מחקר חדש שנערך עבור "נוקיה" מגלה כי הטלפון הסלולרי הוא ללא ספק הגאדג'ט שרבים יחושו אבודים בלעדיו. מהמחקר עולה, כי המשתמש הממוצע בודק אותו מדי שש דקות וחצי ועושה זאת עד 150 פעמים ביום. נמצא כי הטלפון הוא הדבר הראשון שאנשים רבים מסתכלים עליו מדי יום, שכן הם משתמשים בפונקציית השעון המעורר שלו. מכאן כי זהו גם הדבר האחרון שהם נותנים בו מבט בלילה לפני השינה.
מהמחקר עולה עוד, כי אנשים מוציאים, מקבלים ומסננים 22 שיחות מדי יום ושולחים או מקבלים 23 הודעות סמ"ס ביום. את השעה הם בודקים בממוצע 18 פעמים. בתוך 150 בדיקות הטלפון היומיות נכללו כיוון שעון מעורר, משחקים, החלפת שירים, צילום תמונות וחיבור או ניתוק של המכשיר מהמטען.
טומי אהונן, יועץ טכנולוגי שהוכתר על ידי מגזין "פורבס" לאחד האנשים המשפיעים ביותר בתחום הסלולר, ניתח את תוצאות המחקר ואמר, כי אפילו אנשים שיש להם מכשירים פחות מתוחכמים בודקים את המכשיר שלהם בתדירות גבוהה. גם אדם שרק משתמש במכשיר בעל פונקציות בסיסיות יצבור עשרות שימושים במהלך היום.
המחקר מתפרסם זמן קצר לאחר שבדצמבר האחרון פורסם דו"ח שמצביע כי בדיקה תכופה של הטלפון הנייד היא התמכרות שיכולה להרוס מערכות יחסים. בנוסף נתגלה באותו המחקר שערך ד"ר ג'יימס רוברטס מבית הספר לעסקים של ביילור האנקאמר בטקסס כי התמכרות לשליחת מסרים מידיים מונעת על ידי חומרנות ואימפולסיביות
מהתמכרות לחדשות עברנו להתמכרות לסלולרי
"אצל הישראלים הנתונים בוודאי קיצוניים יותר", אומרת ל-mako ד"ר סוזי קגן, יועצת פסיכולוגית בכירה. "באופן כללי, ישראלים הם אנשים הרבה יותר קיצוניים בהרבה תחומים ביחס לאירופאים ולאמריקאים. הכול כאן ועכשיו, צריך להיות נגיש ומידי. הישראלי ביחס לאדם המערבי הוא חסר יכולת לדחות סיפוקים".
זה ההסבר הפסיכולוגי שבבסיסו מונחת לדעתה התלות במכשירים הסלולריים. "בגלל הקושי בדחיית סיפוקים נוצר מצב שאני צריך להיות מעודכן למרות שאני באמצע ישיבה חשובה או אפילו באמצע טיפול זוגי, אליו הגעתי לאור הזנחה של הקשר שלי. למרות שזה לא נכון מכל הבחינות לעשות בדיקה של הוואטס אני אעשה את זה, כי פיתחתי תלות וחרדה שאני מפספס משהו חשוב שמתרחש".
ד"ר קגן מזכירה מה הייתה ההתמכרות המוקדמת יותר של הישראלים: "בעבר ראינו את זה אצל אנשים שמכורים לחדשות. הם חייבים להיות מעודכנים בכל המהדורות והעיתונים, בכל שעה. היום זה עבר לפן היותר אינטנסיבי דרך השימוש בסלולרי שמתחלק בין הודעות, שיחות והגלישה באינטרנט. לאו דווקא מדובר במידע חדשותי עולמי. פשוט לדעת מה קורה עכשיו אצל החברים שלי, איפה נפגשים". אם לא דיי בזאת, "אפילו בשביל לבדוק מה השעה צריך להסתכל בטלפון, כך שבלתי נמנע שהוא יהיה מרכיב עיקרי בחיים".
מתי יודעים שזו התמכרות של ממש?
"מבחן ההתמכרות תלוי בשאלה האם אני יכול להיפרד מהטלפון הנייד לטווח של שעתיים, של שעה, של יום. ככל שהמצוקה של האדם היא גדולה יותר מדובר בהתמכרות".
אז כולנו מכורים?
