איראן בוערת. מליונים יוצאים לרחובות להלחם בתוצאות "הבחירות הצודקות, המוכיחות את חסדי אללה" שהחזירו את מחמוד אחמדינג'אד לעוד שמונה שנים בכס נשיא הרפובליקה האיסלאמית. אחמדינג'אד, שמאז ומתמיד היה חביב הצבא ומנגנוני הביטחון, מכניס בתגובה טנקים למרכז טהרן וכוחות משטרה פותחים באש חיה על המפגינים. נכון לכרגע יש עשרות הרוגים ופצועים וגורל המדינה עומד על הכף. בבחירות האלה גילינו כלי עוצמתי לארגון עצרות ולמלחמה במשטר העריץ – טוויטר.
הכל התחיל כאשר ביום הבחירות הושבת כל שימוש בפלאפונים בטהרן ובערים נוספות. כתבי ה-BBC הודיעו שהם מנסים לשדר דרך מערכת מיסוך אלקטרונית ולאחר מכן רוב הכתבים הזרים התבקשו לצאת את המדינה, אל תמיד בנימוס. נראה היה שאחמדי-נג'אד מנתק את איראן מהמערב וחוסם את כל התקשורת אל ומהמדינה. לכולם היה ברור שהבחירות לא נוהלו כראוי, אבל לא הייתה דרך לארגן מחאה ציבורית מרוכזת, עד שהתחילו להעביר הודעות בטוויטר.
בהתחלה, טוויטר היה רק כלי לארגון ההפגנות. משתמשים ראשיים פרסמו איפה ומתי יתקיימו עצרות, וההמונים הגיעו. זו הייתה דרך תקשורת שבתחילה מנגנוני הביטחון לא היו מודעים אליה ולא טרחו לעקוב אחריה, ולכן העצרות הפתיעו את השלטון, שלא הבין כיצד ההמונים יודעים מה לעשות. הכל התפוצץ כאשר התחילו להופיע בטוויטר דיווחים על כניסת הצבא לטהרן.
הודעות חירום בסגנון "ktladie: RT @GennX: RT From Iran: CONFIRMED!! Army moving into Tehran against protesters! PLEASE RT! URGENT! #IranElection #iran" התחילו להופיע ממספר משתמשים, ובמקביל נוצרה מפת גוגל שעוקבת אחרי תנועות הטנקים. עכשיו כבר היה ברור לכולם מה קורה, ואיך. בעולם כולם שמעו מה קורה בתוך איראן, ובאיראן גם המהפכנים וגם השלטונות הבינו איפה נמצא בסיס המאבק.
מנגנוני השלטון התחילו לעקוב אחרי משתמשי הגוגל הבולטים יותר ולבצע מעצרים. בתגובה, מספר משתמשי טוויטר מפורסמים, כמו הסופרים ניל גיימן וויליאם גיבסון והקומיקאי סטפן פריי, החליפו את כתובתם ל"טהרן, איראן" וקראו לקוראיהם לעשות זאת גם כן, כדי להקשות על מנגנוני הביטחון במעקב אחרי המשתמשים האיראניים.
הניתוק של איראן מתקשורת עם המערב הלך והחריף כאשר הוגבלה הגישה לתוכנות צ'אט, פייסבוק ושימוש בספקיות האינטרנט הראשיות. רק טוויטר עוד נותר חופשי, אך הגישה אליו הסתבכה כאשר הממשלה הציבה שרתים פיקטיביים שנועדו לתפוס את כתובות המשתמשים בכדי שאפשר יהיה לחסום אותם. בינתיים באינטרנט מתפרסמים מדריכים כיצד להקים שרתים מאובטחים וכיצד לתמוך במאמצי המהפכה כדי לאפשר לאיראנים גישה נסתרת לרשת.
מנגד, השלטונות לא רק הפעילו את יכולות לוחמת הרשת שלהם כדי לתקוף אתרים ולהפיל את המדריכים. משתמשי טוויטר פיקטיביים החלו להופיע כדי לזרוע הוראות סותרות, להשתמש בתגיות מרובות כדי שההודעות יתפזרו לקבוצות משתמשים קטנות יותר ולהוסיף לכאוס. אם טוויטר הוא כלי התקשורת המרכזי של המהפכה והם לא יכולים להפיל או לחסום אותו, הם בהחלט מנסים לגרום לו להפוך ללא רלוונטי בעזרת מידע שגוי ומפוזר.
אפילו ישראל הואשמה בהתערבות בהפגנות באיראן, בניסיון להבעיר את השטח. גם כותבים שמפרסמים את עצמם כישראלים מביעים את דעתם ותמיכתם במהפכה, כחלק מההמונים שהתחברו לתגית #iranelection טוויטר הפך לכלי כל כך משמעותי, שנשיא ארה"ב, ברק אובמה, ביקש ממנהלי האתר לדחות השבתה לצרכי תחזוקה, כדי שהתקשורת באיראן תוכל להמשך.
כך מתרחשים הדברים במאה ה-21. באיראן רשומים פחות ממאתיים אלף משתמשי טוויטר, אך הם מספיקים כדי להוציא מיליונים לרחובות. השלטונות האיראניים נלחמים במהפכה ברחובות וברשת, ומהמערב מגיעה תמיכה, הסתרה למשתמשים וניסיונות להוסיף דלק למדורה. איראן נמצאת בצומת דרכים, ומי שיכריע לאן היא תלך הוא מי שבסוף היום יצליח לשלוט ברשת.