בספר נטען כי שירותים כמו פייסבוק וטוויטר , למרות האשליה שהם מהווים כלי לתקשורת טובה יותר, דווקא תורמים לבידוד שלנו, ולדעיכה ביכולת שלנו לצור קשרים חברתיים. על-פי טרקל, הרשתות החברתיות "מבודדות אותנו מקשרים אנושיים אמיתיים ומשאירות אותנו בתוך מציאות וירטואלית שהיא העתק עלוב וחסר של החיים האמיתיים", היא כותבת בספרה.
האזהרות שלה ושל מומחים אחרים בתחום, הגיעו בעקבות מקרה ההתאבדות של סימון בק, גולשת מאנגליה שהעלתה את מכתב ההתאבדות שלה לקיר בפייסבוק, אלף מחבריה קראו אותו - ואף אחד לא עשו כלום כדי למנוע ממנה לעשות כן. "המצאנו טכנולוגיות מתקדמות שמטרתן הייתה להגדיל ולהעצים את עצמנו, ובמקום זאת נתנו להן להקטין אותנו", מסכמת טרקל.
הדעה של טרקל ומומחים אחרים בתחום ניתוח ההתנהגות אינה חדשה, וקולות נגד ההתמכרות לחיים בסייבר נשמעים מיומה הראשון של רשת האינטרנט. אז מה בכל זאת השתנה? אולי זו התפוצה האדירה של האינטרנט, כאשר פייסבוק עם יותר מחצי מיליארד משתמשים, וטוויטר עם עוד כמה מליונים. ואולי זו העובדה שאין ילד היום בלי חיבור אונליין לפייסבוק מהמחשב או מהטלפון הנייד, ואולי זו פשוט הערגה של חלק מאיתנו למשחקים בחצר למטה בשכונה עם החבר'ה.
לא משנה תהיה הסיבה, ההתמכרות לרשת האינטרנט, כמו כל התמכרות, היא בעלת מאפיינים שליליים. לא צריך את טקל בשביל להבין שחברים בפייסבוק, שלא פגשנו פנים אל פנים, הם לא חברים אמיתיים.