בחודש שעבר הזדעזעתי מסיפור על ילד בכיתה ג' שאיים על בן כיתתו ברצח - והגיע לבית הספר עם סכין כדי לממש את האיום. הצעתי שהורים או מורים יקחו אחריות על קבוצות הוואטסאפ של הילדים וקראתי לצופים להציע דרכים להתמודדות עם התכנים האיומים שמועברים בין הילדים בקבוצות האלו.
נטעלי קרפל, מחנכת בבי"ס יסודי ובלוגרית בנושאי חינוך, לא אהבה את ההצעה. בפוסט ארוך שכתבה לנו היא מסבירה למה מורים לא צריכים להיות חלק מקבוצות הוואטסאפ של התלמידים:
בתוכנית היא הסבירה לנו שיש כאן "בעיה אמתית, מצוקה קשה. העולם עובר שינוי, הילדים חיים בקבוצות וואטסאפ אחר הצהריים. יש קבוצות בלי סוף, שיכולות למנות גם 256 תלמידים. השאלה היא מה הנוכחות של המורה תעשה להורה - וכאן אני רוצה להגיד שזה מסיר את האחריות מההורים. עצם זה שיש מחנך בקבוצה של התלמידים אומר 'יאללה, הורים, אתם משוחררים. המורה שם - יש בייביסיטר'. וזה עניין שלא יכול להיות".
קרפל מספרת שהיא רואה ילדים מקבלים סמארטפונים לקראת סוף כיתה ב' ומתחילים להשתמש ולתקשר בוואטסאפ, כולל קבוצה של תלמידי הכיתה וקבוצה נפרדת לכל חוג או פעילות.
"האחריות של המורה לא נגמרת בשעה הזאת (של הצלצול)", היא מבהירה. "אנחנו מחנכים את התלמידים גם למה שקורה אחר הצהריים. ואם לצורך העניין קורית תקרית - בין אם במסיבת יום הולדת או בסתם מפגש חברתי - אנחנו מעורבים בזה". אלא שלפי דעתה, כאמור, המורים לא יכולים להחליף את ההורים בפיקוח על התנהגות הילדים בפועל אחרי שעות הלימודים - ובכלל, ההשתתפות של מורים בקבוצות עם תלמידים כל כך מוגבלת מבחינת כללים שלא בטוח שזה יעיל.
משרד החינוך מסר בתגובה: "מורים לא חייבים לפתוח קבוצת וואטסאפ עם התלמידים אלא אם כן הם בוחרים בכך. אם החליטו לפתוח - הם חייבים להיות המנהלים של הקבוצה ולקבוע נורמות התנהגות. במקרה שמשהו לא מסתדר יש להם את האפשרות לסגור את הקבוצה".