"כן, חד משמעית כן. עדיין ההתמכרות לטלפון מאפשרת תפקוד נורמטיבי מבחינת רוב האנשים. זה פוגע בזוגיות ובהורות, אבל זה לא כמו התמכרות לסמים ולאלכוהול. לכן יש יותר לגיטימציה להתמכרות הזו".
"ממש כמו התמכרות לסמים, אלכוהול והימורים"
ד"ר סול יבורבסקי, פסיכיאטר בבית החולים שערי צדק, דווקא מוצא דמיון משמעותי בין התמכרות לטלפון לבין התמכרויות לסמים ולאלכוהול: "מדובר באותו המנגנון של נטייה להיות יותר מדיי מעורב בדבר שמושך זמן ומאמץ. האדם מאבד פרופורציה בין רמת תפקוד יומיומית לבין ההתעסקות, והשאלה היא יפה ומתי אפשר להגדיר את ההתעסקות כמשהו פתולוגי".
מתי אם כן?
"ברור שכל מקרה לגופו וצריך לראות אם זה פוגע בצורה משמעותית. אם אדם מקדיש יותר משעה ביום למשהו שהוא לא כל כך חיוני, זה מוגדר כבעיה פתולוגית. לאדם קשה לעצור את עצמו והוא ממשיך וממשיך, בלי איזון. בדומה לאלכוהול ולסמים, גם כאן אנשים משתמשים בטלפון הנייד כדי להתמודד עם חרדה או עם קשיים חברתיים, כטיפול עצמי. מהבחינה הזו, התמכרות לטלפון היא ממש כמו התמכרות לסמים, אלכוהול והימורים".
"מה קורה כשהטלפון נגנב?", ד"ר קגן שואלת ומיד עונה. "אנשים ממש עוברים תהליך רגשי עוצמתי שמתחיל בחרדה חוסר אונים, אפילו בכי, ועובר דרך ניסיונות לחלופה, איך אני מוצא חלופה מידית. ממש מצוקה רגשית. זה לא שלאנשים נחמד שיש להם טלפון, כי זה נחוץ להם, אלא שהם קשורים אליו. ככל שהטלפון יותר הופך לסמארטפון, כך ההתמכרות גדלה. הדיווח של אנשים לגבי נחיצותו של הטלפון יותר פרופורציונית ככל שהוא יותר פשוט".
החבילות הסלולריות ללא ההגבלה מגבירות את התלות
גם הרפורמה שחלה בתחום הסלולר והביאה להשקת חבילות שימוש סלולריות ללא הגבלה תורמת לפיתוח התלות במכשירים הסלולריים בקרב הישראלים. "זה גורם חד משמעי להחמרת ההתמכרות", אומרת ד"ר קגן. "אפילו גם את האיסור שנקרא מחיר כבר אין לי. כל החבילות הלא מוגבלות כבר נמצאות בארה"ב כמה שנים, ועדיין, הן לא הביאו למצב הקיצוני שבו נמצא הישראלי, שלוקה בקושי לדחות סיפוקים".
האם מתקבלות פניות להיגמל?
עדיין לא נתקלתי בפונים, אבל בטיפולים זוגיים אני שומעת יותר מטופלים שמתלוננים על זה שבני הזוג באים הביתה ואין זוגיות ביניהם, כי בן הזוג האמיתי הוא הטלפון. או שההורה השני בכלל לא מתייחס לילדים, כי במקום לשחק אתם הוא עסוק בטלפון. הטלפון הנייד הפך למכשיר להורדת האינטימיות הזוגית או כלי לבריחה מן האינטימיות".
איך נגמלים אם כך?
"באותם עקרונות של טיפול בכל התמכרות. אדם צריך להודות קודם כל שיש לו בעיה. במצבים מסוימים צריכים אולי לבדוק את הסביבה של האדם, האם יש משהו שדוחף אותו לזה, אולי יש קושי עם כלים חברתיים, אולי קושי בלימודים. אולי הוא מחפש גירוי חברתי דרך טלפון, שקשה לו למצוא את זה בצורה נורמטיבית יותר. צריך בכל מצב לשלול שאין התמכרויות אחרות, לשלול שזה לא ביטוי של משהו כפייתי. הצרה היא שברוב המקרים אדם מרגיש בנוח עם זה ולכן לא רוצה לשנות את המצב", מסביר יבורבסקי.