הנקסוס 5X הוא יצור קצת מוזר. מצד אחד הוא ממש קליל, נוח להחזיק אותו ביד, העיצוב סבבה, והביצועים טובים. מצד שני, אין לו איזה גימיק יוצא דופן שרק בזכותו שווה לקנות את המכשיר: אין מצלמה סופר מיוחדת, סורק טביעת אצבע הגיע לסדרה הרבה אחרי האחרים ואין תוספות מיוחדות לאפליקציית המצלמה שלא ראינו במקום אחר.
עם זאת, כל זה הוא דווקא היתרון הגדול של הנקסוס 5X (ובכלל של סדרת הנקסוס). מדובר בסמארטפון בסיסי אבל ממש לא מעפן, עם אנדרואיד בדיוק כפי שהיא יצאה מבית החרושת של גוגל, ללא התוספות של LG, סמסונג, וואווי או אחרות. העדכונים לאנדרואיד יגיעו אליו בהפרש של שבועות עד חודשים מהמתחרים, וכל התפריטים והאפשרויות די נגישים ופשוטים - לפחות הפעולות וההגדרות הבסיסיות של בלוטות', ווייפיי, התראות וכל הדברים היום-יומיים.
גודלו 5.2 אינץ'. נוח? כן, אבל תלוי ביד שלכם. יש כאלה שעדיין יעדיפו מכשירים קומפקטיים יותר. רזולציית המסך היא Full HD, כלומר 1,920X1,080. בשביל הקטגוריה שלו, זה בהחלט משביע רצון. אבל אם משקיעים יותר, כמובן שאפשר למצוא מסכים חדים יותר. למה שתרצו? לא בטוח שצריך.
כמו מכשירים רבים אחרים, הנקסוס בנוי כגוף אחיד עם גב פלסטיק, ואין אפשרות לפתוח אותו ולהחליף לבד את הסוללה. הסים שלו הוא בגודל ננו, מה שאומר שיתכן שתצטרכו להחליף או לחתוך את הסים במכשיר הקודם, אבל מעבדות סלולר לפעמים יסכימו לעשות את זה חינם, או ממש בזול.
יש לו מצלמה בולטת, שזה קצת מעצבן, אבל לא בלתי נסבל. בדיוק תחתיה נמצא סורק טביעת אצבע. כשמרימים את המכשיר האצבע הולכת כמעט באופן טבעי לסורק, כך שהוא נפתח מיידית בלי יותר מדי גישושי אצבע. מצד שני, המיקום של כפתורי עצמת השמע מתחת לכפתור ההדלקה\כיבוי קצת מוזר. הוא נמוך, מה שאומר שכל הזמן מגבירים בטעות במקום להנמיך.
הטעינה שלו היא באמצעות שקע USB Type-C. זה תקן שלאט לאט יצרניות אחרות עוברות אליו. מכשיר מוכר נוסף שיש בו חיבור כזה הוא ה-OnePlus2, שמשווק בישראל זה מספר שבועות. היתרון - אפשר לחבר את התקע לכל כיוון, הוא מהיר יותר בהטענה והעברת מידע. החסרון - במחשב שלכם כנראה אין חיבור כזה, וכל המטענים הישנים שלכם לא יתאימו בכלל, אלא אם תקנו מתאמים. אם הם יהיו מתאמים זולים ולא מקוריים, סביר להניח שיעבדו סבבה, אבל יתכן שיעבדו פחות טוב.
אחרי כל הברבורים הטכניים, הגיע הזמן לדבר על הסיבה העיקרית שקונים סמארטפון - המצלמה. בנקסוס 5X היא טובה, ואפילו טובה מאוד, עם מפתח צמצם של 2.0. מבלי להיכנס ליותר מדי פרטים טכניים, כשהמספר נמוך וסביב ה-2 זה טוב, כי נכנס יותר אור. כך או כך, התמונות באור יום נראות מצוין, ובתאורת חדר שבה סוגים שונים של אור, התמונות נראות טוב. בשני המקרים הצבעים נאמנים מאוד למציאות ולא מוגזמים, כפי שקורה לפעמים במצלמות סלולריות.
בחושך, התמונות בכל זאת קצת מגורענות, אבל נראות טוב הרבה יותר מסמארטפונים ישנים יותר. מצלמת הסלפי מספקת זווית צרה יחסית, ומתקשה להתמודד עם צל או חושך. בעלי עור קצת יותר כהה (נניח אני) נראים לפעמים כמו צללית.
הבעיה של המצלמה היא שהיא עדיין לא מהירה מספיק. טוב, אפשר לכתוב את המילה הבוטה יותר: היא איטית. ההפעלה שלה, המעבר בין מצבי צילום והפוקוס, איטיים. היא לא בליגה של ה-G4 של LG וה-S6 של סמסונג למשל. אבל במכשיר ביניים צריך להתפשר על משהו, וכאן הפשרה היא קצת מוגזמת, בהתחשב בכך שמכשירים מהשנתיים האחרונות כבר מאפשרים לצלם משהו לפני שהוא בכלל קרה. צילום הווידאו דווקא מיישר קו עם מכשירי יוקרה, ויש אפשרות לצלם ב-4K או בהילוך איטי - 120 פריימים לשניה. ב-4K. זה לא הכרחי בשביל להנות מהצילומים, אבל זה בהחלט מוסיף.
ביצועים? שמח ששאלתם. המכשיר רץ, לא נתקע, לא משתעל ומתמודד יפה עם עומס של אפליקציות נייוט, דפדפן ופייסבוק. סוללה, אתם שואלים? בין 18 שעות ליממה כאשר ממש טוחנים שימוש במכשיר ועם מספר קבוצות וואטסאפ שלא מפסיקות להתריע.
גירסת 16 גיגה-בייט של המכשיר עולה בין 2,290 ל-2,390 שקל; גירסת 32 גיגה-בייט תעלה בין 2,650 ל-3,700 שקל. האם לקנות? כמו בקלישאות של ביקורות קולנוע, זה מומלץ לחובבי הז'אנר - כלומר: אנשי אנדרואיד אדוקים שלא רוצים תוספות של יצרניות סלולר, ושמחפשים מכשיר פשוט במחיר ביניים.