה-77 בעולם במהירות החיבור לאינטרנט. קראתם נכון. אומת ההיי-טק היא האחרונה ב-OECD ובין כל מדינות המערב במהירות החיבור. אנגולה, פיג'י ועוד 74 מדינות מספקות לאזרחים חיבור יציב ומהיר יותר לעתיד הלימודי, התעסוקתי, החברתי והבידורי שלהם. וישראל מתדרדרת שנה אחר שנה. משרד התקשורת לא הצליח עד כה להביא את חברות התקשורת לפריסת תשתית תקשורת במהירות הגיונית, למרות שמדינת ישראל מציעה תנאים מושלמים - שטח קטן וצפיפות גבוהה. רק שבעולם אחרי הקורונה, אינטרנט זה לא רק פורטנייט ונטפליקס. זה החיים עצמם, והזדמנות למהפכה תעסוקתית-כלכלית-תחבורתית-משפחתית שכולנו נאבד.
5 שנות סחבת - 49 נרצחות
כמה מתוך הנשים שנרצחו בשנה האחרונה אפשר היה להציל בעזרת טכנולוגיה שכבר קיימת ועובדת? לא מעט. בקרוב תיכנס לשימוש טכנולוגיה חדשה שמרחיקה גברים אלימים מנשים בסיכון - אזיק אלקטרוני. כשהגבר מתקרב לאישה מעבר לרדיוס שבית המשפט פסק - האישה והמשטרה מקבלים התראה והיא יכולה להגן על עצמה, לנעול את הדלת, לקרוא למישהו, להחליף מיקום.
הכנסת אישרה השבוע בקריאה טרומית את הצעת החוק. עוד כמה הצבעות בכנסת - ויהיה אפשר להגן על נשים הרבה יותר טוב. אבל לנו זה היה נשמע מוכר. מסתבר שזו לא טכנולוגיה חדשה, וגם הצעת חוק לא חדשה, וכבר דיווחנו עליה בנקסט לפני שנתיים.
ראש הממשלה נתניהו קבע אז שאלימות נגד נשים היא טרור, ושצריך לטפל בה כמו שמטפלים בטרור, אבל הרשויות לא מתפקדות. אלה דבריו. בסך הכל צודק, למעט העובדה שאנחנו יודעים איך מטפלים בטרור - וזה ממש לא הדרך שבה מטפלים באלימות נגד נשים.
החוק לשימוש באזיק אלקטרוני ולמעקב אחרי בני זוג אלימים מתגלגל בכנסת לא שנתיים אלא חמש שנים, מאז ההצעה של ח"כ עליזה לביא ב- 2015. אם החוק כבר היה עובר, סיפראש אינעלם היתה חיה היום. בן זוגה לשעבר תקף אותה שוב ושוב, למרות צווי ההרחקה שהוצאו לו על ידי בתי המשפט. בסוף הוא הגיע אליה ודקר אותה למוות. אז למה החוק נסחב חמש שנים? אפילו כסף לא חסר לטיפול בבעיה. פשוט לא עושים. כל פעם זה כמעט, לקראת, מגבשים הסכמות, וב-2019 הכנסת פוזרה ועד עכשיו הכל עומד. ונשים ממשיכות להירצח.
49 נשים נרצחו מאז 2015 על ידי בני זוגן, עוד רבות רבות סובלות מאלימות. ולא מעט מהן היו יכולות להינצל אם היו כבר מתקינים אזיק אלקטרוני על בני הזוג האלימים שלהן. איך אנחנו יודעים שזה באמת עוזר? כי הטכנולוגיה הזו שפותחה בישראל - כבר עוזרת ומצילה המון נשים במדינות אחרות, כמו ארה"ב, שבדיה, ניו זילנד, צ'כיה ואחרות. אומת ההיי-טק עאלק.
אז ההתראה היא עכשיו למדינת ישראל כולה. יש טכנולוגיה ישראלית שמצילה נשים בכל העולם, אבל לא על הנשים הישראליות. הן עדיין מופקרות לאלימות. 11 נשים נרצחו מתחילת השנה. די. אין לנו זמן - ובטח שלא נשים - לבזבז.