לפני יותר משנה, סיני גז שלח למוזיקאית מיכל גבע שאלון קצר ופרסם את תשובותיה באתר מאאג. זה היה הגלגול המוקדם של "השאלון", אתר שגז הקים עם דותן שכטר. ב"שאלון" אנשים מתחום התרבות, התקשורת, האמנות והיצירה משיבים לשאלונים ונותנים הצצה מעט חטטנית, מעט פרוזאית, לעולמם הפנימי.
"זה נולד מתוך סקרנות טבעית שקיימת בי להכיר בני אדם", מספר לי גז בראיון אימייל. "אני רואה את השאלון כמו מין פגישה מקרית עם מישהו שאתה מכיר או שאתה לא מכיר (אבל נראה לך ששווה להכיר אותו) ועולים בה נושאים שבדרך כלל לא טורחים לדבר עליהם ונשאלות שאלות שלא טורחים לשאול על בסיס יומי. אני חושב שהרבה עיתונאים שמנהלים בלוג מכירים את ההרגשה הזו".
איך אתה מחליט את מי לשאול?
"את המשיבים אני בוחר מכמה סיבות: הם מעניינים אותי, חלקם עשו איזה דבר מרתק (כמו קייל מקדונלד שהחליף בית תמורת מהדק נייר אדום או נח קלינה שצילם את עצמו במשך שש שנים), אצל חלק העשייה שלהם מאוד מסקרנת אותי. בסוף השאלון אני שואל את המשיבים מי הם היו רוצים שיתראיין, וגם גולשים שולחים לי המלצות".
לא כל הנשאלים הפוטנציאליים שיתפו פעולה. "היו סירובים, חלק מהסירובים הפכו להסכמות, חלק נשארו סירובים. אני מעדיף לא לציין את המסרבים. יכול להיות שמתישהו הם יחזרו בהם.אני בכל אופן אשמח לארח אותם. הסירובים נעו בכמה מישורים, חלקם הזויים לדעתי: חלק לא הכירו את האתר, חלק לא רצו להיחשף, חלק חשבו שהם לא ראויים לענות עליו וחלק טענו שהם לא יודעים את התשובות והאמת היא שבמקרה הזה אני לא יכול לעזור הרבה".
היו אנשים שביוזמתם ביקשו ממך להשתתף בשאלון?
"כן, היו אנשים שהציעו את עצמם לשאלון, ואני חושב שצריך הרבה אומץ לכך. לכן פתחתי את השאלון הפתוח, שמאפשר לגולשים אחרים לשאול אותם שאלות וזה מין שאלון מתגלגל כזה. אגב, בשאלון הפתוח יש תשובות ודיונים מעניינים מאוד שחורגים מהקו של השאלון ומזינים אותו לא פעם ברעיונות חדשים. בקרוב מאוד צפויים חידושים בגיזרה הזו".
אני שואל את גז שאלה מכשילה. הוא לא נופל.
מה התשובה הכי טובה שקיבלת?
נו באמת, אני לא הולך לענות על זה. אבל אני יכול להיות מתחכם ולהגיד שהתשובה הטובה ביותר היא התשובה שעדיין לא קיבלתי. אגב, ענה על השאלון איזה בחורצ'יק בשם עידו קינן, אני לא בטוח שאתה מכיר אותו, ובשאלה 'מי היית רוצה שיענה על השאלון' הוא ציין אותי (אחר כך התשובה הזו הפכה למגיפה). נראה לי שהוא קצת מחזיר לי עכשיו".
נדמה לי שהשאלון הפך לסמל סטטוס בקהילת תרבות הרשת, כשמי שהשתתף מנופף בו בגאווה ומי שלא מסתכל בקנאה ומקווה שגם הוא ייכנס לסטטיסטיקה. ואולי זה רק אני. גם אני תהיתי אם גז יגיע אלי אי פעם; לבקש ממנו לא היה לי אומץ: פחדתי שיסרב, או גרוע מכך, יסכים כי לא נעים לו. בסוף הוא הגיע אלי. זה היה קשה משחשבתי. השאלון לא מתקיים בפורמט ראיון שאלה-תשובה, אלא כמו חיבור אישי: גז שולח את השאלון באימייל, ואת התשובות מפרסם כמו שהן, כולל שגיאות כתיב והקלדה אם יש כאלו. זה היה אחד החיבורים היותר קשים שהייתי צריך לכתוב.
נדמה לי שיש כמה גרסאות לשאלון.
