השבוע פתחה חברת אפל בפעם השניה תערוכת צילום שמוקדשת כולה לצילומים שנעשו עם האייפון. אבל אפל לא לבד. כמעט כל מנהל השיווק של יצרניות ויבואניות הסלולר מכריזים בגאון שעידן המצלמות הרציניות תם, והמצלמה של הטלפון שלהם יכולה להוציא תמונות נפלאות ושאין יותר צורך להיסחב עם מצלמה אמיתית. האמנם? החלטנו לבדוק אחת ולתמיד, האם יש ממש בהצהרה הזו, או שמדובר סתם באמירות שיווקיות.
מצד הסלולריים, הבאנו שני תותחים כבדים: אייפון 6S פלוס, שנמסר לנו באדיבות היבואנית הרשמית איידיגיטל, ואת האקספריה Z5 של סוני. למה דווקא סוני? פשוט מאוד – סוני היא אחד השחקנים הכי גדולים בשוק המצלמות של עולם הניידים, אולי הכי גדולה. בערך חצי מהיצרניות בשוק עושות שימוש בחיישנים של סוני.
באקספריה Z5 יש חיישן שמנמן של 23 מגהפיקסל, מהרזולוציות הגבוהות בשוק. מפתח הצמצם הוא רחב – 2.0, מה שאומר שהסוני מכניסה יותר אור מכולן. אורך המוקד הוא 24 מ"מ, מה שאומר עדשה רחבה. לאייפון 6S פלוס יש עדשה טיפה יותר סטנדרטית, של 29 מ"מ, עם מפתח צמצם של 2.2, ו-12 מגהפיקסל בחיישן.
מצד המצלמות הבאנו נציגה במשקל בינוני-כבד, המצלמה הפרטית של כותב שורות אלו: אולימפוס Pen E-PM2, שהיא מצלמת ארבעה שלישים או מה שמכונה גם נטולת מראה, כאשר אולימפוס היא אחת הראשונות שהימרה על הפורמט המוצלח הזה, שנותן ביצועים דומים למצלמת רפלקס, אבל בגוף קטן. החיישן שבגוף המצלמה, אגב, הוא חיישן שנמצא גם במצלמות יותר רציניות של אולימפוס, כמו ה-OM-D המצוינת. סך הפיקסלים: 16 מגהפיקסל, כאשר צילמנו עם עדשת הערכה המקורית, עדשת ZUIKO עם אורך מוקד של 14-42 מ"מ (28-82 לערך במונחי 35 מ"מ) ומפתח צמצם של 3.5 עד 5.6.
גרמנו לכל המצלמות לקפוץ דרך חישוקים. ניסינו אותן במגוון תנאים: צילום שקיעה, צילום מכוניות בלילה, צילומי תקריב, עם אור אחורי וצילום של סט שבנינו במיוחד. לאחר מכן, בחנו את התוצאות על מסך גדול. למעוניינים, פירטנו גם בסוגריים את הנתונים הטכניים של כל תמונה.
הגיעה שעת ההכרעה. מי יותר טובה?
מבחן ראשון: צילומי שקיעה
לחימום הקנה וכדי שהמתחרות שלנו לא ייכנסו להלם, התחלנו עם משהו קליל. צילום בשעת שקיעה (קניון רחובות, בשעה חמש ושלושים אחר הצהריים בסוף השבוע האחרון), עם הגדרות אוטומטיות.
נפתח עם המתחרה לבית אפל. מה נאמר? פיל שילר, מנהל השיווק של אפל, לא משקר. האייפון 6S מוציא תמונת שקיעה נפלאה. צבעי השקיעה נראים פסטליים מאוד, התמונה יחסית בהירה ומלאת פרטים, אפשר לקרוא את שלט הפרסומת שבצד שמאל (חורף חם בעירונוער!), ותאורת הפנסים שבחזית קניון רחובות היא בהירה וברורה גם היא. תמונה נהדרת מבחינת איכות, אין מה לומר.
