המתיחות באירן מספקת המחשה מושלמת לקונפליקטים במאה ה-21. מן העבר האחד ניצבים בריונים המייצגים את הממשלה ויורים כדורים. מהעבר השני ניצבים מפגינים צעירים, שיורים טוויטים". במשפט הזה נפתח בשבוע שעבר טורו של כותב הדעות הנחשב של ה"ניו יורק טיימס", ניקולס קריסטוף. תוכנו של המשפט, ולא פחות מכך הבמה המכובדת שלו, הם רק אחד הביטויים לזינוק שעשה בשבוע שעבר טוויטר - שירות להפצת מסרונים באינטרנט, "מיקרו-בלוגינג" בחוגי המשתמשים - מעולם הרשתות החברתיות אל קדמת סדר היום הציבורי ואל קדמת אתרי החדשות הממוסדים. חלקם, כמו אתר "גלובס" וכמו אתר העיתון הספרדי הנחשב "אל פאיס", אף הטמיעו בתוכם חלונות לגולשים ובהם דיווחי טוויטר חיים מאירן.
בספר דברי הימים של טוויטר אפשר לזהות עד היום שלושה תאריכים היסטוריים. הראשון, 21 במארס 2006, היום שבו פרסם מייסד החברה ג'ק דרסי (jack@ בטוויטר) את הטוויט הראשון אי-פעם. השני, 17 באפריל 2009, היום שבו הצטרפה אופרה ווינפרי (oprah@) לשירות בשידור חי, ובכך בישרה את הרחבת מעגל המשתמשים מעולם משוגעי הטכנולוגיה לציבור הרחב. התאריך השלישי הוא 15 ביוני 2009, יום שני שעבר.
בשעות אחר הצהריים של אותו יום קיבל דרסי פנייה ממחלקת המדינה של ארצות הברית. נציג הממשל ביקש לדחות את השבתת התחזוקה של טוויטר שתוכננה להתבצע באותו היום, כדי לאפשר למפגינים באיראן להמשיך להשתמש בשירות, שבשבועיים האחרונים מספק להם במה להבעת מחאה, לארגון הפגנות ולעדכון העולם על הנעשה בתוך המדינה.
לפי ההערכות, כ-18 מיליון בני אדם בעולם מחזיקים בחשבון טוויטר, כאחוז אחד בלבד מכלל המשתמשים באינטרנט. ובכל זאת, אם עד כה נתפס טוויטר כאתר למציצנים שנהנים לעדכן גולשים אחרים על מה שאכלו לארוחת הצהריים, באו האירוע הזה והמחאה הרשמית של ממשלת איראן בעקבותיו, והבהירו לעולם את מה שהבינו משתמשים רבים כבר מזמן: מדובר במדיה בעלת כוח רב, שמסוגלת לקדם לא רק תופעות אינטרנט כמו סוזן בויל, אלא גם עסקים ומטרות חברתיות, ושיכולה לייצר משברים דיפלומטיים לגמרי לא וירטואליים.
למחרת בבוקר, בצירוף מקרים לא מתוכנן, נפתח בניו יורק כנס ראשון מסוגו, שהוקדש כל כולו לטוויטר. "כנס 140 התווים" הוא השם שניתן לאירוע, על-שם האורך המקסימלי של הודעה בטוויטר, הזהה לאורך המקסימלי של מסרון. את הכנס ארגן ג'ף פולבר (jeffpulver@), יזם אינטרנט וטכנולוגיה אמריקאי, שאף השקיע בטוויטר בשלב מוקדם. האירוע נמשך יומיים והתקיים באולם תיאטרון תת-קרקעי בברודוויי, וכדי לשמור על קצב מידע מהיר כראוי לעולם הטוויטר, הוגבל משך המושבים: 15 דקות להרצאה, עשרים דקות לפאנל. בזה אחר זה עלו על הבמה נציגים של עולמות הטכנולוגיה, הון סיכון, השיווק, התקשורת, התרבות, המוזיקה, הספורט, הממשל, הדיפלומטיה, החברות הגדולות, וכל מי שעיסוקו מושפע או שיכול להיעזר בטוויטר.
