"יותר ממה שאתם צריכים" - הסלוגן הזה מלווה זה השנה השנייה את הפרסומות בישראל למכשירי סדרת גלקסי A - ובייחוד A8 ו-A8 פלוס, שהושקו בארץ לפני חודש. הסתובבנו במשך חודש עם ה-A8 פלוס ובדקנו האם הסלוגן הזה נכון.
עיצוב
"זה נוט 8?" - זו שאלה שנשאלנו לא פעם כשהסתובבנו עם המכשיר הזה. בצדק, יש לומר. סמסונג ניסתה לקרב את העיצוב שלו כמה שיותר למכשירי הדגל האחרונים שלה (שחולקים איתו, אם כי רק במקרה, את אותו מספר): מסך ענק בעל פינות מעוגלות עם שוליים דקיקים עד לא קיימים. רק שכאן גם המכשיר ענק - הוא רחב יותר מנוט 8, בשל הוויתור על מסך קמור ומרגיש פשוט מפלצתי ביד. לנו זה הרגיש יותר כמו טלוויזיה ניידת או טאבלט מאשר סמארטפון, למרות שהמסך דווקא התכווץ לעומת הדורות הקודמים - 5.6 אינצ' במקום 5.7. גם העובי עלה ב-50% מהדור הראשון לשלישי של A8.
מלבד הקווים הדומים למכשירי סדרה S, עשתה פה סמסונג כמה שינויים נוספים:
חיישן טביעות האצבע, שנמצא מאחור כדי לחסוך מקום בקדמת המכשיר, ממוקם מתחת למצלמה ולא לצידה - בניגוד לגלקסי S8 ונוט 8 ובדומה לצפוי בגלקסי S9. מצד אחד, זה עדיף, אבל מצד שני, זה עדיין קרוב מדי לעינית ונוטה לגרום לאצבע ללכלך את המצלמה.
הרמקול עבר מתחתית המכשיר לחלק העליון של צידו הימני. זו בחירה מאוד מעניינת - מצד אחד היא נראית לא הגיונית, אבל כשמתחילים להשתמש במכשיר מגלים שהמיקום הזה מצוין, כי במכשיר בגודל כזה אף פעם לא תמצאו את עצמכם אוטמים את הרמקול עם האצבע או כף היד בטעות.
הכפתורים יחסית נוחים - הדלקה/כיבוי בצד ימין ועוצמת שמע בצד שמאל, כך שאפשר לבצע צילום מסך על ידי לחיצה בו-זמנית על שניהם עם האגודל והאצבע של היד האוחזת בסמארטפון, במקום החזקה ביד אחד ולחיצה עם היד השנייה כמו שקורה במכשירים שבהם כל הכפתורים ממוקמים באותו צד.
פחות אהבנו את מיקום שקע האוזניות - בתחתית המכשיר במקום בחלקו העליון. סמסונג גם בחרה למקם בצידי המכשיר שני תאים נפרדים שנפתחים בסיכות - אחד לכרטיס סים ואחד לכרטיס זיכרון. התאים אינם מסומנים ומצאנו את עצמנו נאלצים לפתוח את שניהם כדי להגיע לתא שרצינו - אבל רוב האנשים יפתחו כל אחד מהתאים האלה פעמיים בחיים (ברכישת המכשיר ובהחלפה שלו), כך שזה לא נורא.
ממשק
המכשיר מגיע עם אנדרואיד מרשמלו (7) עם ממשק Samsung Experience 8.5, וישודרג ממש בקרוב לאנדרואיד אוריאו (8) עם Samsung Experience 9.
הממשק הזה קל יותר מהטאצ'וויז הזכור לרע, ועובד מהר יותר. החיסרון העיקרי שלו הוא הצורך לנחש שיש שתי "קומות" למסך הבית - הרגילה שמציגה קיצורי דרך לאפליקציות שבחרתם (או שמיקמו קיצורי דרך בזמן ההתקנה בלי לשאול אתכם) והשנייה שמציגה את כל האפליקציות המותקנות בלי שום סדר הגיוני. חבל שסמסונג בחרה להכפיל את כמות הבלגן במקום שלפחות קומת "מגירת האפליקציות" תהיה מסודרת כברירת מחדל לפי סדר הגיוני כלשהו (יש אפשרות כזו, אבל היא במרחק 3 לחיצות).
מלבד זה כבר אין הרבה הבדל בין סמסונג לבין שאר היצרניות - וזה דווקא טוב, כי לא תצטרכו ללמוד מחדש איך לתפעל את המכשיר אם הגעתם מאחד אחר. למשל, כפתורי המגע המוארים של סמסונג, שתמיד היו הפוכים משל שאר היצרניות ונדלקו רק אחרי שכבר לחצתם על הלא נכון, מתו סוף-סוף לטובת כפתורים שמוצגים בתוך המסך ואפשר לשלוט בסדר שלהם. הגיע הזמן.
