בראש החדשות
מנוע החיפוש המדובר וולפראם אלפא אמור להיות יותר טוב מגוגל במציאת תשובות לשאלות מדויקות: "כמה גולשי אינטרנט יש באירופה? מה היתה מגמת מחירי הנדל"ן בארה"ב בשנות ה-90'?". וולפראם אלפא לא מספק תוצאות חיפוש שמפנות לאתרים שעשויים להכיל את המידע שהגולש חיפש, אלא עמוד עם תשובות. הוא לא יכול לענות על שאלות שאין להן תשובה אובייקטיבית ומדידה, וכדי לקבל ממנו תשובות נכונות צריך לדעת איך לשאול את השאלות. לכן וולפראם אינו "גוגל קילר", אלא כלי משלים לגוגל, ולפי אנשים שראו הדגמה שלו, עושה עבודה מאוד מרשימה.
בזמן האחרון נהיה פופולרי להאשים את גוגל בפגיעה בעיתונות. מאשימים אותה שהיא נוגסת בתקציבי הפרסום שהיו מופנים לעיתונים בעוד היא לא מייצרת תכנים בעצמה, אלא מפנה לתכנים שהעיתונות מייצרת, בין השאר בשירות החיפוש ובאתר ליקוט החדשות גוגל ניוז. מנכ"ל פורבס.קום, ג'ים ספנפלר, דיבר על "האופי הפרזיטי של המודל העסקי" של גוגל, וטען שהיא עושה 60 מיליון דולר בשנה מהפניית גולשים לאתר של פורבס.
מריסה מאייר, סגנית נשיא בכירה בגוגל, נקראה להעיד בפני ועדה של הסנאט על עתיד העיתונות, ובין השאר הסבירה שם שהעיתונות צריכה להתמודד עם סוג חדש של צריכת חדשות ומידע: "המבנה של הווב גרם ליחידה האטומית של צריכת חדשות לעבור מעיתון שלם לכתבה בודדה. אסור למו"לים להזניח את כלי הניווט הפשוטים והיעילים שיש לווב להציע. כשקורא מסיים לקרוא כתבה אונליין, זו האחריות של כלי התקשורת לענות לקורא ששואל, 'מה עלי לעשות עכשיו?' להקליק על כתבה קשורה או על פרסומת? לפרסם טוקבק? לקרוא סיפורים קודמים בנושא?"
עוד דבר שהעיתונות צריכה ללמוד הוא לא לרוץ לוויקיפדיה כשהיא צריכה לכתוב הספד לאישיות שנפטרה. סטודנט שמאס בטפשופדיה של התקשורת פיקטב ציטוט בערך וויקיפדי של מלחין שבדיוק נפטר, ועיתונות העולם בלעה את הלוקש עם המזלג והצלחת.
אנטונין סקאליה, השופט השמרני של בית המשפט העליון האמריקאי, דיבר על ההפרזה בחשיבות הפרטיות באינטרנט. אז פרופסור מומחה לפרטיות והסטודנטים שלו הכינו לשופט מתנה: דוח מפורט להביך עליו, על חייו ועל משפחתו, הכל ממקורות גלויים באינטרנט. פעם רשת חדשות הטכנולוגיה סינט עשתה תרגיל כזה למנכ"ל גוגל, אריק שמידט, ובתגובה החליטה גוגל להחרים את כתבי סינט במשך שנה, אבל חזרה בה בעקבות הביקורת הציבורית.
והיום בחדשות ה-140 תווים
אור אלתרמן לא חברה: "להיות חבר ברשת חברתית זה קצת כמו להיכנס ל"אח הגדול": מרצונך החופשי אתה חושף את חייך בפני מאות אנשים, נחשף לחיים של אחרים שלא תמיד אתה מכיר או רוצה להיחשף אליהם, ורוב הזמן מנסה לצאת מזה הכי מגניב שאפשר. אבל בלי המאחורי הקלעים, שאלה כנראה החיים האמיתיים שלנו, לרשתות החברתיות האלה לא היה קיום. [...] 140 תווים פומביים לא מחליפים מייל אחד אישי בן ארבע מילים. שורת סטטוס, מרגשת או מחרמנת ככל שתהייה, לעולם לא תחליף לחיצת יד ואף קבוצה בפייסבוק לא תגרום לכם לצחוק כמו ערב על הספה עם חברים. לפחות עם החברים שלי".
גילעד נס לא משחקת: "לצמיחת טוויטר בחודשים האחרונים אחראי סיקור תקשורתי שיצא משליטה: העיתונאים, אנשי הפרסום ויועצי המדיה החדשה שכתבו עליו התלהבו ממנו - העיתונאים התלהבו מהיכולת להפיץ מידע מהר, המשווקים התאהבו במדיום שלכאורה מאפשר לחברות מסחריות 'לשמור על קשר' עם לקוחות שכבר שבעו מהפרסום המוכר, ואנשי האינטרנט באופן כללי נוהגים להטיף לעולם לאמץ את דפוסי השימוש שלהם בטכנולוגיה. [...] טוויטר זוכה לכמות אזכורים חסרת תקדים, אולם רוב האזכורים הללו [...] מפספסים את הפוטנציאל האמיתי שלו כפלטפורמה, ומתרכזים באלמנט החברתי שלו".
לשעות הפנאי
כמעט עשרים שנה אחרי שהוצב במטה ה-CIA, מיטב מפענחי הצפנים לא פענחו את הצופן המוטבע בפסל Kryptos.
השוואה בין המודלים ההשתתפותיים של וויקיפדיה, גוגל וּוולפראם אלפא.
עמי בן בסט בפוסט ארוך על החיים בקיצור.