בנוסף לתחרות הגוברת בשוק התקשורת, צפויים חברות התקשורת והמפעילים הגדולים לספוג מכה נוספת – הפעם בעקבות מדיניות חדשה אותה מעוניין משרד התקשורת לבחון בתחום התשתיות.
מדובר בהחלטה של המשרד לבחון מחדש את מדיניותו, המונעת מרשויות מקומיות וגופים מוסדיים שונים לספק בעצמם את שירותי התקשורת שלהם. נכון להיום, הרשויות המשתמשות בשירותי תקשורת פנים-ישוביים נדרשות להשתמש בשירותיהן של חברות התקשורת הגדולות – מה שמייקר את עלות השירותים, ומקרים רבים הופך שירותים שיכולים להיות מונגשים לציבור בזול ובצורה מהירה, ללא כדאיים כלכלית.
כך למשל, עירייה שמעוניינת לשלוט בפעילות המתרחשת בפארק הציבורי באמצעות התקנת מצלמות בפארק, נדרשת להזמין ממפעיל תקשורת הנחת סיב אופטי (תת-קרקעי) שיחובר למצלמה ממוקד העירייה אל אותו פארק, דבר הגורר אי-נוחות לתושבים בעת ביצוע עבודות החפירה, ובנוסף גורר עלויות נלוות של עשרות אלפי שקלים בחודש לעירייה. כך גם בחיבור של רמזורים, חיבור בתי ספר לרשת האינטרנט ועוד עשרות דוגמאות שונות, בכולן נדרשות המועצות והעיריות לשלם לחברת תקשורת - בזק, הוט, פרטנר, סלקום - בעבור הבאת סיב לנקודות היעד.
ברוב המקרים גם הפריסה אינה פשוטה, והחברות מתקשות בנגישות לכל יעד נדרש. בזק, למשל, למרות פריסת הסיבים המצוינת שלה בכל רחבי הארץ, אינה מסוגלת לספק סיב אופטי לכל בניין או לכל נקודת יעד – היא סובלת מחסור בחיבורים, בשל העובדה שהיא מונופול התקשורת הוותיק עם הפריסה המיטבית והמירבית, וככזו היא גם תגבה על חיבור כזה תשלום גבוה, בין היתר משום שהיא יודעת שאף מפעיל אחר לא יעשה זאת במקומה. מאחר שמחירי בזק בשוק העסקי אינם מפוקחים והיא שולטת בו ללא עוררין, נוצרה בישראל בעיה קשה של תשתיות לא מספקות במחירים מאוד לא ריאליים.
לתוך הוואקום הזה עומד להיכנס פתרון חדש אותו יבחן, כאמור, משרד התקשורת: מתן אפשרות לעיריות לספק בעצמן את שירותי התקשורת הפנים-ישוביים, באמצעות העברת תקשורת אלחוטית – "תקשורת אלחוטית בגלים מילימטריים". ונראה כי הרשויות המקומיות כבר מתחילות להסתער עליו: ב-5 בנובמבר יחנוך שר התקשורת, איוב קרא, את פרויקט העיר החכמה ברחובות – פרויקט המבוסס על פתרונות אלחוטיים, ובמסגרתו יעביר שר התקשורת את המסר לפיו המשרד תומך בטכנולוגיה החדשה.
ראשית נבהיר כי מדובר בטכנולוגיה נפוצה וקיימת בערים רבות בכל העולם, המאפשרת השלמה או "הארכה" של הסיב האופטי ביישובים עירוניים אל עבר נקודות הקצה, באופן המוזיל עלויות ומונע אי-נוחות עבור התושבים.
הטכנולוגיה האלחוטית מאפשרת לעירייה להעביר בעצמה את התקשורת אל נקודות היעד, תוך הקמה מהירה במיוחד (תוך שעות אחדות) של חיבורים שיספקו מהירות העברת נתונים של עד 10 ג'יגה-בייט לשנייה, עם יכולת הבטחת טיב שירות (SLA) דומה מאוד לסיב אופטי. במלים פשוטות - תחליף לסיב האופטי החפור באדמה בפתרון אלחוטי זמין ונוח ליישום לחיבורי תקשורת בטווחים קצרים יחסית ובקצב גבוה.
