אלפא יוזר – משתמש מרכזי, בסלנג של האינטרנט – זה הבחור הכי חשוב ברשת החברתית. זה שיש לו הכי הרבה חברים בפייסבוק, מקבל מלא תגובות על כל פוסט בבלוג ואפילו יש אנשים שבאמת קוראים את ההודעות שלו בטוויטר. אלפא יוזרים הם עמודי התווך של כל קהילה וירטואלית, האנשים שטורחים להודיע לכולם על כל אירוע, אלו ששמים לב לכל יום הולדת או שינוי סטטוס. הם הדבק שמחזיק את חוטי הרשת החברתית. הם גם הפראיירים הגדולים ביותר באינטרנט.
למה להשקיע במשהו שנעלם?
תראו, זה מאוד פשוט. להיות נוכח באינטרנט, לשמור על קשר עם אנשים ולבדוק מה קורה בחייהם – זה לוקח זמן. אם עושים את זה עם הרבה חברים, זה לוקח הרבה זמן. דף העדכונים בפייסבוק הופך לחמישה דפים, שנקראים לאט מדי כי יותר מדי אנשים קופצים בצ'אט. לפני שמספיקים להגיב להודעה בטוויטר (וצריך להגיב, הרי אחרת לא יגיבו לך) קופצת הודעה נוספת. זה זמן שהולך לאיבוד, ואין בו רווח מלבד קצת קשר חברתי למישהו שבבירור מבלה יותר מדי זמן מול המחשב. והאמת היא שגם הרווח הזה לגמרי מוטל בספק – כי חברים בפייסבוק הם לא באמת חברים, ואפילו אם הם כן, ממילא בסופו של דבר הם ייעלמו מפייסבוק כשלג דאשתקד.
תחשבו על הבחור עם הכי הרבה קוראים בבמה חדשה. רגע, מישהו בכלל זוכר את במה חדשה? האתר הזה, שנותן במה לכותבים ומשוררים חדשים, היה עניין גדול פעם, אבל גם מי שעמל וטרח ואסף אלפי קוראים, גילה שברגע בו אנשים הפסיקו להיכנס לאתר כל העבודה הלכה קאפוט. למישהו אכפת היום מהחברים בלייבג'ורנל? מישהו אפילו זוכר את הצ'אטים של נטקינג? גם שם היו משתמשים מרכזיים שכולם הכירו והכירו את כולם, וכל תהילתם עברה ברגע בו צץ אתר חדש וההמונים המשיכו הלאה. ההמונים ממשיכים הלאה – זה דפוס קבוע באינטרנט. גם פייסבוק יאבד מקסמו בקרוב, ואז מי שהשקיע זמן ומחשבה בכל כבשה שהוא זרק על כל חבר יישאר האחרון שנותר כדי לכבות את האור.
ולמה להשקיע במשהו כל-כך לא רווחי?
בסופו של דבר, המשתמשים המרכזיים הם פראיירים כי הם מרוויחים הכי פחות מכל הסידור הזה. מי שכן מרוויח זה החברים שלהם – אלה שיכולים לשאול אותם מה קורה, שיכולים להיעזר בהם להפיץ קבוצה או סתם ליהנות מהקהילה שהם יצרו. אותו אלפא יוזר, שאסף את כל האנשים וקישר ביניהם, הופך להיות חסר כל משמעות לאחר שהקישור כבר נעשה. בדרך כלל הקהילה שוכחת את מי שהשקיע וממשיכה לעסוק בענייניה בלי שום סנטימנטים מיותרים.
ואם זה לא מספיק, האלפא יוזר הופך להיות פראייר אמיתי כי הוא מספק פלטפורמה מעולה לפרסום. למה לנסות לפרסם למיליוני משתמשים בעולם, כשאפשר למצוא את הקבוצה הקטנה של הפראיירים שבכל מקרה מפיצים דברים לכל חבריהם? זה לא רק חוסך לחברות הפרסום עבודה רבה, זה גם הופך את הפרסום שלהן לאמין ויעיל יותר. עד כדי כך יעיל יותר, שיש ממשלות שמתחילות להתעניין בנושא.
אגב, לא סתם קוראים לשיטת הפרסום הזו שיווק ויראלי – כל וירוס צריך לחיות על גוף מסוים שיישא ויפיץ אותו. הדור החדש של הפרסומות לומד לחיות על המשתמשים המרכזיים, שממילא מקדישים הרבה יותר מדי זמן ומאמץ לקהילה שלא צריכה אותם ולמטרה שתתפוגג להם מול העיניים בתוך זמן קצוב.