(f/2.2, ISO 64, זמן חשיפה 1/30 שניה)
גם התמונה של סוני נראית טוב, אם כי מעט חשוכה ו"קרה" יותר. צבעי השקיעה נאים, אפשר להבחין בפרטים בשלטים, וגם בפסל התפוז שבכיכר התנועה. פנסי התאורה של חזית הקניון יותר מובחנים מאשר באייפון, ועדיין מדובר בתמונה סבירה בהחלט.
(f/2.0, ISO 80, זמן חשיפה 1/30 שניה)
הנסיכה עם העדשה, באופן טבעי, בחרה ב-ISO, רגישות "פילם" גבוהה יותר של 500. השקיעה בתמונה הזו הרבה יותר בהירה, ועדיין נאה מאוד ומתחרה בזו של האייפון, פנסי התאורה שבחזית הקניון חמים יותר בגוון שלהם, אבל מעט פחות מובחנים מאשר בסלולריים. ובכלל, לתמונת המצלמה יש אופי קצת יותר רך. ועל אף שהיא מעט חשוכה, היא עדיין מציגה הרבה מאוד פרטים. לא רק שלטי הפרסומת, אלא גם דוודי השמש והאנטנות שבגגות הבניינים שברקע. זוהי תמונה טובה יותר טכנית ובעלת יותר פרטים.
(f/3.6, ISO 500, זמן חשיפה 1/60 שניה)
למעשה, המנצח במבחן הראשון הוא האייפון. הטלפון הזה כנראה נולד לצילומי שקיעה קיטשיים. נכון, למצלמה האמיתית היו יותר פרטים בתמונה, אבל התוצאה הכוללת הסופית הטובה יותר לטעמנו, היא של האייפון. אז נקודה אחת לצוות סלולר, אפס למצלמות. הלאה.
מבחן שני: תאורה אחורית
האתגר בצילום סצינה עם תאורה אחורית עבור חיישן מצלמה, הוא לא "לשרוף" את האזור שבו יש תאורה אחורית (במקרה שלנו, אור שמש ישיר שבוקע מחלון) ועדיין להציג פרטים. תאורה אחורית גם לא פעם עושה שמות ביכולת של מנגנון הפוקוס. אז בוא נראה מי עמד בזה בגבורה. שוב, השארנו הפעם את העבודה למנגנונים האוטומטיים, בכוונה.
האייפון התמודד באופן סביר עם התאורה האחורית החזקה. הביטו בחלון. הירוק שאתם רואים הם העלים של עץ האשכוליות שניצב מול החלון, והריבועים הלבנים הם השתקפות של השמש בשמשות. יש פרטים, אבל קשה להבחין בהם. סביר, לא מזהיר.
(f/2.2, ISO 40, זמן חשיפה 1/30 שניה)
התמונה של האקספריה Z5 היא דוגמה נפלאה לאיך מצלמות סמרטפונים נופלות בצילומי תאורה אחורית. החלון "שרוף" כמעט לחלוטין, והוא פשוט שני מלבנים לבנים, עם כתמים לא ברורים של ירוק. הסיבה: החיישן של הסלולרי "התבלבל" והתאים את עצמו לפי כמות התאורה בחדר, במרכז התמונה, אבל כמובן שזו שונה בתכלית מהאור החזק שמגיע מהחלון. ראוי לציין שלאקספריה Z5 יש מצב צילום מיוחד עבור תאורה אחורית, אבל רצינו לראות איך המצב האוטומטי דווקא מתמודד עם הסיטואציה המבלבלת הזו, והחיישן נפל בפח שטמנו לו.
(f/2.0, ISO 800, זמן חשיפה 1/200 שניה).
המצלמה משיבה מלחמה שערה ומתחילה להתעורר. על אף שהתמונה הזו צולמה ברגישות גבוהה לאור, החיישן של האולימפוס לא התבלבל. התמונה אמנם מאוד בהירה, אבל אפשר להבחין בחלון בהשתקפויות אור השמש, בעלים של העץ ואפילו בסורגים שבחלון. ויחד עם זאת, גם שאר התמונה לא מוזנחת. באייפון הספרים המונחים על המדף קצת לא בפוקוס כי החיישן של הסלולרי נורא התרגש מהתאורה בחלון. לא כאן. גיליון הנשיונל ג'יאוגרפיק ועטיפת התקליט של קרול קינג מוארים היטב, ובפוקוס. קבלו את זה, טלפונים!
