בפליידייט הראשון כבר התחלתי לחשוד. ג'ולי ניגשה אלי בסוף יום הלימודים לבקש את המספר שלי כדי לקבוע מפגש לבנים. אחה"צ הגיעה השאלה – "גיא ירצה להיפגש עם בודי ביום חמישי עוד שבועיים בין 3-5". והכל בהודעת טקסט רגילה. נתעלם רגע מתקופת ההכנה הארוכה למפגש בין שני ילדים בכיתה ג' וגם מאופן כתיבת שעות היממה, אבל הודעת טקסט רגילה? מוזר.
אחרי כמה חודשים בגן הבנתי שאין מה לצפות שהמורה או הוועד יפתחו קבוצת דיווחים, ולכן גם כשהגענו לחוג הטיפוס היה ברור די מהר שכל התקשורת תיעשה במיילים או באמצעות הטלפון המשרדי. אחר כך הסתבר שגם לבייביסיטר אין וואטסאפ וגם כאן ניאלץ להסתפק בהודעת טקסט רגילה. בניו יורק, כך גיליתי, המורים/מדריכים/מאמנים הם אנשים עם חיים פרטיים, עם שעות עבודה מאוד ברורות ומוגדרות - ובלי וואטסאפ.
הסיפור שמאחורי האפליקציה הוא דווקא אמריקאי למהדרין. יאן קום ושותפו להקמת וואטסאפ, בראיין אקון, שמכרו את אפליקציית התקשורת שהמציאו בסכום המדהים של 19 מיליארד דולר לפייסבוק, הוא סיפור קלאסי ומוכר. קום גדל בכפר קטן באוקראינה במשפחה דלת אמצעים. בגיל 16 הוא היגר עם אמו לארה"ב. האב, שנותר מאוחר נפטר לפני שהספיק להצטרף אליהם.
את ילדותו בילה קום בעבודת שונות בכדי לסייע במימון הוצאות הבית. לימד את עצמו מחשבים מחוברות משומשות שרכש בחנות מקומית. אמו חלתה ונפטרה מסרטן, וכך נותר קום לבדו, ללא משפחה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. ואולי רק באמריקה יכול נער שגדל על תלושי אוכל למצוא עוד נער קצת אבוד וביחד להמציא את את "וואטאספ", שבישראל אנחנו לא יודעים לחיות בלעדיה. לאור הסיפור ההוליוודי, מפתיע קצת לגלות, שדווקא באמריקה, המקום שהפך את קום ואקון למיליארדרים - האפליקציה שלהם לא מצאה קהל.
ההורים מדירים אצבעותיהם מוואטסאפ, אך הנחתי שבקרב בני נוער המצב יהיה שונה - זו בכל זאת אפליקציה שמאפשרת מציצנות. אבל שירה סיפרה לי שעם החברים מהכיתה בניו-יורק היא מתקשרת רק בהודעות רגילות - ועם החברים בארץ כמובן בוואטסאפ. עוד כמה בני נוער ישראלים במקור אמרו לי אותו דבר. בניו-יורק, רק הודעות טקסט רגילות (וכן, הם גילגלו עיניים כששאלתי).
בניו יורק פשוט אין וואטסאפ. יכולים לדמיין חיים שלמים שאין בהם קבוצות וואטסאפ של "הורי גן לולי", "חוג שחייה ימים א-ג", "כיתת ה' 1", "משפחת לוי המורחבת". אין. פשוט אין. בדיקה קצרה העלתה שתחושות הבטן אכן נכונות. נתונים על שימושים גלובליים באפליקציית וואטסאפ מראים, שברבעון האחרון של שנת 2015 66% מתושבי אמריקה הלטינית השתמשו בוואטסאפ. במזרח התיכון ואפריקה (זה אנחנו) הנתון עומד על 63% ובאירופה על 33%. וכמה בצפון אמריקה? רק 7%. נתון מדהים.
אגב, יש להניח שאם היו בודקים את הנתון הזה לגבי ישראלים שמתגוררים בארה"ב, הסטטיסטיקה היתה זהה לזו של דרום אמריקה. מדינת ישראל שחיה בניו-יורק מרושתת וואטסאפים לא פחות מההורה הממוצע בישראל 2017, וההבחנה הזו כנראה נכונה לקהילות זרות נוספות שחיות ופועלות בארה"ב. אך בתוך היבשת פנימה, בינם לבין עצמם, אמריקאים ישתמשו בהודעת טקסט רגילה.
