הקרן הגוררת היא למעשה קרן לייזר חלולה. היא מחממת את סביבת החלקיק בעוד המרכז נותר קר. האוויר החם דוחף את החלקיק למרכז הקרן וכך ניתן להזיז אותו יחד איתה. קרן אור נוספת, בעלת עוצמה משתנה, המועברת בחלק הפנימי של הקרן החלולה מסייעת להניע את החלקיק אחורה וקדימה בתוך הקרן החלולה הראשית.
הטכנולוגיה הזו קיימת כבר כמה שנים, רק בקנה מידה הרבה יותר קטן. המכשיר נקרא מלקחיים אופטיים והוא מסוגל להניע רק חלקיקים זעירים, כמו בקטריה, למרחקים קצרים. לדברי צוות המחקר, הזזת חפצים גדולים יותר למרחק רב יותר לא רק אפשרית – היא בלתי נמנעת, ברגע שהטכנולוגיה תתפתח.
התוצאות הזעירות של הניסוי של החוקרים האוסטרלים הן תוצאה של שימוש בקרן חלשה יחסית במעבדה קטנה: "אנחנו יכולים להגיע היום גם לעשרה מטרים". מאחר והקרן צריכה גז בטמפרטורה גבוהה כדי להניע את החלקיקים דרכו, היא לא יכולה לעבוד בוואקום ולכן לא מתאימה עדיין להצבה בחלל.
עם זאת, פריצת הדרך הנוכחית עשויה להתחיל עידן חדש במחקר, בעיקר בשיטות לחקר חומרים ובקטריות במעבדה. בצד השלילי, ניתן יהיה להשתמש בטכנולוגיה כאמצעי יעיל להעברת מחלות. נקווה שלפחות במקרה הזה, לצבא יש דברים יותר קטלניים על האש.
כפי שהמדע הוכיח לא מעט פעמים, המצאות רבות שמתחילות במוחם של סופרי המדע הבדיוני הופכות למציאות במעבדות המחקר. ממתקן לקריאת מחשבות וסקייטבורד מרחף כמו בסרט "בחזרה לעתיד 2", דרך רובי לייזר ותוכנות לאיתור פשעים עתידיים ועד רובוטים עם רגשות. מעניין מתי הפיתוח הזה יוכל להרים קורות באתרי בנייה ולפנות הריסות כדי לחלץ לכודים.
תודה לאתר HIX, שחדשות מעולם המדע מגיעות אליו מהר יותר מהזמן שלוקח לך לכבות את השעון המעורר בבוקר.