החודש המדינה חגגה 62 שנות עצמאות. ליום אחד, לרגע קצר ונדיר, ניתן היה לראות כיצד מעטה הציניות הכבד העוטף את אזרחי המדינה לאורך השנה נושל, ומגלה את "הישראלי-היפה-חובש-כובע-הטמבל" – זה שאנחנו רואים רוב הזמן רק בסרטים ישנים ותמונות מקום המדינה. התזכורת השנתית הזו שהמדינה נולדה מתוך מאבק, שהיו מי שנתנו את דמם למען הקמתה (ויש מי שממשיכים לתת אותו למען המשכיותה), מצליחה לאחד גם את הסקפטיים שבינינו ולהוציא מאתנו את אהבת המולדת: אנשים מתכוננים לטיולים בנופי הארץ, ברדיו ניתן לשמוע את שירי ארץ ישראל היפה והגששים מככבים בטלוויזיה.
העניין הוא, שלא חייבים את יום העצמאות כדי להרגיש פטריוטיים – בכל יום ורגע אפשר לשבת מול המחשב, לגלוש לאינטרנט ולמצוא לא מעט ביטויים לאהבת העם ואהבת המולדת המגיעים מקשת רחבה של דעות. בניגוד לרגעי הקסם בני היממה, האתרים האלו ממשיכים לעבוד לאורך כל השנה ומנסים להלהיב את העם היושב בציון ולהזכיר לו שגאוות מולדת היא דבר שמותר ליהנות ממנו תמיד. אם אתם רוצים ליהנות מהפטריוטיות הזו, רוצים להיות חלק מהעם לא רק ביום העצמאות, מצאנו לכם ארבעה אתרים מארבעה גוונים שונים בהם תוכלו למצוא את סוג הפטריוטיות המתאים לכם.
פטריוטיות ברוח התקופה: I Love Israel בפייסבוק
פייסבוק מכיל הרבה מאוד קבוצות מוזרות, אחת מהן היא הקבוצה I love Israel בה חברים כמה עשרות אלפי אנשים. הקבוצה לא כוללת מידע ברור להקמתה, אך מקריאת החומרים השונים שהועלו אליה ניתן לזהות שני תפקידים עיקריים: זה מקום בו אנשים מפרסמים קריאות עזרה האחד לשני, סרטוני גאוות מולדת וקריאות עידוד לצה”ל. מהצד השני יש פה כמות דיונים נכבדה מאוד בה ניתן למצוא גם קריאות עידוד למדינת ישראל, אך גם לא מעט ביקורות מצד אנשים שאהבתם לישראל מוסתרת היטב תחת מעטה השנאה שהם מעדיפים לחשוף. למרות גודלה, כמות הדיונים וההודעות בקבוצה קטנות מאוד, אבל היי, זו רק ההתחלה ויש סיכוי גדול מאוד שהקבוצה הזו תהפוך עד לשנה הבאה למרכז גדול מאוד של פטריוטיות נהדרת. שווה לעקוב ולראות איך הדברים יתפתחו.
להיות פטריוט זה לדעת שלא הכול טוב פה: החברים של ג’ורג’
הנה אתר שלא הייתם חושבים שיש לו מקום בכתבה על אתרים פטריוטיים ברשת, אבל פטריוטיות באה בגוונים שונים. יוסי גורביץ הוא עיתונאי ואיש מחשבה שלא מסתיר את היותו שמאלני ליברל גאה. על פניו הטורים שמופיעים באתר החברים של ג'ורג' רחוקים מלהיחשב פטריוטיים. יוסי מבקר את המדינה, את התקשורת, את הדתיים, את המנהיגים ואת מי לא. אבל כאשר עוצרים לחשוב רגע מהי פטריוטיות, הרי בסופו של דבר מדובר על נאמנות למולדת. השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא “מהי נאמנות?” האם נאמנות נמדדת ביכולת שלנו להגן על משהו גם כשהוא טועה, לקבור את ראשינו בחול ולהימנע מלומר את האמת? או שנאמנות דורשת מאתנו לדאוג לכך שהדבר שאנחנו אוהבים יישאר טהור, נקי כפיים והטוב ביותר שהוא יכול להיות? על פי יוסי גורביץ אין ספק שההגדרה השנייה היא הנכונה. באתר החברים של ג’ורג’ תמצאו דרישות רבות למדינה ולאנשים המובילים אותה, וגם לאנשים היושבים בציון. זהו אתר שדורש מאנשים להביט סביבם ולהחליט האם המדינה שלהם חשובה להם ואם כן למה הם מעדיפים לחיות בשנאת האחר ולא באהבה זה לזה. שווה לקרוא את הטור הזה, כדי להבין את הפטריוטיות של יוסי.
הרדיו הכי פטריוטי שתמצאו: קול הלב
אחרי שחבטנו בעצמנו באתר החברים של ג’ורג’, הגיע הזמן לחזור רגע לתמימות השקטה של יום העצמאות ולגלות את רדיו קול הלב – אתר שהוא למעשה תחנת רדיו הפועלת בארה”ב ובמשך שנים משמשת מקום בו מתרכזים ישראלים ואוהדים של מדינת ישראל כדי להאזין להרבה מוסיקה נהדרת ותוכניות הקשורות כולן לישראל ולישראלים וליהודים. איכות השדרנים לא נופלת מזו של תחנות רדיו גדולות אחרות ולאתר יש מאות אלפי מאזינים נאמנים ופעילים. את האתר ואת התחנה מפעיל אריק לב, שדרן רדיו ותיק שמעט מאוד ישראלים ויהודים בחו”ל לא מכירים את שמו. האתר מכיל פורום פעיל, כתבות, מבזקי חדשות, מוסיקה ישראלית מכל הסוגים והמינים וכל אלו חוברים יחד כדי ליצור מקום של פטריוטיות טהורה. גם אם חלק מהפטריוטים שם לא ממש חיים בארץ.
סוף לכל השקרים: ציוניות ברשת
האתר ציוניות ברשת הזה קם במטרה לספק עובדות והבהרות בכל הנוגע לישראל וכעדות נגד לכל השקרים, תיאוריות הקונספירציה והדיסאינפורמציה שמסתובבות להן ברשת. האתר כתוב באנגלית וכולל מאמרים בנושאים שונים הקשורים לישראל ולעם היהודי. היוצרים של האתר עשו עבודה מקיפה כדי להביא מאמרים באיכות גבוהה מאוד וחברו עם כמה מהתנועות הציוניות הפעילות יותר אך כאן גם נמצאת הבעיה: זהו אתר שמכיל מאמרים חכמים מדי וחיוביים מדי, ולכן מפספס כנראה את קהל היעד שניזון מפחד ומעודד אנטישמיות. מצד שני, טוב לדעת שיש באינטרנט הזה שכולם מדברים עליו גם כמה נקודות של אור ציוני.