איך ייראו המכשירים הניידים העתידיים? זו שאלה שקשה לענות עליה. כלומר, בשנה הבאה יש סבירות גבוהה מאוד שהם יהיו מרובעים עם מסך מגע, אבל בשנים שאחריה הם אולי יהיו יותר ויותר בצורה של מחשוב לביש ותקשורת בין התקנים, וככל שנתרחק אל תוך העתיד - התמונה תתערפל: שילוב של מחקרים, כלכלה ואופנות עשויים להפוך את השוק על פניו.
עד כמה שזה נראה מעט, אפילו עשור קדימה הוא נצח במושגי טכנולוגיה, גם אם פלאפון חושבת שהיא יכולה לגרום לנו להשתמש באותו מכשיר 25 שנה. האם היו בשנת 1997 כאלה שחזו שאחרי 2007 טלפונים שאינם עם מסך מגע מלא יהיו בלתי רלוונטיים? אולי, אבל הם בטח לא עבדו בסמסונג או בנוקיה. כוח החישוב של כל מכשיר היום עולה עשרות מונים על המכשירים החכמים הראשונים. לאייפון הראשון היה למשל זיכרון עבודה (RAM) בנפח 128 מגה-בייט. לחלק מהמכשירים מהשנה שעברה יש כבר 4 גיגה-בייט - פי 32.
על כן, השאלה היא לא מה יהיה במכשירי העתיד, אלא מה יכול להיות - בשנים הקרובות והלאה. זאת, חוץ מהתקדמות מעריכית ביכולת העיבוד ובמהירות משלוח הנתונים. אספנו את מיטב הטכנולוגיות של חברות הסלולר וחברות שמפתחות אביזרים נלווים בשביל להרכיב את הסמארטפון שכבר בשנים הקרובות יהיה בכל כיס.
סוללה
נתחיל במה שצריך. נקודת התורפה של המכשירים המשווקים היום היא הזמן שהם יכולים לעבוד רצוף בין טעינה לטעינה. נזכיר שכבר הגענו למכשירים שיכולים לעבוד שבוע רצוף, אבל לא עם הדרישות שיש לנו מהמכשיר לתפעול שוטף ומלא - כלומר, הקבוצות בוואטסאפ והגלילה האינסופית בפייסבוק שותות את הסוללה. כך במצב בהווה, יום עבודה שלם עם המכשיר החדש בשימוש רגיל נחשב מצוין. אבל זה מעט ולא מספיק על מנת להיפטר מהכבל - הזנב שהולך איתנו לכל מקום, בין שקע לשקע.
פתרון חלקי הוא טעינה מהירה, ואנחנו צפויים לראות התקדמות משמעותית בשנים הקרובות. חברת StoreDot הישראלית, למשל, כבר הציגה וצפויה להוציא לשוק סוללה מבוססת ננו-טכנולוגיה שנטענת בשלושים שניות. רוצים עכשיו ממש? סוללת Lumopack מציעה לכם עבור 79 דולר סוללה שתוך 6 דקות כבר יכולה להטעין אייפון 6. האם זה בריא לסוללה של האייפון? לא בטוח.
LumoPack by lytesystems on Sketchfab
וואווי הציגה למשל מכשיר שאפשר לטעון עד החצי ב-5 דקות. אבל צריך מטען מיוחד. לא ברור מתי זה יהיה שמיש לקהל.
בעתיד זה אמור להיות הרבה יותר, כי נצטרך יותר. הרי הטלפונים לא הופכים חלשים יותר. האם נעבור לסוללות חדשות? הליתיום-יון, תאי האנרגיה שמשמשים במכשירים הניידים שלנו, נכנסו לשוק עוד בשנת 1991 והיורשים אולי יהיו תאי ליתיום-אוויר. מדובר בתהליך שהומצא בשנות ה-70 של המאה הקודמת ומדענים מקיימברידג' הודיעו לפני כמה חודשים כי כי הגיעו לפריצת דרך שתביא לסוללה עם קיבולת גדולה פי 10 ממה שמצוי היום וקלה וזולה פי 5. גם באוניברסיטת אילינוי מסרו שהתגברו על מכשולים משמעותיים בתחום. שימוש מסחרי: רק עוד כעשור.
גם תאי דלק מימניים עשויים להיות פתרון - בחברת Intelligent Energy סיפרו לפני כמה חודשים כי הכניסו לתוך אייפון 6 סטנדרטי תא שמפיק חשמל משילוב מימן וחמצן ושפולט בתהליך רק מעט מים וחום. הם מדברים על סוללה שתספיק לשבוע של שימוש רגיל במכשיר כמו אייפון.
טעינה מרחוק?
