עד שנות ה-90 האידאולוגיה החרדית דחתה כמעט לחלוטין את אמצעי התקשורת ההמוניים. עיתונות כללית, רדיו וטלוויזיה לא נכנסו לבית החרדי, והתקשורת החרדית נשענה לחלוטין על פשקווילים ועיתונות מפלגתית מגויסת.
אך אז הגיעה מלחמת המפרץ. בני ברק מצאה את עצמה בטווח הטילים והאזעקות, ותושביה נשארו בלי מקור לדיווחים עדכניים. דפדוף עצבני בעיתון בוודאי לא סיפק את הסחורה. לאור המצב, חרדים רבים נשברו והכניסו רדיו לחדר האטום.
ההשפעה של אותם ימים על דפוסי צריכת התקשורת החרדיים היתה משמעותית למדי: החשיפה לרדיו נתנה דחיפה לרדיו החרדי הפיראטי, שהיה לגלגולה הראשון של תקשורת חרדית מודרנית. לימים התמסדו התחנות ונולד הרדיו החרדי האזורי. הוא אמנם פועל תחת פיקוח רבני ושומר על זיקה ברורה לממסד, אך עדיין תשמעו בו קולות מגוונים בהרבה מאלו של היומונים המפלגתיים.
מאז חלפו שלושים שנה. בחברה החרדית הרבה השתנה. גידול אקספוננציאלי באוכלוסייה, משברים כלכליים, משבר הנהגה, וגם האינטרנט – כל אלו יצרו תסיסה פנימית בציבור. זה הרקע שעליו עלה מעמד חדש וגדול של חרדים על הרצף המודרני. שם נמצאים מרבית החרדים העובדים, האקדמאים, וכמובן האליטה התקשורתית החדשה של המגזר. אלו אנשים מאוד מחוברים ומעודכנים, לעיתים אפילו ביחס לציבור הכללי. חלקם ישתמשו בשירותי סינון ויעבדו רק עם הווטסאפ. הליברלים יותר פשוט יעשו מה שבא להם. בטוויטר, בפייסבוק ובאינסטגרם לא חסרים צייצנים, פעילים חברתיים וכוכבי רשת חרדים, שיש להם קהל והשפעה.
אבל המיינסטרים החרדי עדיין מאורגן, לפחות ברמה ההצהרתית, סביב האתוס של ״חברת הלומדים״ וסביב הבדלנות והשמרנות המקיימת אותה. זה נכון לא רק לגבי אברכים בכולל, אלא גם למורות בסמינר, לעובדי המוסדות והעמותות של המגזר, לחרדים ללא השכלה, לבני הארבעים פלוס, וכמובן לחברי הפלגים הקיצוניים שרק הלכו והקצינו. כל אלו מנותקים מ"פגעי הטכנולוגיה, ואין להם, לפחות באופן רשמי, שום גישה לרשת. כל אלו מנותקים מ״פגעי הטכנולוגיה״ ואין להם שום גישה לרשת. הם נותרו עם היומונים המודפסים, עם הפשקווילים ועם טלפון כשר שנשלט על ידי עסקנים וחסום לחלוטין בפני התקשורת החרדית המודרנית.
עולם התורה בסכנה
ואז הגיע משבר הקורונה. אנחנו אמנם עדיין בעיצומו, אך אפשר להעריך שהוא יעמיד את התקדים של מלחמת המפרץ בצילו. השינויים בצריכת התקשורת של הציבור החרדי, במיוחד זה השמרן, בולטים כבר עכשיו. נתוני חברות התקשורת וסקרי עומק שהזמינו חברות פרסום מגזריות מצביעים על עלייה דרמטית בצריכת האינטרנט וברכישת מודמים וסמארטפונים: חברת הסלולר נתיב דיווחה על עלייה משמעותית במכירת סמארטפונים מוגנים, ובזק – על עלייה של 40 אחוזים בממוצע הגלישה היומי בריכוזים חרדיים. סקרים מעלים כי 33 אחוזים מהגברים משתמשים בווידאו ללימודי תורה מקוונים, וישנה עלייה של 26 אחוזים בשימוש בני נוער חרדיים באינטרנט.
לשני הנתונים האחרונים יש משמעות קריטית מכיוון שהם נוגעים בקודש הקודשים החרדי: עולם הישיבות והתורה. אברכים שמכניסים אינטרנט הביתה עבור לימודים ונערי ״ישיבה קטנה״ שמתחברים בחופש הכפוי הזה לסמארטפון של אחד האחים הסוררים עשויים לחסל עשרים שנות מאבק רבני בטכנולוגיה. זה הקהל שאליו כוון מלכתחילה המאבק – לא הנשים והחרדים העובדים, שהם נזק משני, אלא החרדים הלומדים. בישיבות הדגל החרדיות יש המון עצמאות: הבחורים חיים בדירות וקובעים לעצמם את החברותות. השילוב בין החופש הזה, עם גישה אינסופית (וממכרת) לרשת, הוא באמת סכנה – סכנה לעולם התורה.
מאידך, משבר הקורונה לימד את הציבור השמרן שגם חוסר גישה למידע הוא מסוכן. גם הסגר הכמעט-מלא שמוטל כעת על הריכוזים החרדיים בבני ברק ובמאה שערים מאלץ משפחות רבות להתחבר לרשת כאמצעי הישרדות של ממש. כך נולדו בן רגע תופעות שעד לפני חודש לא היו עולות על הדעת: אברכים מקיימים חברותות בזום, רבנים מנחים את הציבור למכור חמץ רק באופן דיגיטלי, ופסיקה מהפכנית מתירה לערוך מניינים של סיום מסכתות בשיחות וידאו.
שיעור גמרא למתפללי בית הכנסת שלנו דרך זום. הרב אריק קדם יושב בבית הכנסת ומשדר לכולם שיושבים בבית. אהבתי את הקונספט ומבחינתי אפשר להמשיך איתו גם אחרי עידן 'קורונה'. pic.twitter.com/vCgMpZob3N
קשה להפריז במשמעותה של התקופה הזו ביחס בין החרדים והרשת, ודרכה אל העולם שבחוץ. במובנים רבים זהו שיאו הלא-צפוי של תהליך ארוך, ובו החברה החרדית הולכת ונפתחת אל המדיה הישראלית, וממנה אל הישראליות כולה. תהליך זה התחיל עם הפורומים החרדיים באינטרנט, האתרים וקווי הנייעס (החדשות), המשיך עם פעילות החסד בווטסאפ, והתקדם אל ראש החץ החרדי-ליברלי של הרשתות החברתיות. כעת, בחסות טראומת הקורונה, הוא חודר בעוצמה גם ללב השמרן של החברה החרדית. ואם למדנו משהו מהרדיו של מלחמת המפרץ, זה שכאשר מדיום תקשורתי נכנס לבית החרדי, הוא בדרך כלל לא יוצא.
רונה סגל היא במאית ותסריטאית הסדרה "החרדים ברשת"
מפיק: קובי מזרחי
צלם: עודד אשכנזי
עורכים: אור לי-טל, איריס עוזר
עיצוב אמנותי: אריק וייס
אפטר: אופיר ייגר
תחקיר: אלה קורן, רונה סגל
מיקס: רוני קלדרון
אונליין: אורן ברגמן