"אני שמח ששמת לב לכך אחרי שאמרו אינספור פעמים שהשאלון זהה. אז הוא לא. הוא משתנה כל הזמן, משתכלל ומתרחב. השאלונים הראשונים היו קצרים מאוד בהשוואה להיום. ובהקשר הזה אני חייב לציין את שני קדר שענתה על השאלון הקצר אבל בגלל חוסר תשומת לב משותפת הפרסום שלו נדחה בכמה שבועות. אחרי כמה זמן שאלתי אותה אם אפשר לפרסם והיא ביקשה לענות מחדש על השאלון הארוך יותר. שיחקה אותה".
איך אתה בוחר איזו גירסה לשלוח למי?
"בעיקר על פי ההקשר וההיכרות שלי עם העשייה של הבנאדם שעונה. היו כמה פעמים שכמעט ושלחתי גרסאות 'לא מתאימות' לאנשים שונים, מה שיצר לא פעם מחשבות מצחיקות: לעיתונאי יובל דרור כמעט ושלחתי את השאלה האולטימטיבית: 'מהו השיר הראשון שכתבת?' מעניין אותי מה הוא היה עונה על זה. אגב, יש בחור בשם יובל דור ששר בהכל עובר חביבי, הוא עדיין לא ענה על השאלון, אבל אני מניח שלו הייתה תשובה יותר טובה".
כשמראיינים מישהו פנים אל פנים, שואלים אותו בזמן אמת שאלות שמותאמות לו אישית ושאלות המשך שנובעות מהדברים שהוא אמר והנימה שבה נאמרו. בשאלון שלך השאלות זהות, למעט ההבדלים בין הגרסאות, יש זמן לנסח תשובות בנחת ואין שאלות המשך. האם לא נוצר מצב שבו השאלון הוא בעצם חלון ראווה מצוחצח ומעובד, שבו הנשאל מציג את הפנים שהוא רוצה להראות, ולא את הפנים האמיתיות שלו?
"טוב, אין לי ממש תשובה מנצחת לשאלה הזו, בעיקר כי גם אני מתחבט בה המון, והדרך שלי להתמודד איתה היא בעיקר על דרך ההשוואה למדיות האחרות: האם ראיון טלוויזיוני בתוך אולפן עם תאורה, במאי, עריכה, פתיח, סגיר, זויות צילום, זמן קצוב, איפור, סאונד מושקע, להקה, הפסקת פרסומות הוא ראיון אותנטי יותר, פחות מצוחצח? האם ראיון טלפוני, שבו המראיין לא רואה את המרואיין, גם הוא במסגרת זמן קצובה, לעיתים עם בעיות קליטה בלי שימת לב לשפת גוף, ניואנסים או הבעות פנים, גם הוא אותנטי יותר? האם בלוג שבו הכותב לא נאלץ להתמודד עם שאלות אלא כותב כל שעולה על רוחו הוא לא בחזקת חלון ראווה מצוחצח? ראיונות שנעשים במייל הם דרך לגיטימית ומקובלת גם בעיתונות הממוסדת (כמו הראיון הזה)".
"יחד עם זאת, אני לא שולל קיום ראיונות מצולמים או טלפוניים ואני מאמין ומקווה שבעתיד גם הם ימצאו את מקומם בשאלון אבל אני חושב שהם יכולים לעבוד טוב מאוד גם לצד הראיונות הכתובים ולא כתחליף להם (אגב, בגירסה הראשונית של השאלון, בימי מאאג העליזים, עשיתי לפני כמעט שלוש שנים כמה נסיונות וידאו וטלפון עם דן תורן, יזהר אשדות ונועם רותם). זה מה שמקסים כל כך באינטרנט, שכל מדיה יכולה לקבל את המעמד הראוי לה. מלל, קול או וידיאו ביחד, זה לצד זה. בנוסף, ברגע שבנאדם עונה על השאלון בכתב הוא למעשה חותם עליו, מה שמעניק לו משנה תוקף שייתכן ולא קיים במדיות אחרות. והאינטימיות שנוצרת בזמן שמי שעונה על השאלון עושה זאת בעצמו, בזמן שנוח לו ומתאים לו בלי לחץ או רעשי רקע, יכולה להפיק רגעים שבסיטואציה אחרת ייתכן ולא יכלו להיווצר".
תעודת זהות:
שם: סיני גז
גיל: 26
מקום מגורים: רחובות
עיסוק: עיתונאי אבל אני מחפש עבודה כרגע.
תחביבים: מוזיקה (לשמוע וליצור), כתיבה, צילום.