לאחרונה פורסם כי אפל עומדת להוציא, אולי כבר בשנה הבאה, מכשיר שיכול להיטען מרחוק. האם מדובר בטעינה מגנטית דומה לטעינה האלחוטית של האנדרואידים (ומברשות השיניים) היום?
עוד קונספט: לחברת Ubeam יש המצאה מרתקת - משדר שבאמצעות גלי אולטראסאונד מטעין מכשיר שרחוק ממנו עד 4.5 מטר - בתנאי שאין חסימה פיזית. מתי זה יהיה זמין? לא ברור. החברה גייסה לאחרונה 23 מיליון דולר וחשפה חלק מהמפרטים שלה כדי להדגים שמדובר בטכנולוגיה בטוחה וחוקית. ככל הנראה המוצר הראשון יהיה נרתיק לטלפון.
המסך
בניגוד לצורך הבסיסי בפתרונות מתח, לגבי התצוגה אפשר להגיד שבשימוש יומיומי, יש לנו את כל מה שאנחנו צריכים ויותר. רזולוציית 4K כבר מדגדגת מלמעלה את גבולות האופטיקה האנושית, בטח בגודל שסביב ה-5 אינץ' שמתאים לאחיזה ביד אנושית ודחיפה לכיס במכנסיים אותם לובשים בני אנוש.
זה לא אומר שהאיכות לא תמשיך לעלות: סמסונג, למשל, עובדת על מסך של 11K. על פי דיווחים שקיימים כבר כמה שנים, הם גם הולכים על מסכים מתקפלים. LG הציגה לאחרונה מסך שהוא דף שמתקפל לגמרי.
ואם נלך יותר רחוק: הטלגרף מדווח כי ד"ר פיימן חוסייני המציא "מסך" שלא זקוק לחשמל כלל ויוצר תצוגה בהירה שטובה גם באור שמש. הפרטים לא ממש ברורים, אבל מדובר בקונספט המתבסס על הטכנולוגיה לכתיבה מחדש על DVD, ועל פולסים חשמליים שיוצרים תצוגה על משטח שקוף וניתן לקיפול. חוסייני הקים את חברת Bodle שקיבלה "סכום משמעותי" מקרן של אוניברסיטת אוקספורד.
ואולי בכלל נקרין את המסך שלנו על השולחן? או על הקיר? או על היד?
הפעלה
בנוגע למגע: אייפון 6S והמייט S של וואווי הציגו עוד סוג של לחיצה מלבד הנגיעה - עצמת הלחיצה. הנוט של סמסונג מאפשר להצביע מהאוויר, בלי לגעת ישירות, כרגע רק עם הסטיילוס. בשנים הקרובות נראה עוד דברים דומים.
הפקודות הקוליות ודאי ישתפרו: אפשר לשער כי סירי, גוגל Now וקורטאנה וודאי ישתפרו באופן מעריכי עם העלייה ביכולות העיבוד וכמות הנתונים שאפשר להעביר. מתישהו בעתיד הם יבינו מה אנחנו אומרים. הפיתוח של בינה מלאכותית כמו M של פייסבוק מקדמות הלאה את היכולת של מכשירים להבין מה אנחנו רוצים לא רק לפי מה שאנחנו אומרים, אלא גם לפי איפה אנחנו נמצאים בכל נקודת זמן ומה ביקשנו בעבר. אנחנו יוצאים מהעבודה ומתחילים לדבר עם הטלפון? כנראה אנחנו צריכים מונית או אוטובוס. הגענו הביתה ולא הפעלנו מיקרו או תנור ופנינו לסמארטפון? אנחנו כנראה רוצים להזמין אוכל.
נשתמש בעוד שיטות קלט: נחזור למחוות עיניים כמו שהציגה סמסונג בגלקסי אס 4 - רק שהפעם זה ממש יעבוד.
אולי יהיו גם מכשירים שיחזירו את התחושה: בחברת טקטוס יצרו כפתורים שמופיעים כמו יש מאין על מסך מגע. הרעיון הוא שכבה כפולה שמחליפה את הציפוי המקורי וכולאת בתוכה נוזל שיוצר בליטות. על פי פרסומי החברה, המוצר עשוי להתאים לכל סוגי המסכים. כרגע הוא מגיע כקייס לאייפד מיני. לא נראה שזה יכבוש את השוק מיד, אבל זה רעיון לפיתוח עתידי.