(f/3.5, ISO 800, זמן חשיפה 1/60 שניה)
נקודה לטובת המצלמות. לקראת תום המחצית מצב הניקוד הוא אחד-אחד, והמתח בשיאו.
מבחן שלישי: במה ושחזור צבעים
מהמבחן השלישי והלאה, אמרנו בוא נעשה את זה מעניין. לא דרשנו לייקים או שיתופים, אבל קבענו סטנדרטים.והאחדנו את התנאים ככל האפשר – אורך מוקד (29 מ"מ, לסוני העדשה הייתה רחבה מכדי השוואה במצלמה...), ISO (1000 ו-1600, ניסינו את שניהם) וזמני חשיפה (1/5 שניה) נקבעו באופן אחיד ושווה ככל הניתן.
את כמות הפיקסלים, בכל המצלמות, קבענו על שמונה מגהפיקסל (במצלמה הנתון הכי קרוב היה יותר קרוב לתשע).
מפתח הצמצם הוא עניין בעייתי, כי בטלפונים הוא קבוע. אותו לא יכולנו לשנות. אז הנה לכם גמישות אחת שקיימת במצלמות רגילות אבל לא בסמרטפונים - היכולת לשנות את מפתח הצמצם בהתאם לעדשה שבה משתמשים. בכל מקרה, במצלמה, קבענו את מפתח הצמצם ואת אורך המוקד זהים או קרובים ככל האפשר, כדי לתת תנאים שווים לכולם.
במבחן השלישי אנחנו בודקים את היכולת של המצלמות ללכוד פרטים וצבעים באופן נאמן למציאות. כאן השתמשנו במבחן דומה לזה שמקובל באתרי צילום גדולים בעולם, ובנינו במה עם המון פריטים צבעוניים ומלאי פרטים, שחלקכם אולי מזהים ממבחני הצילום בקרבות הסלולר שלי: אריזה של וויסקי גלנפידיך עם כיתוב זעיר, דינוזאור כחול מפלסטיק, פסל עץ של דרקון, קוביה צבעונית, אבן קוורץ ורודה, מתקני סוכריות PEZ בצורת הומר סימפסון וחיה מהחבובות, בובת אנדרואיד ירוקה ושקופה ועוד כמה קשקושים – העיקר שיהיה צבעוני ומלא פרטים. הצבנו אותם במרחקים שונים כדי לבדוק עומק שדה, וצילמנו בתאורת חדר רגילה (מנורות חסכוניות בגוון חם של 2700 קלווין, למתעניינים), עם מבזק ובלי, פעם ממרחק קבוע של 23 ס"מ ופעם בצילום חופשי.
התמונה המייצגת של האייפון נראית לעין הבלתי מזוינת נפלא: מלבד אבן הקוורץ שצרובה, כל הפרטים בתמונה נראים ממש טוב. וזה גם סוג קסמו של האייפון כמכשיר צילום – הוא יוציא לכם תמונות שנראות סבבה כמעט בכל סיטואציה. אבל כשנכנסים לעומק ועושים זום מגלים קצת רעשים, אבל לא ברמה בלתי נסבלת. שורה תחתונה: סביר פלוס. התמונה עם המבזק גם נראית לא רע, עם החריג שהחזית של עצמים מצולעים, מחזירה את אור המבזק כפס לבן (ראו את מארז הגלנפידיך ואת בקבוק מיץ האננס של ג'ומקס). בסך הכל התאורה די אחידה, למבזק.