נתונים נוספים מדגימים שהשימוש בארה"ב בוואטסאפ עולה עם השנים (בשנת 2015 השתמשו בה 16.2 מיליון ובשנת 2016 18.8 מיליון), אך עדיין, בהשוואה למדינות אחרות בעולם ארה"ב ממעטת להשתמש בוואטסאפ.
אמריקה בטוח אוהבת את סיפור הסינדרלה של ממציאי הוואטסאפ, אז למה היא לא אוהבת את האפליקציה עצמה? ולא מדובר רק בסיפור הסינדרלה של ממציאי האפליקציה, אלא במהות שלה, שהייתה אמורה להיות קוסמת לאמריקאים. קשה לחשוב על אפליקציה טכנולוגית שרלוונטית יותר למדינת מהגרים כמו אמריקה מאשר וואטסאפ.
הפשטות שלה, העובדה שהיא חינמית ואינה כוללת פרסומות, הופכת אותה לאמצעי תקשורת אטרקטיבי ביותר עבור אנשים שנמצאים במדינות שונות ורוצים לתקשר ביניהם. אמנם לא ניתן לקבל נתונים מדויקים על השימוש של מהגרים באפליקציה, מאחר שוואטסאפ מצפינה את ההודעות ואינה יכולה לערוך ניתוח של התכנים שמועברים בה (נתון שייתכן וישתנה כאשר מידע של משתמשי האפליקציה יוצלב עם הפרופילים של אותם אנשים שיש להם גם פייסבוק), אך ההערכה היא שרבים מפליטי המלחמות, במיוחד בסוריה, משתמשים בוואטסאפ כדי לשמור על קשר עם משפחותיהם, שנשארו באזורי הלחימה.
קום, כאמור מהגר בעצמו, אמר בראיון לעיתון הניו-יורק טיימס (בדצמבר 2016) שרבים ממפתחי וואטסאפ נולדו במדינות זרות, ולכן הם מזהים בחברה את הצורך של אנשים שמרוחקים גיאוגרפית אחד מהשני לתקשר, ומדובר בנושא שהם מקדישים לו מחשבה רבה. ובכל זאת, בחיי היומיום לא משתמשים פה בוואטסאפ.
למה? התשובה לכך פשוטה מהצפוי. באמריקה חבילות הטלפון הנייד יקרות. חבילת תקשורת כוללת תמיד הודעות טקסט בחינם, כך שגם לפני עידן הוואטסאפ לשלוח הודעות לא עלה כסף (זאת בניגוד למשל לדרום אמריקה). בחברות הגדולות, כמו ורייזון ו-AT&T, חבילות של שני קווים ו-7 או 10 גיגה-בייט יעלו בין 90 ל-140 דולר (320-500 שקל) לחודש.
בחברות הקטנות יותר, חבילות קו אחד של 2 או 4 גיגה-בייט יעלו סביב 40-50 דולר (140-180 שקל), אבל יש מקומות מסוימים ברחבי המדינה שהחברות האלה לא מכסות ולכן רבים פונים לחברות אחרות. בכל אופן, תהיה החברה אשר תהיה ותהיה חבילת ההתקשרות אשר תהיה, הן תמיד יכללו שיחות וטקסטים ללא הגבלה. כששאלתי את ג'ולי, דבי, קירסטי, פטרישה ורנדי למה הן לא משתמשות בוואטסאפ, העניין הכספי היה התשובה המשותפת לכולן.
הן פשוט לא צריכות את זה. ולא, לא עולה בדעתן להקים קבוצות וואטסאפ להורי כיתה ג'. זו פלישה לזמן הפרטי של כל המשתתפים וזה לא פחות ממזעזע בעיניהן. אמנם יש יתרונות כאשר רוצים לתקשר עם חברים או משפחה בחו"ל, אבל הן יעדיפו לכתוב מייל. אז למה בניו-יורק לא משתמשים בוואטסאפ? למה כן?
הכותבת היא מנכ"לית התנועה לחופש המידע לשעבר
עוד ב-TheMarker:
ההודעות שלכם בוואטסאפ עוברות דירה
במקום חניה לטווח ארוך: להרוויח כסף מהמכונית שלכם כשאתם בחו"ל