ביצועים
ב-2018 אין צורך להכביר באגף הזה - בטח לא כשמדובר במכשיר של סמסונג. החברה הקוריאנית לא סתם כבשה את שוק הסמארטפונים - המכשירים שלה באמת עובדים נהדר, וזה, עם מעבד מתומן-ליבות ששתיים מהן פועלות במהירות עד 2.2 גיגה-הרץ וה-6 האחרות ב-1.6 גיגה-הרץ, אינו יוצא דופן. עם מחיר כמו שלו, זה לא מפתיע, והיינו מתפלאים אם הוא היה מפגין חולשה כלשהי.
הסעיף היחיד בביצועים ששווה התייחסות הוא מנגנון הזיהוי החדש על ידי זיהוי פנים: למכשיר שתי מצלמות קדמיות, אחת רגילה ואחת שסורקת את הפנים בתלת-ממד. זה עובד מהר ובכל תנאי תאורה (אפילו בחושך כמעט מוחלט, כשלא האמנו בכלל שזה אמור לעבוד). הבעיה היחידה היא שבניגוד ליצרניות אחרות עם ממשקי זיהוי פנים, סמסונג בחרה לא להציג על המסך ייצוג כלשהו למיקום הפנים עבור המצלמה. התוצאה היא שקשה מאוד לנחש באיזו זווית בדיוק להחזיק את המכשיר כדי שיראה את הפנים בבירור - אבל זה יכול להיפתר בעדכון תוכנה עתידי.
צילום
כשהושק המכשיר הזה, מייד חיפשנו איפה הקאצ' שהופך אותו לזול ביותר מאלף שקל מגלקסי S8 - ולא לקח לנו הרבה זמן למצוא אותו: סמסונג מטילה על מי שבוחר לשלם פחות "קנס", בדמות מצלמה אחורית שמצלמת סרטוני וידאו באיכות Full HD ובקצב של 30 פריימים לשנייה בלבד. זה אולי נשמע לכם בסדר, אבל היום כמעט כל מכשיר שעולה יותר מכמה מאות בודדות של שקלים מצלם ב-4K, וב-Full HD בקצב של לפחות 60 פריימים לשנייה.
וזה לא שהמצלמה לא איכותית. כמו כל מכשירי סמסונג בשלוש השנים האחרונות, סביר להניח שתתקשו למצוא מכשיר במחיר דומה עם מצלמה שתתחרה בזו של A8 פלוס (וגם A8 הרגיל), עם התמיכה ב-HDR (טווח דינמי רחב, שמאפשר איזון בין אזורים מוארים יותר ופחות בתמונות). באור יום התמונות יוצאות יפהפיות, עם צבעים עשירים ונאמנים למציאות ובלי רעש ומריחות, ובלילה או בתאורה מלאכותית הן יוצאות סבירות למדי, עם מעט "רעש" ומריחות קלות בלבד.
והנה איך שנראה סרטון באיכות הגבוהה ביותר שהמצלמה הזו מסוגלת לספק:
חיי סוללה
משום מה, ל-A8 פלוס יש סוללה קטנה יותר מקודמו - 3,000 מיליאמפר/שעה במקום 3,300 בדור השני ו-3,050 בדור הראשון. החדשות הטובות הן שלא תרגישו בזה: בניסיונות שלנו, המכשיר החזיק שני ימי עבודה בממוצע - יום וחצי בשימוש מאוד כבד שכלל צפייה בסרטונים רבים, וכ-53 שעות, כלומר יומיים וכמה שעות, בשימוש סביר שכלל האזנה למוזיקה בהזרמה, מעט התכתבויות ועוד קצת גלישה.
סיכום
קודם כל, חייבים לומר: סמסונג עושה עבודה מעולה בהוצאת מכשירים שכולם טובים, וממש קשה שלא לשקול אישזהו דגם שלה כשמחפשים סמארטפון חדש. גלקסי A8 אינו יוצא דופן - הוא מכשיר מעולה, למרות מחירו הגבוה יותר מהמתחרים הסינים.
אבל, מה שניסינו לברר הוא האם הוא מצדיק את הסלוגן "יותר ממה שאתם צריכים" - וכאן התשובה שלילית. גלקסי A8 הוא בדיוק מה שאתם רוצים, לא יותר ולא פחות. אין בו שום דבר מיותר, ואפשר אפילו להגיד שחסרים בו כמה דברים - כמו צילום באיכות גבוהה (או לפחות בקצב פריימים גבוה יותר באיכות הקיימת) או טעינה אלחוטית (אז מה אם לא משתמשים בה כרגע). כן יש בו NFC, שחסר ברוב המכשירים הסינים שמתיימרים להתחרות בו ברמת מחיר נמוכה יותר.
לכן, בשורה התחתונה, אם אתם לא צלמי וידאו אובססיביים - זה בהחלט מכשיר שיתאים לכם כמו כפפה ליד.