(f/2.2, ISO 800, זמן חשיפה 1/4 שניה)
מלבד הדרקון שבאמצע שקצת חשוך, התמונה של האקספריה Z5 פשוט נהדרת. היא מוארת יותר טוב מזו של האייפון, והצבעים חמים ומשוחזרים היטב – מהאדום של שולחן הקפה, ועד הכחול העמוק של בקבוק המיץ המתכתי. הצבעים טיפה נוטים לאדום, אבל זה דבר ידוע אצל סוני. בזום מלא יש מעט רעש, לא משהו שבגללו נלך לרבנות. יופי של תמונה. תמונת המבזק מצוינת גם היא. מלבד התווית המתכתית של בקבוק הזכוכית של הג'ק בימין התמונה שקצת רועשת, השחזור מצוין, וההארה של המבזק במרחק הזה, טובה. שימו לב איך האור נופל על הקשקשים של דרקון העץ ומדגיש את הפיתוחים.
(f/2, ISO 800, זמן חשיפה 1/8 שניה)
את התמונה הזו צילמנו ב-ISO 1600, כי ב-1000 החשיפה הייתה ארוכה מדי. אבל גם כאן, היתרון למצלמה. ראו את הצבעים ואת עומק השדה של התמונה. את מרקם העץ של הקוביה בימין, ואת הצבעים של כל אחד מחלקיה, את היופי של אבן הקוורץ. במצלמה, בניגוד לסלולריים, גם בהפעלה של זום מקסימלי – לא רואים רעשים, והתמונה נקיה לחלוטין.
גם בתמונה עם המבזק, הפיזור של האור מצוין והתאורה מאוד אחידה, גם פרטים כמו הסימונים על הכפתורים של הג'ויסטיק האדום נראים בבירור. ופה אולי להכניס מילה על ההבדל העצום בין מבזק של מצלמה למבזק של הסלולרי – המבזק של הסלולרי הוא נורת LED. זה אולי טוב למרחקים קצרים, אבל למבזקים של מצלמות יש יתרון בפיזור שווה של האור, כפי שאתם רואים בתמונה הזו, והם גם משפיעים על התמונה כשמצלמים ממרחק גדול יותר. שוב, נקודה למצלמות. (f/3.5, ISO 1600, זמן חשיפה 1/5 שניה)
המצלמות עולות ליתרון, שתיים-אחד.
מבחן רביעי: צילום תקריב (מאקרו)
במבחן הרביעי, שהוא המשך ישיר של המבחן הקודם, לקחנו פריט אחד מהסט, וניסינו לצלם אותו בתקריב. שוב, תנאים שווים. הפריט צולם ממרחק של שלושה ס"מ וניסינו לאתגר את הטלפונים גם עם פחות, פעם עם מבזק ופעם בלי.
במבחן התקריב, האייפון מפגין ביצועים לא רעים. בתמונה ללא המבזק ניכרים רוב הפרטים של פסל הדרקון, אבל אזורים מסוימים בראש הדרקון נראו לנו קצת חשוכים, והתמונה בכללותה נראתה קצת שטוחה מבחינת עומק שדה. התמונה עם המבזק לעומת זאת שצולמה קצת יותר מקרוב (כ-2 ס"מ) עשירה מאוד בפרטים, ויותר דרמטית מזו נטולת המבזק. בסך הכל תוצאה יפה, אפילו קצת מפתיעה באיכותה.
(f/2.2, ISO 800, זמן חשיפה 1/4 שניה)
צילום התקריב של האקספריה Z5 ממש הפתיע אותנו באיכותו הגבוהה. הטלפון מצליח לייצר עומק שדה רדוד, כלומר כזה שבו האובייקט (במקרה שלנו, פסל הדרקון) מופרד מהרקע בצורה מוצלחת מאוד (מה שאי אפשר להגיד על האייפון), ובכלל פשוט הפתיע אותנו לטובה. בצילום עם המבזק, גם החלקים החשוכים בראש הדרקון פתאום מוארים בצורה יפה. כאמור, ה-Z5 ממש מפתיע עם המאקרו.
(f/2, ISO 800, זמן חשיפה 1/8 שניה)
השוואת התנאים שעשינו, קצת מעמידה במקרה הזה את מצלמות האולימפוס במצב נחיתות, שכן, למצלמה הזו, כמו להרבה אחרות, יש מצב מאקרו ייעודי. אך כיון שנדרשנו להגדרות ידניות, הסתפקנו במה שיש. בתמונה הלא מובזקת, פרטים מסויימים יצאו חשוכים כמו ראש הדרקון, על אף ההפרדה המעולה של האובייקט מהרקע שלו (מה שמכונה כאמור, עומק שדה רדוד). התמונה המובזקת הפעם לא נהנית מיתרונות המבזק – היא קיבלה פלאש לפנים והוציאה תמונה צרובה.
