"אין ברירה," אמרה ק', "אתה חייב לעשות חשבון פייסבוק."
"מה פתאום," אמרתי. "רשתות חברתיות זה לגיקים ולאנשים שאין להם חיים."
"לי יש חשבון בפייסבוק," אמרה ק', ונתנה בי את אחד מאותם מבטים המשולים לחשרת עננים המתקדרת באופן ומרמזת שעליך למצוא מקום בטוח, ומהר.
"רוב האנשים בפייסבוק הם גיקים ואין להם חיים," אמרתי בזריזות. "אני בטוח שיש כמה יוצאים מן הכלל. כמוך, למשל."
"לחברים שלי יש חשבונות בפייסבוק," אמר ק'.
"חלק מהאנשים בפייסבוק הם גיקים ואין להם חיים," אמרתי. "חלק קטן. זניח ממש."
"אז תעשה חשבון?"
"לא."
"למה?"
"כי אין לי מה לחפש שם. סתם רשת של אנשים שלא עושים כלום. למה את רוצה שאפתח חשבון, בעצם?"
"כי אני צריכה שיראו אותך שם, כדי שכולם ידעו שיש לי חבר ויפסיקו להתחיל איתי."
"חשבתי שאת יודעת לטפל בעצמך במי שמתחיל איתך."
"אני גם יודעת לטפל בעצמי במי שלא עושה מה שאומרים לו."
"נראה אותך!" אמרתי.
אז פתחתי חשבון בפייסבוק.
"זה לא מספיק," אמרה ק' לאחר כמה ימים, שבהם הקפדתי שלא להכנס לאתר המטופש. "אתה צריך להצהיר שם שאתה בן הזוג שלי."
"לא רוצה," אמרתי. "אני לא אוהב לתרום מידע מיותר לחברות אינטרנט שימכרו אותו לאחר מכן לכל מיני מאגרי מידע מפוקפקים. וחוץ מזה, הזוגיות שלי היא ענייני הפרטי."
"היא גם ענייני," אמרה ק'.
"נכון," אמרתי, "אבל זהו. לא של אף אחד אחר."
"אבל הבאתי אותך לפייסבוק כדי שיראו שיש לי חבר!"
"אני בטוח שמי שצריך לראות כבר ראה."
"ניר!"
"ק'!"
הצהרתי.
חלף שבוע, שבמהלכו הקפדתי שלא לענות לאף הודעה או הצעת חברות באתר המשוקץ.
"אתה צריך להוסיף תמונה," אמרה ק'.
"בשום פנים ואופן לא!"
"מה אכפת לך?"
"מאיפה אני יודע לאיפה התמונה תגיע, מי ישתמש בה, מי ינצל את העובדה שהוא יודע איך אני נראה? אולי ה-CIA..."
"ב-ס-ד-ר," אמרה ק'. "ה-CIA. בדיוק."
"באמת! וחוץ מזה, למה שאשים שם תמונה? בשביל מה זה טוב?"
"כדי שיראו שאתה בריון, שבמקרה שלך חבר זה קיר שאיתך לא מתעסקים."
"איתי לא מתעסקים? איתך לא מתעסקים!"
"אתה צודק. ועכשיו תוסיף תמונה."
אכן צדקתי.
חלפו כמה ימים, שבהם הקפדתי לאשר רק חברים שאני מכיר אישית ושהנם בעלי תמונה.
"מה זה צריך להיות?" אמרה ק'. "מי אלה כל החברות החדשות האלה שלך, עם הביקיני?"
"אה," אמרתי, "זה בסדר, כי ממילא רשום שם שאת ואני במערכת יחסים, אז חשבתי..."
"תיכף אני אתן לך מערכת יחסים!" אמרה ק'. "ומי כתבה לך את ההודעה הזו, כאן, זאת עם התמונה החושפנית?"
"אני לא בטוח מי זו," אמרתי, "אבל אני בטוח שהיא סתם מנסה להיות ידידותית."
"היא מתחילה איתך!" שאגה ק'. "היא מתחילה איתך, הפוסטמה הזנותית!"
"אבל אני רק..."
אך לא עזרו התחנונים, גם לא דין ודברים. כבר אין לי חשבון פייסבוק, וגם לא חברים.