באופן כללי, עדיף להיות בריא, עשיר ומאושר. על אותו משקל, אם כבר נדרשים אנו לעבוד לפרנסתנו, הרי שעדיף לעבוד במקום מעניין ומהנה, בעל פוטנציאל הכנסה גבוה, שבו אדם יכול לשלוט בגורלו ומנווט את העסק על-פי שיקוליו. בנוסף, רצוי שיהיה זה מקום עבודה ידידותי לסביבה ותורם לקהילה. ואם כל זה נשמע לכם דמיוני, אנא עיינו בערך אקולוקו (Ekoloko).
אקולוקו הוא עולם וירטואלי חדש, תוצרת כחול-לבן, שנועד לספק חוויית גלישה בטוחה ומהנה לילדים בני 7-13. הילדים לומדים את סביבתם, הווירטואלית והאמיתית, תוך שהם סופגים ערכים חיוביים, ידע ויכולות, שיעזרו להם להפוך לאנשים צעירים בעלי מודעות, אחריות ומעורבות גבוהה בחברה. (למען הגילוי הנאות: אנחנו לא מושקעים בחברה).
ממקס ברנר להיי-טק
הסיפור של אקולוקו הוא במובנים רבים הסיפור הקלאסי של סטארט-אפ ישראלי. חברו להקמתו שני יזמים בעלי רקע משלים: גל דרום, לשעבר סמנכ"ל התפעול בדלתא 3, שהייתה אחת מהחלוצות הישראליות בעולם ה-VoIP; וגיא ספירא, מי שהיה עד לא מזמן מנכ"ל רשת מקס ברנר, ושהיה אחראי לצמיחתה מקונספט ראשוני מתוק לרשת מסועפת בינלאומית. כמי שספג באשמתו של גיא קלוריות עודפות ומיותרות בהחלט בסניפי מקס ברנר למיניהם, אינני מתפלא שגם היזמות הנוכחית שלו הביאה אותו להתעסק בסופגניות עתירות קלוריות. נגיע לכך בהמשך.
שני היזמים המוכשרים האלה חברו להם בתחילת השנה על מנת לייצר עולם וירטואלי חדיש ויומרני. צריך הרבה אומץ וחוצפה ישראלית כדי להשקיע את כל כולך ביצירת אתר תוכן חדש לילדים, במיוחד כשהעולמות הווירטואליים הפופולאריים, כמו "מועדון הפינגווין" ו"מלון האבו", זוכים כבר למיליוני מבקרים מכל רחבי העולם בכל חודש.
ואולם, הביקור הקצר שלי באקולוקו גורם לי לחשוב שזהו מסוג אותם אתרים שיש להם סיכוי. כמנהגי בבחינת חברות מסוג זה, ביקשתי כבר מבני בן האחת עשרה לנסות את האתר ביחד עם חבריו. אנחנו כרגע במשא ומתן השגרתי, שייקבע כמה יעלה לי השירות הזה.
ההיזון החוזר של החבר'ה האלה טוב יותר, ויכולתם לחזות הצלחה או כישלון גבוהה הרבה יותר מכל משקיע ממוצע בקרן הון סיכון. גל וגיא, דרך אגב, לא חיכו לקרנות שיממנו אותם, אלא התחילו במיזם וקיבלו השקעות מאנג'לים תוך כדי תנועה.
ומה עושה את אקולוקו כל-כך מיוחדת? העובדה שלא מדובר רק באתר משחקים חוויתי. הקונספט הוא לשלב ערכים של שמירה על איכות הסביבה, מאבקים בכוחות הרשע המאיימים להשמיד משאבי טבע יקרים, משחקים סביב, למשל, נושאי מיחזור חומרים. ה"אווטאר" המייצג את הילד המשחק בעולם הווירטואלי הזה, הוא טיפוס חיובי, הלומד תוך כדי משחק ערכים "ירוקים", ומרוויח נקודות וירטואליות על תרומתו לשימור הטבע.
ואם כבר מדברים על ערכים ותרומה לסביבה, הנה היוזמה ששבתה את ליבי, עד כדי שהשתכנעתי לכתוב את הטור הזה היום: לכבוד החנוכה הכריזו באקולוקו על משחק הסופגניות הגדול - הילדים מכינים סופגניות וירטואליות וצריכים לעמוד ביעדים קהילתיים. ברגע שהקהילה המקוונת עמדה ביעדיה, נתרמות בשמה סופגניות אמיתיות, בעולם האמיתי, לילדים אמיתיים, שזקוקים לקצת שמחה שכזו במהלך החנוכה.
הילדים שלכם מוזמנים לשחק, ללמוד, לשמור על הסביבה ולהכין סופגניות למען ילדים שאין להם. בתיאבון, וחג אורים שמח