הם ניסו לענות על שאלות בוערות כמו איך עושים כסף מטוויטר, איך מודדים הצלחה ואיך ייראה השירות בעתיד (ראו מסגרות). אפילו ישראל זכתה ל-15 דקות תהילה כשקונסול ההסברה בניו יורק, דוד סרנגה - שדוגל בשימוש בטוויטר ובאמצעי מדיה חדשה אחרים למטרות הסברה - סיפר איך במהלך מבצע עופרת יצוקה התברר שאפשר להסביר סכסוך של מאה שנים בפחות מ-140 תווים. מול הדוברים ישבו כ-300 משתמשים כבדים, כולם עם מחשבים ניידים פתוחים או מכשירי אייפון שלופים, כדי לעדכן את העולם בזמן אמת. "אף פעם לא השתתפתי בכנס שבו אף אחד לא מסתכל על הדובר על הבמה, כי כולם עסוקים בהקלדה של מה שהוא אומר לתוך הטוויטר", עדכנה בטוויטר annaobrien@ בזמן דברי הפתיחה של פולבר.
אירן ועוד פעם אירן
סביר להניח שהציבור הרחב לא היה מודע לקיומו של הכנס, אבל בתוך ה-Twitterverse היא הייתה שיחת היום. במקרה של טוויטר, לא צריך לנסות לנחש מהי "שיחת היום". התשובה, מגובה במספרים, זמינה בכל רגע: באתר הבית מופיע דירוג, שמתעדכן בזמן אמת, של הנושאים החמים ביותר המוזכרים בטוויטים ברשת. התגיות Iran וIranelection- כיכבו בצמרת הרשימה במשך היומיים של הכנס. ואולם התגית #140conf שהוצמדה לכל עדכון מהאירוע, הגיחה אל החמישייה הפותחת עם פתיחת הכנס, ובמשך חלק מההרצאות התמקמה במקום השלישי, מיד לאחר המאורעות באיראן. ההסבר: הטוויטים הבלתי פוסקים מתוך האולם, שהופצו הלאה (Retweet) על-ידי משתמשים שלא היו במקום פיזית, אך שעקבו אחר הנעשה על הבמה באמצעות חשבונות הטוויטר על המחשבים ובטלפונים הניידים שלהם.
ההרצאה הראשונה שהזניקה את #140conf אל השלישייה הפותחת הייתה זו של דרסי. באולם ובעולם היו רוצים לשמוע מתי ואיך החברה מתכוונת להתחיל להרוויח כסף או לקבל פרטים נוספים על המגעים שהתקיימו בנובמבר לרכישת טוויטר על-ידי פייסבוק ונכשלו. אלא שדרסי העדיף להקדיש את 15 הדקות שלו לתפקיד החברתי של טוויטר ולערכים שעומדים לדעתו בבסיס השירות: נגישות, מיידיות ושקיפות.
"טוויטר בא מתוך רצון להבין איך העיר הזו, ניו יורק, עובדת ומתפקדת", סיפר. "כשהייתי בן 15 לימדתי את עצמי לתכנת כדי שאוכל לשים מפה על המסך. אחר כך למדתי איך לשים נקודות על המפה, ואיך להזיז את הנקודות. בשלב הבא חיברתי את הנקודות לדברים אמיתיים שזזו בעיר: מוניות, אמבולנסים, אוטובוסים, שליחים - הדברים שעושים עיר. זה היה מרתק כקונספט, אבל אפילו יותר מעניין כמשהו ויזואלי, כי זה גרם לעיר להיראות ולהרגיש הרבה יותר קטנה. עד לאותו הרגע, אף פעם לא הרגשתי קרוב יותר לארגון גדול כמו אז.
"הפעם הבאה שהרגשתי כך הייתה לא מזמן, כשהנשיא אובמה נאם בקונגרס לציון מאה ימים לנשיאותו. הוא נאם בגבעת הקפיטול, ובו בזמן אנשים עדכנו את תוכן הנאום בטוויטר. מעולם לא הרגשתי קרוב יותר לממשלה מאשר אז. פתאום הנבחרים היו באותה רמה כמונו, קרובים אלינו. השקיפות הייתה חוויה פוקחת עיניים. פתאום אפשר לראות לא רק איך עיר עובדת, אלא גם איך ממשלה עובדת, ואיך אנחנו יכולים להשתתף במה שהממשלה עושה - וזה מדהים".