למעשה, העירייה משתמשת בסיב המרכזי המגיע מחברות התקשורת השונות - בזק, פרטנר, הוט, סלקום - וממנו מעבירה תקשורת אל-חוטית באמצעות גלי רדיו ממספר נקודות מפתח אל אותן נקודות שהיא מעוניינת לבקר ולנטר (למשל: צילום חניון, שליטה על רמזורים בשטח העיר, אספקת רשת אינטרנט לבתי הספר). בכך משלימה העירייה בדרך זולה ונוחה את הסיבים הקרקעיים שמגיעים לשטח הרשות הלאה באמצעות "אלומה" (גלי רדיו) שמסוגלת להעביר מנקודת המוצא לנקודת היעד מידע בקצב גבוה – כל זאת מבלי להידרש להנחת סיב מתחת לאדמה.
בפגישה שנערכה לאחרונה אצל מנכ"ל משרד התקשורת בפועל, מימון שמילה, הציגו חברת סיקלו והמפיצים שלה בארץ - SMBIT ואורי לוי תקשורת - בפני ראשי אגף הספקטרום את היתרונות הטכנולוגיים הרבים.
במסגרת המצגת, הסבירו אנשי המקצוע כי הסיב דומה לכביש בינעירוני רחב אבל מאוד יקר, כאשר הנל"ן האלחוטי - פריסת הרשת האלחוטית - הוא כביש פנים עירוני. בעוד הסיב מביא את התעבורה אל העיר, בכל שכונה צריך משהו אמין ופשוט ליישום כדי לפצל את התנועה אל היעד הסופי, תוך שמירה על מהירות גבוהה מאוד. לדבריהם, הטמנת סיב גוררת עלויות גבוהות מאוד, מורכבת מבחינת אישורים הנדסיים נדרשים – בשל כך קיים מיעוט בסיבים ורוב הלקוחות מתקשים לעמוד בעלות ההתקנה והתשלום החודשי הכרוך בהתקנת המערכת. לעומת זאת, התקנת הנל"ן האלחוטי היא זולה ומהירה מאוד – בתוך שעות בודדות של עבודה ניתן לרשת שטח של מאות מטרים, מבלי להפריע לשגרת החיים בעיר.
אחד הנושאים המרכזיים שיבחן משרד התקשורת במסגרת הניסוי הוא זהות הגורם שיערוך את הניסוי – מפעילי תקשורת, חברות אינטגרציה ורשויות מקומיות. לגבי האחרונות, כפי שכבר דווח ב"גלובס", נרשמו מספר ערים שהחלו להשתמש בטכנולוגיה. על פי הניסיון הקיים בעולם, רשויות תקשורת מאפשרות לבעלי רישיונות מיוחדים לבצע את הנל"נים האלחוטיים – זאת מאחר שבכל העולם מי שעוסק בזה אינם המפעילים הגדולים (דוגמת בזק, הוט, סלקום, פרטנר), אלא חברות אינטגרציה שמקבלות הזמנות מהלקוחות לביצוע החיבור.
עו"ד אבי רימון, שמתמחה בדיני תקשורת, מסביר שהשימוש בגלים המילימטריים ופתרונות חיבור אלחוטיים דורשים אישור ממשרד התקשורת לכל הקצאה. לדבריו, במסגרת מדיניות המשרד הוקצו שני ערוצים לעיריות – וכל עירייה שמבקשת תקבל אישור על אותם תדרים באופן משותף. בנוסף, לדבריו המשרד מעניק למשטרה ולחברות סלולריות היתר להשתמש בתדרים לצורכיהם.
הוא העדיף שלא להתייחס לשאלה מדוע עד כה סירב המשרד לאפשר שימוש בתדרים. "בכל מקרה, זה יכול לפתוח פקק שקיים", אומר רימון. "כמה שזה נשמע אבסורדי – המהלך הזה יכול לעודד את פרטנר וסלקום לפרוס סיבים, כי הם לא צריכים להגיע לכל מקום עם סיב. אי-אפשר לחפור את כל המדינה. זה יעזור להם מאוד. יש הרבה מקומות שלא היו פורסים אליהם סיבים, אם לא היה מדובר בפתרון אלחוטי שמספק השלמה לסיב בקרקע. בכל העולם מדובר בפתרון מאוד נפוץ ויעיל ואין סיבה שלא יהיה זמין בישראל".
