אודיסאה בחלל המאוד שחור

הטיימינג לא יכול היה להיות טוב יותר עבור חובבי סטנלי קובריק בפרט וקולנוע מצוין בכלל: בקאן האחרון, הבמאי הבריטי המוערך כריסטופר נולאן הציג בפני קהל הסקרנים את העותק החדש של "2001: אודיסאה בחלל", הסרט האיקוני של קובריק מ-1968. קובריק הלך לעולמו לפני שהטכנולוגיה הדביקה את הפער עם החזון שלו ומהלך הרסטורציה של נולאן, שעבד בשנים האחרונות על שחזור הסרט באמצעים אנלוגיים ולא דיגיטליים, היה גורם לקובריק להיאנח מרוב נחת. מאחר שעבורו זה כבר לא יקרה בעולם הזה, אתם אלו שיכולים לצפות בסרט כמו שאלוהים – הבמאי שלו – התכוון: רזולוציה קפדנית, קשת צבעים בלתי נגמרת, חלל שחור ומפחיד כמו במציאות והיצמדות ככל האפשר לאופן שבו העין האנושית רואה.

מקסם הזועם מצבע

אין הרבה סרטי פעולה שמקבלים את הטייטל "מופתי" ליד השם שלהם ו"מד מקס: כביש הזעם", סרט הפעולה האפוקליפטי מ-2015, מקבל את הטייטל הזה לא רק בגלל כמות האדרנלין הבלתי ייאמן ששופעת בו אלא גם בזכות הצילום המדובר שלו. מרדפי המכוניות הבלתי פוסקים וסצנות האקשן שמגיעות אחת אחרי השנייה, צולמו כמעט ללא אפקטים דיגיטליים ובפריימים בודדים כך שהתמונה המתקבלת לצופה היא חדה יותר ומובנת יותר. למרות שהתחרות על חווית הצפייה בקולנוע היא לא קלה, ייתכן מאוד שהטלוויזיה שלכם, שיודעת להציג מספר עצום של צבעים, תנצח במקרה הזה.

דווקא עכשיו – שחור לבן במנהטן

"מנהטן", של וודי אלן הפך לסרט פולחני שמצוטט ללא הרף ב-39 השנים שחלפו מאז שיצא, הוא סרט שידוע בצילום ה-70 מ"מ שלו ובפרט בשימוש שלו בשחור-לבן בתקופה שבה היה מקובל לצלם רק בצבע. הטכנולוגיה החדשה היא הזדמנות לצפות מחדש בקלאסיקה המודרנית הזאת ולתת לחוויה הויזואלית של "מנהטן" את המקום שמגיע לה- במיוחד במסך שיודע להפריד היטב בין הלבנים והשחורים. חוץ מזה, ניו יורק מעולם לא נראתה יפיפייה יותר.

האפלוליות של שבעת החטאים

קשה למצוא אנשים שלא ראו את "שבעה חטאים", ועוד יותר קשה למצוא אנשים שלא אהבו את הסרט המוערך הזה. אבל בעוד שקל להישאב לעלילה האפלה שמגוללת מעשי רצח איומים בהשראת שבעת החטאים של הנצרות, הצילום בסרט הזה לא מספיק מדובר וחבל. הצילום של דריוס קונדי ב"שבעה חטאים" נשען על קונטרסטים חזקים שמחזקים את האופל המוסרי של הסרט. הטלוויזיה העדכנית שבה כל פיקסל מגיע למליארד גוונים, תאפשר לראות את הסרט בעין חדשה כשהסצנות הכהות אפילו אפקטיביות יותר ממה שהיו בצפייה ראשונה. האם הסרט הזה יכול להיות מצמרר יותר? התשובה היא כן.

השלווה של פלזנטוויל

"פלזנטוויל" נכנס לתודעה הישראלית בעיקר בגלל היותו סרט ששודר שוב ושוב בערוצי הטלוויזיה (לפני עידן הסטרימינג, כמובן) ולא מקבל את היחס הראוי לו. הקומדיה המתוקה בהשתתפות שני כוכבים שעוד לא הגיעו למעמד שלהם היום, ריס ווית'רספון וטובי מגווייר, מתחיל בצילום בצבע, עובר לשחור-לבן ולאט לאט חוזר לצבע. בטלוויזיה הקטנה והמעפנה של פעם, האפקט של האלמנטים שהולכים ונצבעים בשחור-לבן ולהיפך בוודאי לא קיבל את תשומת לב הראויה לו, ובטח סיפק הרבה אפור ין לבין. אבל עכשיו, בצפייה מחודשת, העולם המתכהה והעולם המתבהר ישאב גם אתכם למסע המסחרר שעברו דמויותיהם של ריס וטובי.