(f/3.5, ISO 1000, זמן חשיפה 1/5 שניה)
בסיכום מבחן התקריב, ידו של האקספריה Z5 יוצאת על העליונה, ולכן הנקודה הולכת לצוות סלולר. ברם, חשוב לציין שלו הייתה ברשותנו עדשת מאקרו ייעודית והיינו משתמשים במצב הצילום הייעודי למאקרו ולא עושים אפליה מתקנת – ייתכן והתוצאה הייתה אחרת.
אנחנו שוב בתיקו של שתיים-שתיים, והגיע הזמן לשובר השיוויון: צילום לילה.
מבחן חמישי: צילום לילה
מבחן צילום הלילה שלנו היה פשוט: יצאנו לכביש בשעות החשיכה, וצילמנו כלי רכב חולפים. המבחן הזה בדק בעצם שני דברים: היכולת של החיישנים "לבלוע" אור בסביבה חשוכה, והתמודדות עם אובייקטים בתנועה. כמובן, היינו מעט פחות קפדנים בענייני זמן חשיפה, בגלל החושך.
במבט ראשון, התמונה של האייפון נראית בסדר. היא מוארת סביר יחסית למצב לילה, ורק כלי הרכב נראה קצת מטושטש. אבל כשמגדילים אותה רואה שיש בה לא מעט רעש. התמונה אולי נראית סביר בגודל מוקטן, אבל היא לא איכותית בהגדלה.
(f/2.2, ISO 800, זמן חשיפה 1/4 שניה)
התמונה של האקספריה Z5 מעט חשוכה, אבל סך הכל, מדובר בחשיפה טובה. פנסי המכונית שמשמאל יוצרים קצת שובלי אור, שמקובל לראות בחשיפות ארוכות, ואילו המשאית בימין מתועדת היטב. סוני תמיד הצטיינו בצילומי לילה בזכות מפתח הצמצם הרחב, וגם פה זה מוכר ומשתלם.
(f/2, ISO 800, זמן חשיפה 1/13 שניה)
התמונה הזו יצאה האמנותית מכולם בזכות שובלי האור והטשטוש של המכונית המאצה. זו גם, בעיניי, התמונה הכי מעניינת מבין השלוש. מלבד המכונית המטושטשת בגלל תנועתה, התמונה מכילה פירוט טוב (למשל מרקם האספלט), ותאורה כללית טובה. ולכן, האולימפוס, כנציגת המצלמות המקצועיות, זוכה גם בסיבוב של צילום לילה. (f/3.6, ISO 1000, זמן חשיפה 1/4 שניה).
סיכום
מצלמות המסרטפונים עשו כברת דרך עצומה בשנים האחרונות. ברם, די כצפוי, המצלמות האמיתיות הן הזוכות במבחן הביצועים, אבל ניצחון בנקודות בלבד. המסקנה שלנו מהמבחן היא שמצלמות הסלולר ישרתו אתכם היטב ביומיום, כולל אולי להפתיע את המצלמות הרציניות מדי פעם. הם יתאימו כמצלמות מזדמנות באירועים משפחתיים, ואפילו לצלם כלניות בטיול בשבת.
אבל אם אתם מצלמים סצינה מורכבת טכנית, או עם תנאי תאורה קשים כמו שראינו במבחן האור האחורי ובמבחן צילומי הלילה, או אם אתם צלמי אמנות שחשובה להם השליטה על עיצוב התמונה בכל פרט ופרט, או שאתם רוצים לעשות עיבודים שחורגים מאיזו תבנית אוטומטית שנקבעה במפעל שבקליפורניה– מצלמה היא עדיין ידידתכם הטובה ביותר, ויצרני המצלמות הרציניות יכולים לישון בשקט. מצלמות הסלולר לא יחליפו אותן כליל בשנים הקרובות.