בשבוע שעבר פרסמנו כאן את סיפורו של אלישמע סנדמן, צעיר שהחליט לתעד את הבדיקות הביטחוניות שנאלץ לעבור בהר הבית כדי לקבל אישור כניסה. כאשר אחד השוטרים הבחין שהוא מצלם את הנעשה באמצעות הסמארטפון שלו, דרש מהצעיר למחוק את הסרטון אחרת הוא יראה את הר הבית "רק בתמונות".
סנדמן תהה אז, ובצדק, האם למשטרה יש סמכות לדרוש ממנו לא לצלם או למחוק את קטע הווידאו, ובכלל - האם מותר לאזרח לתעד במצלמת הסמאטרפון שלו את כל מה שנעשה במקום ציבורי מבלי למצוא את עצמו מבלה את הלילה בחקירות בתחנת משטרה או בבית המעצר?
"ככלל, אזרח יכול לצלם בכל מקום ציבורי אבל יש גם כמה סייגים", מסביר עו"ד אבי חימי, מרצה למשפטים במכלל האקדמאית נתניה. "למשל, אם מישהו צילם חולים במחלקות בבתי חולים ללא רשותם או צילם חיילים שנפצעו והם מובלים למחלקות בתי החולים כשהוריהם לא יודעים על כך, ואז הפיץ את התמונות, אז מדובר בעבירה על החוק. יש קו דק מאוד בין זכויות האזרח לתעד כל דבר לבין חציית הקו שבו הוא עלול לעבור על החוק ולהסתבך".
נעזרנו בעו"ד חימי כדי לענות על השאלה: מתי אפשר, או אי אפשר, לשלוף את הסמארטפון?
תחנת משטרה
מותר לצלם את הנעשה בתחנת משטרה כל עוד שהדבר לא פוגע בביטחון המדינה או בחקירת חשודים וצילומם. מדובר במקום ציבורי אבל אסור בפירוש לצלם חקירות של אזרחים. כלומר, אם אזרח מוזמן לחקירה אסור לו לתעד אותה בסמארטפון מחשש שהוא יעביר את המידע לנחקרים אחרים וישבש את החקירה.
בתי משפט
חל איסור להקליט או לצלם דיונים בבתי משפט. באחרונה, מאבטחים אסרו לצלם נאשמים או חשודים ללא אישור שופט מחשש שאסירים אחרים עמם הם מסוכסכים יידעו על מיקומם וינסו לאחר מכן לפגוע בהם בעת החזרתם לבתי הכלא או המעצר. מה שכן מותר לצלם במסדרונות, באולמות המשפט קודם כניסתם של השופטים והתחלת הדיונים.
בתי כלא
יש הוראה חד משמעית האוסרות לתעד בדיקות או כניסות לבתי כלא או מעצר. בגלל חשש לפגיעה בביטחון האסירים או הסוהרים. פרט לכך חשש לחשיפת שיטות הבידוק. גם בתוך בתי הכלא אסור להיכנס עם סמארטפונים או מצלמות. גם צילום של בתי הכלא מבחוץ הוא בעייתי ועלול לגרום למצלמים להסתבך עם החוק.
שדות תעופה
עקרונית אין מניעה לתעד את הנעשה בשדות התעופה באמצעות סמארטפונים אבל אם תנסו לתעד את הבדיקות שמבוצעות לטסים בכניסה לאולם הנוסעים או את שאלות הבודקים הביטחוניים סביר להניח שתתקלו בדרישה לחדול מזה עקב חשש לפגיעה ביטחונית וחשיפת שיטות עבודה. ככלל אין מניעה לתעד את הנעשה במקום.
הר הבית
נחשב למקום רגיש ונפיץ מאוד מבחינה פוליטית וביטחונית. בשום מקום לא כתוב שאסור לצלם את הבדיקות הביטחוניות. לכל היותר מדובר בנוהל משטרתי אבל אין חוק. "אני לא רואה מניעה שאזרח שרוצה לצלם את אופן כניסתו להר הבית יתקל בהתנגדות המשטרה", טוען עו"ד חימי, "אבל המשטרה יכולה תמיד לטעון שהוא עלול לחשוף שיטות בדיקות שלה שעלולות לפגוע בביטחון המדינה או לגרום לפרובוקציה ולעכב את האזרח בגין עבירות של הפרעה לסדר הציבורי. זה די גבולי", מוסיף חימי.
רשתות מזון, קניונים:
כעיקרון רשתות המזון וקניונים מוגדרים מחד כמקום פרטי שצריך אישור כדי לתעד את הנעשה בו באמצעות מצלמה, אך מאידך הם למעשה מקומות ציבוריים לכל דבר ועניין שמושכים אליהם מיליוני קונים בשנה.
הסיכוי שמישהו יעיר לכם או יבקש ממכם להפסיק קלוש ביותר, בין השאר בגלל שיש מעט מאבטחים בקניונים וברשתות המזון שמסוגלים לעקוב אחר כל קונה וקונה ובכלל כל עוד שהצילום אינו פוגע בצנעת הפרט אין מניעה לתעד את הנעשה במקומות הללו. בגדול אזרח שרוצה לתעד מחירי פריטים כדי להשוות מחירים אין בזה שום פסול למרות שרשתות האופנה או המזון לא אוהבים את זה.
משרדי ממשלה:
צילום במקומות הללו מותר אלא אם הדבר עלול לגרום לפגיעה בפרטיות או לחשיפת שיטות אבטחה עד כדי חשש לפגיעה בביטחון המדינה.
בתי חולים:
מותר לצלם במרחבים הציבוריים של בית החולים אבל מבלי לתעד חולים בתוך המחלקות או מחוצה להן ללא קבלת אישור של המצולמים. צילום חולים ללא אישורם הוא למעשה מהווה פגיעה בפרטיותם ובצנעת הפרט שלהם.
"בכל מוסד ציבורי כפרטי צריכים להפעיל שיקול דעת האם האזרח שצילם עבר על החוק או שסתם מדובר בחשש שהתמונות עלולות להתפרסם ברשתות החברתיות ולגרום לנזק תדמיתי. במידה ולא מדובר בפגיעה בפרטיות, או בביטחון המדינה אין מניעה לצלם כל דבר בכל מקום", מסכם חימי.