דרסי סיים את דבריו בפנייה לקהל: "יש לנו כלי חדש, שהוא שילוב של הרבה כלים שהשתמשנו בהם בעבר. זה כלי שצריך לעזור לנו בניסוי הזה שנקרא דמוקרטיה, והשאלה היא מה אנחנו עושים איתו, מה אנחנו בונים איתו, ואיך אנחנו מקדמים את החזון הזה של אנשים נגישים יותר, שיכולים להתחבר זה לזה בצורה מיידית ושדורשים שקיפות?"
לכאורה, פנייה פוליטית, רגשנית אולי, שלא קשורה לעולם האינטרנט, הסטארט-אפים והכסף שאליו אנחנו משייכים את דרסי ואת הטוויטר. אלא שאת ההשראה למשפט הזה לא קיבל דרסי בעמק הסיליקון, אלא ברחובות בגדד. באפריל האחרון, חודשיים לפני הפנייה בעניין איראן, הזמינה אותו מחלקת המדינה האמריקאית לביקור של שבוע בעיראק, כדי לחשוף את האוכלוסייה לטוויטר ולמיקרו בלוגינג, ולהיחשף בעצמו לצרכים במדינה. "נפגשתי עם אנשים מכל הסוגים", סיפר מעל הבמה בניו יורק, "ילדים, אלמנות, אקדמאים וראשי מדינה. כולם דיברו על הרצון להשתתף בבניית השלטון, והכלי הזה מאפשר את זה".
מהפכני כורסה; מי עומד מאחורי הטוויטרים שמנסים לחולל מהפכה באיראן?
גיל רימון, שמאז פרוץ ההפגנות לא מתנתק מהטוויטר לשנייה, מאפיין
את הטוויטר הזה אי-אפשר להפסיק, וזה לא שאנשי משמרות המהפכה האיראניים לא מנסים. העדכונים מרחובות טהראן ניצבים בשבועיים האחרונים כל העת בפסגת העדכונים בטוויטר, תוך שהם שוברים לא רק שיאים בהתנגדות לשלטון האייתוללות, אלא גם שיאי גלישה אינטרנטיים. תחת הכותרת המגושמת #iranelection מתפרסמים מיליוני תגובות ועדכונים - מאתיים אלף הודעות בשעה בממוצע, נתוני השבוע האחרון.
שולחי הטוויטים בנושא האיראני מגיעים מכל העולם, אבל רבים מאוד מארצות הברית. חלקם הקטן - והחשוב - איראנים שמשתמשים בכל מיני תוכנות ושרתים כדי לעקוף את הצנזורה ולפרסם עדכונים בזמן אמת. חלקם הגדול - מהפכנים מהכורסה. המשתתפים הקבועים בדיון בולטים בתמונת פנים ירוקה, לאות הזדהות עם צבע המאבק - רובם רק הוסיפו גוון ירקרק לתמונה הרגילה, אחרים תלו שלט ירוק עם הכיתוב Where is my vote? ומעטים - סתם ריבוע ירוק.
תרצה או לא תרצה, הצבע הירוק משתלט עליך כבר ברגע הכניסה לדיון האיראני. בכלל, מדהים איך קבוצה גדולה של אנשים שומרת על סדר משלה, ומסננת את התוכן באמצעות חוקים בלתי כתובים. כשיש עשרות הודעות חדשות בשנייה, רק אלה שאותן מצטטים המונים (עושים RT, ReTweet) תופסות באמת את העין. הגולשים מתארגנים ומשתפים פעולה כדי לדאוג לכך שמי שנחשד בהפצת מידע שגוי, פרסומי או מציקני, לא יזכה לתהודה, וייבלע בשטף הציטוטים הבלתי פוסקים של ידיעות "כשרות". וזה עובד.
אם צריך לאפיין את הגולשים בטוויטר סביב הבחירות באיראן, אפשר לחלק אותם לשש קבוצות:
1. האקטיביסטים. מרימים טלפונים לשגרירויות; מחפשים בלילה רופאים בטהראן. מפיצים הוראות איך להתחמק מפגיעות גז ואיך לחבוש פציעות. הם מקימים בשביל טוויטרים איראנים דרכים שונות ומשונות להתחבר לשירות מהמחשב או מהסלולרי, גם דרך צנזורה קשה. האקטיביסטים מזהירים את המפגינים משוטרים סמויים, מזהים סוכנים בין המגיבים האחרים, ודוחקים בכולם כל הזמן - "שנו כבר את המקום ואת הזמן שלכם בטוויטר לאיראן!" - הכול כדי להקשות על המשטרה למצוא את האיראנים האמיתיים.