צילום
הטלפון החכם אולי הרג את מצלמת הכיס וחלק מהמקצועיות. אפשר להגיע לתמונות יותר טובות, אבל לסמארטפון יש יתרון הנוחות. הוא מוגבל אופטית בגודל העדשה והחיישן, אבל נמצא שם תמיד, מחובר לרשת כל הזמן לרשתות חברתיות ומאפשר שימוש בפילטרים שעושים אותנו יותר יפים. המהפכה כל כך גדולה שאופן הצילום השתנה - סלפי, סלפי קבוצתי, תיעוד רציף.
מה הלאה? נראה שחיישני המצלמה ימשיכו לגדול, כדי לספק תוצאות גם בתנאים קשים; יכולת העיבוד תאפשר למכשיר לשפר את הצילומים בצורה יותר טובה; את מגבלת האופטיקה אולי יפתרו ברעיונות דומים לזה של סוני, שהציגה עדשה שמתחברת לטלפון; חברת bevel, לדוגמה, מציגה תוסף שמאפשר לצלם בתלת מימד.
בכנס CES בחודש ינואר האחרון, גוגל ולנובו הודיעו שכבר בקיץ הקרוב מכשיר מסדרת טנגו יהיה זמין לרכישה במחיר של סמארטפון ביניים - פחות מ-500 דולר. טנגו הוא פרויקט שעליו עובדים בגוגל מ-2014, ויאפשר לצלם ולסרוק את הסביבה בתלת מימד באמצעות מצלמות וחיישנים. כך יהיה אפשר להקיף אנשים, חפצים וחדרים ולצלם אותם מכל כיוון בשביל לקבל דגם תלת מימדי. מה אפשר לעשות עם זה? מפתחי אפליקציות עסוקים בלדמיין את זה ממש בחודשים האחרונים.
בחברת Light פותרים את בעיית האופטיקה מול קומפקטיות באמצעות הנדסה מורכבת: L16 היא מצלמה מלבנית עם 16 מצלמות אינדווידואליות. המכשיר מעבד מהמיקודים השונים שלהן צילום ברזולוצייה של 52 מגה-פיקסל. המצלמה מציעה זום אופטי, עומק שדה, קישוריות WI-FI ועריכה בסיסית של תמונה ונמכרת ב-1,600 דולר. נראה שהיא נישתית, אבל אולי הטכנולוגיה של אופטיקה מקופלת תשמש גם למכשירי ההמונים.
ויהיה גם שינוי רדיקלי בדרך החיים שלנו עקב חפיץ זה או אחר: חשבו למשל על מצלמה בסגנון גוגל גלאס, שכמו מצלמת רכב מתעדת רצוף מחזורים של 30 שניות אחרונות ומאפשרת לנו להחליט לשמור רגעים שאהבנו. יתכן שתהיה בכלל מצלמה שמתעדת רצוף ושומרת כל הזמן הכל לענן.
ומדע בדיוני לגמרי: מה אם יהיה לנו רחפן שסובב ומתעד אותנו? יש לא מעט חברות שעושות את זה. ניקסי, למשל, שזכתה בתחרות של אינטל, הציגה קונספט לרחפן שמתקפל לצמיד - טס לצלם כשמניפים את היד, ואז חוזר אליה ואפשר לקפל שוב.
ואולי לא בדיוק סמארטפונים
ויכול להיות שכל העיסוק בסמארטפונים עתידיים הוא טעות. כי מי אמר שמרובע עם מסך מגע יהיה פה תמיד?
קחו לדוגמה את גוגל ARA - הטלפון המודולרי. למה שנקנה טלפון כל שנה אם אנחנו רוצים להחליף רק את המעבד? גוגל עוד נתקלת בקשיים טכניים, אבל מבטיחה שהפרויקט מתקדם.
עוד כיוון עשוי להיות טייק שני למשקפיים החכמים. זה נכון שהגלס של גוגל לא כבש את ההמונים. זה שילוב של שיווק מוקדם מדי (הדגם ב-1,600 דולר היה מיועד למפתחים ולכן יקר), מראה דומיננטי מדי למשהו ששמים על הפנים ושימוש די מוגבל. לקונספט הזה של יצרנית העדשות קרל צייס, שהוצג בתערוכת CES השנה, יש אולי סיכוי. אלה עדשות שמשתלבות במשקפיים הרגילים שלכם (למי שמרכיב), במקום משהו מסורבל.
יכול להיות גם שניפטר מהסמארטפון על ידי מחשוב לביש - מעבד ומשדר על היד בשעון, מסך במשקפיים ושימוש במחוות וזהו. אולי בכלל יהיו מכשירים כמו ההולולנס של מיקרוסופט, שהולכים איתם ברחוב ורואים דברים שלא באמת קיימים שם. או שרואים את משחק הכדורגל \ פוטבול על השולחן בסלון עם שחקנים תלת מימדיים ומכל כיוון, במקום על טלוויזיה שטוחה.