"התדרים לפריסה של רשתות אלחוטיות פתוחים כבר שנתיים - אבל לא עשו עם זה כלום"
בשורת התקשורת האלחוטית בישראל המתינה זמן רב להודעת משרד התקשורת. והיא מצאה סיפוק גדול אצל חברות שונות המחזיקות בטכנולוגיה ומעוניינות להיכנס ולהחליף את המפעילים הגדולים. מנהל השיווק של חברת סיקלו, דני בן שמחון, הוא מהדמויות שכבר שנים נלחם להביא את המהפכה לישראל.
"הצרכים של הרשויות המקומיות בעידן המחשוב והטכנולוגיה והנתונים, הצרכים בתקשורת אמינה, ובקצב גבוה, הולכים וגוברים", מסביר בן שמחון. "המודל שבו נבנו בשנים האחרונות הרשתות של מפעילי התקשורת המסורתיים לא נותנים בכלל פתרונות לתקשורת בתוך העיר. אין היום מרכזיות תקשורת אזוריות כמו שהיו בעבר בכל שכונה גדולה בעיר, שלמעשה ריכזו את כל התקשורת של אותה עיר. בזק מכרה את האתרים האלה בתור נדל"ן ובכך העבירה את צמתי התקשורת המרכזיים שלה, או את ליבת הרשת, למספר מצומצם של אתרים. המשמעות בשטח היא שהיום אם עירייה רוצה תקשורת בין שני בניינים שניצבים 500 מטר זה מזה – במקום שזה היה מסתיים בכך שבזק הייתה מושכת משני הבניינים את התשתית שיש לה לנקודה מרכזית בתוך העיר, ועושה את החיבור בין שני הקצוות, עכשיו היא לעתים מושכת את שני הקצוות לעיר שנמצאת 10 ק"מ משם".
וכך נולד הצורך של רשויות מקומיות לחפש פתרונות זולים?
"נתקלתי בלקוח, רשות מקומית, שיש לה שני בניינים במרחק 170 מטר. היא משכירה קו תקשורת מבזק בקצב של 1 ג'יגה-ביט בשנייה, והם משלמים 14,000 שקל בחודש תמורתו. יש רשויות שמשלמות על חיבור שני בניינים במרחק של 250 מטר בקצב של 100 מגה בלבד, 1,800 שקל בחודש. זאת אומרת שהחזר ההשקעה וההתקנה של מערכת גלים מילימטריים הרבה פעמים היא פחות משנה – כולל העלות של האגרה, העלות של הציוד והעלות של ההתקנה".
בשביל לחבר בי"ס לאינטרנט צריך רוחב פס גדול מאוד. אבל בשביל לחבר רמזור או מצלמה בפארק מסוים, אתה לא צריך סיב אופטי.
"נכון, אבל הקצבים שהמצלמות היום דורשות הם לפעמים יותר ממה שה-DSL (מודם אינטרנט) של בזק מסוגל לתת. הרי מה האופציה של בזק? או לשים סיב אופטי, או להשתמש ב-DSL. אז להביא תשתית בזק לכל רמזור או ליד כל עמוד תאורה בפארק? בדרך כלל אין לה. יש הרבה דוגמאות שנתקלנו בהם, מבלי לציין שמות, שפשוט אי-אפשר היה לקבל תשתית של בזק בתוך היישוב או בגבולותיו. אופציה אחת זה להמשיך להשתמש בסלולר, שכמובן יש לו את המגבלות שלו - זה לא כלכלי, וגם האיכות לא משהו - או לשלם לבזק עשרות אלפי שקלים, אם לא יותר, על מנת שתפרוס תשתית לתוך כלבייה עירונית".
אם כל-כך פשוט ואפשר להשתמש בפתרונות אלחוטיים במקום התשתית הפיזית, מדוע המפעילים בארץ לא עושים זאת?