2. החדשותיים. צמאים לאקטואליה קשה. מנסים להצליב מקורות ולהפנות לבלוגים עם עוד חדשות וניתוח של המצב. מצטטים ידיעות שנראות להם חשובות, ומאפשרים לידיעות המעניינות להתעלות מעל הדיון האנרכי.
3. הסנטימנטליים. מעלים מצגות ותמונות על ההרוגים, מביעים השתתפות בצער. הם מצאו כבר שיר מתאים, ושינו את התמונה האישית שלהם לתמונה של נדה, הצעירה שנורתה למוות לעיני המצלמות.
4. הבדרנים. מדי פעם אפשר למצוא תגובות בנוסח "אחמדינג'אד הודה בכישלונו" עם לינקים לתמונות פורנוגרפיות או לבדיחות קרש. האקטיביסטים מכריזים על כל אחד מהם כ"ספאם", וכולם מנסים להתעלם מהם.
5. הסמויים. אלה השנואים ביותר בטוויטר. הם יוצאים בבוטות נגד המאבק ונגד מוסאווי, מפיצים תעמולה בעד אחמדינג'אד, ונחשדים על-ידי יתר הגולשים כסוכנים של הממשל האיראני. לפי הסגנון נראה שהם קבוצה של מגיבים בשכר, שעושה עבודה גרועה במיוחד.
6. גוזרי הקופונים. מנצלים את מספר הגולשים העצום. הם יכתבו משהו נורא רלבנטי, אבל הלינק יפנה לאתר סקס או קזינו. הקיצוני ביותר הוא הבחור שמכריז ש"מלכת אנגליה מתה" ומוביל לאתר קידום המכירות שלו, משוויץ שהוא מסוגל לגרום להמון טוויטרים ללחוץ על לינקים. עובדה, לחצתם.
מה קישור? פרד ווילסון, מהמשקיעים הראשונים בטוויטר, מסביר איך עושים ממנו כסף
אחת מקרנות הון סיכון הראשונות שהאמינו ושהשקיעו בטוויטר היא Union Square Ventures. פרד ווילסון, שותף ומנהל בקרן, ומי שמייצג אותה בדירקטוריון טוויטר, הציע בכנס "140 התווים" את התשובה שלו לשאלת מיליארד הדולר, איך עושים כסף מטוויטר. לדבריו, פוטנציאל ההכנסות של החברה מתבסס על העוצמה של טוויטר בכל הנוגע ל"קישורים מועברים" (Passed Links).
ווילסון (fredwilson@ בטוויטר) נתלה באילנות גבוהים, ומתחיל את הניתוח שלו ממי שכבר הוכיחו יכולת להרוויח מהאינטרנט: גוגל. לדבריו,"סוד ההצלחה של גוגל הוא כמובן כמות התעבורה (Traffic) שעוברת דרכו. אבל הדבר המעניין לגבי התעבורה של גוגל הוא שהם עדיין מזרימים הרבה יותר גולשים בצורה אורגנית אל קישורי חינם מאשר דרך קישורים משולמים. העניין הוא שגוגל עוזר לאנשים להתמכר לתעבורה קלה ופשוטה באינטרנט. מובן שאת הרוב הם יכולים לקבל בחינם, אבל ההתמכרות גורמת לכך שעל חלק הם מוכנים גם להתחיל לשלם".
הקרן של ווילסון מושקעת בכ-25 חברות פעילות. כל החברות מפעילות אתרי אינטרנט וחולקות את נתוני התעבורה שלהם עם הקרן. ווילסון נוהג לבצע מדידות שונות ולייצר גרפים באמצעות הנתונים מאתרי החברות. הגרף המעניין ביותר הוא דירוג האתרים שמהם מגיעים הגולשים לאתרים, ובחודשים האחרונים החלה להופיע בו מגמה חדשה: "התחלתי להשוות את התעבורה שמגיעה מגוגל לתעבורה שמקורה בפייסבוק ובטוויטר, ואפשר היה לראות שבעוד שהיקף התעבורה מגוגל גדל בכל חודש באחוז אחד או בשניים, היקף התעבורה מפייסבוק ומטוויטר צומח בקצב גבוה בהרבה, ורובה באמצעות 'קישורים מועברים'. אלה אותם קישורים שבעבר היינו שולחים זה לזה במייל, והיום דרך הפלטפורמות האלה הקישורים האלה מופצים בן רגע לכמויות אדירות של גולשים".
