לפני שלוש שנים, בינואר 2014, עבר תיקון לחוק למניעת הטרדה מינית, אשר נועד להתמודד עם הפצה של תכנים מיניים באמצעות אפליקציות סלולריות להעברת מסרונים וברשתות החברתיות, והמכונה גם "חוק הסרטונים". התיקון אשר עבר כמה גלגולים עד לנוסחו הסופי, אוסר על "פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו ולא ניתנה הסכמתו לפרסום". עבירות אלה ייחשבו להטרדה מינית, שדינה עד חמש שנות מאסר.
בפרקליטות המדינה מציינים כי הגיעו אליהם עד כה עשרות תיקי חקירה בעניין זה והוגשו כ–30 כתבי אישום בגין עבירה זו.
עם זאת, התיקון לחוק הותיר גם לא מעט שאלות פתוחות כמו מי נחשב למפרסם? האם מפרסם הוא גם מי שמעביר הלאה תמונות, ולא רק מי שמעלה אותן לראשונה? מה לגבי אדם שהעביר את התמונות רק לאדם אחד ואותו אדם העביר אותן הלאה? האם האכיפה היא ריאלית? האם העונש הוא מידתי? והאם ההגנות שבחוק (למשל כשהפרסום נעשה בתום לב, בשים לב לנסיבות הפרסום, כשהוא נעשה למטרה כשרה ועוד) אינן רחבות מדי?
אתמול פירסם פרקליט המדינה שי ניצן הנחיה שנועדה לשפר את הבהירות של החוק ולהתוות עקרונות מנחים לעריכת החקירה ושיקולי התביעה בהעמדה לדין בעבירה לפי חוק הסרטונים. בפרקליטות המדינה מציינים כי מדובר במכת מדינה וכי ההנחיה תסייע לפעול ביעילות ולצמצם את הפגיעה בנפגעים ולייצר הרתעה אפקטיבית.
לפי ההנחיה, "קיים אינטרס ציבורי ממשי באכיפתה של העבירה, גם כשמדובר בחשודים קטינים, נעדרי עבר פלילי. זאת, לנוכח פגיעתה הקשה של העבירה והשלכותיה מרחיקות הלכת על קורבנות העבירה, ובשל הצורך להטמיע את האיסור הפלילי גם בקרב בני נוער".
ההנחיה קובעת כי ככלל, חשודים שנמצאו לגביהם ראיות מספיקות להעמדה לדין — יובאו לדין פלילי. סגירת התיק בנימוק שמכלול נסיבות העניין אינו מצדיק העמדה לדין תישקל רק במקרים חריגים, למשל כשהחשוד בן פחות מ–15, כשהיקף תפוצת החומר הפוגע היה מצומצם וכשחלקו של החשוד במעגל ההפצה לא היה משמעותי.
ההנחיה החדשה מדגישה את החשיבות של ההתמקדות בחקירה ב"חוליה הראשונה" שהחלה את הפרסום, וכן בחוליה שהפיצה את הפרסום המיני ברבים. זאת להבדיל מהעברת הפרסום לאדם אחד בלבד.
בהנחיה נקבע כי כשנמצא כי החשוד העביר את הסרט, התצלום או ההקלטה המינית לאדם אחד נוסף בלבד — למשל באמצעות שליחה בדואר אלקטרוני, בתוכנה להעברת מסרים מיידים במחשב או בטלפון הסלולרי כמו מסנג'ר או ווטסאפ — ואותו אדם העביר את הסרט, התצלום או ההקלטה הלאה לאנשים נוספים בעצמו או בדרך של העברה ב"שרשרת" מאדם לאדם, הרי שגם ההעברה הראשונית יכולה להיחשב "פרסום".
זאת, במקרה שהחשוד היה מודע או עצם את עיניו מלדעת שיש הסתברות ממשית לכך שמקבל הפרסום עלול להפיץ אותו לאנשים נוספים. במקרה זה ניתן לראות בחשוד כמי שאחראי, למעשה, להעברת הפרסום לקבוצת אנשים, ולא רק לאדם שאליו העביר את הפרסום המיני באופן ישיר.