"התדרים האלה פתוחים לשימוש בלעדי של המפעילים יותר משנתיים, הם לא עשו עם זה כמעט כלום. אבל זה לא רק רשויות מקומיות – אם אתה חברת אמדוקס ויש לך קמפוס של 4 בניינים ברעננה ואתה רוצה לחבר ביניהם, אתה צריך לשלם עשרות אלפי שקלים לבזק על קישור בין הבניינים, במרחק יריקה אחד מהשני. אז התדרים האלה עמדו לרשות בזק, וכל המפעילים, בצורה בלעדית כמעט 3 שנים. הם לא עשו עם זה שום דבר. זה לא גרם להם להציע למשרד התקשורת תעריפים חדשים, זה לא גרם להם לבוא לרשויות המקומיות ולהגיד להם הנה יש לנו פתרון לחיבור יעיל יותר. עד שברשויות המקומיות לא הבינו, עד שהם לא למדו שיש את התדר הזה – הם חשבו שאין פתרון".
סביר שהמפעילים יתנגדו.
"בעולם כל אינטגרטור יכול לקום ולהקים קווי תקשורת שמחברים בין בניינים, בתוך העיר או אפילו מחוצה לה, ולהתחרות בספקי התשתית. כך גורמים לספקי התשתית להתעורר ולהשתמש בטכנולוגיות חדשות. אני שומע את זעקת הקוזק הנגזל, שאומר 'מה פתאום' ו'מי נתן להם את הזכות?' – אבל הגלים המילימטריים, לא רק שמאפשרים בצורה אלחוטית להעביר קיבולת גבוהה ובעלויות נמוכות, המערכות גם מאוד פשוטות להתקנה ותפעול והן נותנות שירות וביצועים ידועים מראש. לא סתם חברות כמו AT&T ואחרות בחרו בטכנולוגיה הזאת להשתמש בה גם בדור החמישי, כי זה נותן ביצועים באיכות של סיב".
אתה מרגיש שמשהו זז בשטח?
"כן, תראה מה קורה בירושלים, ברחובות, באור יהודה. מתחילים להבין את הפוטנציאל. אין פתרון אחר".
"עלויות מטורפות"
גם בעיריות מפנימים שעדיף לבחון פיתרונות טכנולוגיים חדשים וזולים יותר. איתן ברזילי, ראש מינהל הפיתוח בירושלים, מודה כי נאלץ בלית ברירה להפוך את עיריית ירושלים למפעיל תקשורת. "אין לנו אלטרנטיבות סבירות, וכדי להגיע לצמתים ברחבי העיר ולהגיע לבתי ספר עם תקשורת באיכות גבוהה ובמהירויות גבוהות, העלויות יכולות להיות מטורפות. היינו צריכים לחצות עם סיב אופטי כביש של 200 מטר – אתה לא רוצה לדעת כמה זה היה עולה לנו. העלויות מטורפות. יש לנו היום יועץ לפריסת רשת תקשורת עירונית פרטית, והוא מכין עכשיו תוכנית אב שבה אנחנו נסמן את המקומות שאליהם נרצה להגיע עם תקשורת, והוא ישיג אותה באמצעות רשת של גלים מילימטריים. אנחנו נביא סיבים אלחוטיים לכל אותם מקומות בצורה הרבה יותר פשוטה. אני לא הולך למכור את זה לאף אחד, אבל זה בהחלט יהיה לשימוש עצמי".
מה אתם רוצים לרשת בפריסה האלחוטית העירונית?
"בעיקר מצלמות לצורך הסדרת תנועה, ביטחון וחנייה. אם היינו צריכים לקחת מפעילים לפריסה שאנחנו עושים עכשיו – העלויות היו דרמטיות. יש ערים שחיברתי אצלן בעבר בתי ספר. אין לנו את זה בירושלים ואת זה אנחנו רוצים לעשות – לחבר את מערכת החינוך ולהביא אינטרנט מהיר. תחשוב על 1,500 ילדים בבית ספר שעובדים עם אינטרנט במהירות 200 מגה, שלא לדבר על המחירים שמגיעים לסביבות 3,000 שקל לחודש. וזה רק בית ספר אחד".