לדבריו, "לקישורים המועברים האלה יש ערך כספי ומסחרי גדול מאוד, במיוחד מכיוון שגולשים שמגיעים דרך טוויטר ודרך פייסבוק מבצעים יותר פעילות באתרים שאליהם הגיעו. יש יותר סיכוי שתפתח קישור שנשלח אליך בטוויטר או בפייסבוק ממישהו שאתה מכיר וסומך עליו, מאשר סתם בצורה מקרית - והפעילות הזו באתרים מתורגמת בסוף לכסף".
טוויטר, השלב הבא; ג'ון בורת'וויק, מנכ"ל בטא וורקס, מנסח את חמשת הצעדים שייקחו את טוויטר קדימה
אחד המושגים שהוזכרו שוב ושוב במהלך "כנס 140 תווים" הוא "המערכת האקולוגית" שהתפתחה סביב טוויטר - שלל הטכנולוגיות והיישומים. לפי ההערכות, 3,000 מפתחים עוסקים כיום בפיתוח יישומים כאלה. חברת המדיה והתוכנה בטא-וורקס (Betaworks) אחראית לכמה מהיישומים הבולטים, שאותם פיתחה או שהשקיעה בהם. בין הפיתוחים שבהם מעורבת החברה אפשר למנות את יישום Tweet-Deck הפופולרי שמשמש לניהול נוח של חשבונות טוויטר, את אתר כיווץ כתובות האינטרנט bit.ly ואת פלטפורמת הבלוגינג החדשנית tumblr.com.
ג'ון בורת'וויק, מנכ"ל בטא וורקס, ניצל את עשר הדקות שלו על הבמה כדי לפרט רשימה של חמישה צעדים, שבעיניו יכולים לקדם את המערכת האקולוגית שסביב טוויטר - להבטיח שתשרוד, וכן להאיץ ולשפר את האיכות של הפיתוחים החדשים בה.
1. אימות זהויות (Authentication). פיתוח כלים לזיהוי ברור של משתמשים ויישומים שיקלו את השימוש בהם, למשל באמצעות זיהוי אוניברסלי שיאפשר שימוש ביישומים שונים.
2. הקפדה על תקשורת דו-כיוונית. "מרגיז אותי שלא כל היישומים עוזרים להזרים מידע קדימה בזמן אמת. זה לא בסדר, כי כל היישומים האלה נהנים מיישומים אחרים שדוחפים מידע קדימה, ולא ייתכן שהמידע ייעצר אצלם. כולם חייבים להמשיך את התנועה של המידע".
3. לחשוב במונחים של "זרם". "אתרים ודפי אינטרנט הם דבר נוח ובטוח, אבל הם מייצגים את השלב הקודם של האינטרנט. לא בטוח שהם מתאימים להווה. אנחנו צריכים לחשוב על ה"זרם" ולנסות להבין אם המקום בשבילו הוא אתרי אינטרנט - או אולי רק ביישומים אחרים מחוץ לאתרים, אולי בעיקר בטלפונים ניידים. צריך לעבור מחשיבה על מידע סטטי לחשיבה על הזרימה המתמדת".
4. כפילות וגיבויים. "לאחד המתחרים שלנו בתחום קיצור כתובות האינטרנט קרתה לא מזמן תקלה, ואז התברר לו שלא בוצע גיבוי במשך המון זמן, וכתובות מקוצרות של כמה חודשים הלכו לאיבוד. אי-אפשר להגזים בחשיבות הגיבויים ובתכנון מערכות, אתרים ויישומים עם יכולת שרידות גבוהה".
5. בהירות עסקית. "עדיין לא ברור איך פייסבוק וטוויטר מתכוונים להרוויח כסף. ברגע שזה יתברר, לגורמים השונים במערכת האקולוגית יהיה ברור יותר מה לעשות, ואיך אפשר להרוויח כסף".
איך אתם בניווטים? לא משהו? קנו GPS
עוד בערוץ דיגיטל:
זיו קיטרו מסביר איזה מק כדאי לקנות, כל אחד לפי הצרכים שלו.
ביקורת מוצר: סוני אריקסון W705
מאלף לאפס: איך לנקות את האימייל?