בהנחיה גם נקבע כי ייתכן שעבירת הפרסום תתגבש אם החשוד החזיק את הסרט, התצלום או ההקלטה בתיקיית שיתוף קבצים, המאפשרת, כל עוד החשוד מחובר לתוכנת שיתוף הקבצים באינטרנט, לכל משתמש אינטרנט המחובר אותה עת לתוכנה להוריד את הקבצים למחשבו האישי.
כדי לבסס את יסוד ה"פרסום" בסיטואציה כזאת, יבחנו את מידת המודעות של החשוד לאופן הפעולה של תוכנת שיתוף הקבצים. במקרה כזה גם יש לשקול עריכת דו"ח של חוקר מחשבים מיומן לצורך הוכחת אופן הפעולה של אותה תוכנה בבית המשפט.
ההנחיה מתייחסת גם לחוליות הביניים, בין המפיץ הראשון לבין המפיץ ברבים. היא קובעת כי ככלל על החקירה להגיע גם אליהם, תוך מאמץ סביר ובפרט במקרים מסוימים. מדובר במקרים שבהם חוליות הביניים נדרשות לאיתור והוכחת חוליות הקצה, כשהחשוד בחוליה הראשונה טוען טענות הגנה (למשל שהובטח לו שהפרסום לא יופץ הלאה), כשיש אינדיקציה שגם חוליות הביניים הפיצו ברבים או כשיש אינדיקציה שהמפיץ בפועל היה שלוח של חוליית הביניים שלפניו — למשל במקרה שבגיר ביקש מקטין להפיץ בפייסבוק תוכן מיני.
הצהרה ערכית
בהכנסת התיקון תחת החוק נגד הטרדה מינית — ולא כחלק מחוק הגנת הפרטיות — היתה גם הצהרה ערכית חשובה, ששמה את ההטרדה המינית מעבר לפגיעה בשם הטוב והפרטיות. ההנחיה כעת קובעת כי ישנם מצבים שבהם תהיה הצדקה להעמיד לדין גם בעבירה לפי חוק למניעת הטרדה מינית וגם בעבירה לפי חוק הגנת הפרטיות. מצבים כאלה יכולים להתקיים כשהסרט או ההקלטה יכללו לא רק את התוכן המיני המשפיל או המבזה אלא גם תכנים נוספים המהווים פגיעה בפרטיות שאינם חופפים במלואם את העבירה לפי החוק למניעת הטרדה מינית. מקרה כזה יתקיים, למשל, במקרה של פרסום סרט שבו נראה אדם בסיטואציה מינית כשהוא גם מספר על עצמו דברים אישיים, לאו דווקא מיניים.
ההנחיה מתייחסת גם למסלול האכיפה האלטרנטיבית, לצד האכיפה הפלילית הקלאסית, בנוגע לפרסומים המיניים באינטרנט. מסלול זה מתמקד בהסרת התוכן הפוגע, לצד המהלכים החקירתיים לאיתור מבצע העברה ואיסוף ראיות מספיקות נגדו. האחריות הכוללת על מישור הסרת התכנים הפוגעניים היא של מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה.
ההנחיה התבססה על עבודת מטה בראשות מנהל מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה, ד"ר חיים ויסמונסקי, ועל עבודתו של ד"ר דותן רוסו מפרקליטות המדינה, המרכז את עבודת המטה של פרקליטות המדינה בתחום הנחיות פרקליט המדינה.
עוד ב-TheMarker
"הפלופ הסוציאליסטי": כך קרס מיזם המכוניות המשותפות בפריז
ג'וי ונצ'רס גייסה 50 מיליון דולר להשקעה בטכנולוגיות חדשניות לטיפול במצבי לחץ, חרדה ודיכאון