גודל ומשקל
נתחיל מהדבר הבסיסי ביותר במכשירי הטאבלט. לצורה ולגודל של המכשיר יש חשיבות מכרעת בכל הנוגע לשימושיות. קטן מדי (כמו ה-Dell Streak שיש לו מסך 5 אינץ') ויש לכם סלולרי גדול מדי. מסך גדול מדי מביא את המכשיר למצב בו קשה לאחוז בו, והוא כבד. אפל טוענים שהם בדקו במשך שנים את תחום המגע והשימושיות, ובחנו את סוגיית הגודל שוב ושוב. האייפד הושק עם מסך של 10 אינץ' שהוא, על-פי אפל, הגודל האידיאלי למכשיר טאבלט - נוח לקרוא, עדיין נוח להחזיק אותו, וחוויית הצפייה נשארת גבוהה.
סמסונג לעומתם בחרה בכיוון שרוב השוק נראה כאילו הוא הולך בו (כולל אמזון עם הקינדל שלה) - היא בחרה במסך 7 אינץ'. הטענה היא שזה גודל מספק לקריאה של ספרים למשל (יש להשוות אותו לספרים קטנים בכריכה רכה שנמכרים בשוק האמריקאי והאירופי), כאשר הוא עדיין נותר קל ונוח לאחיזה, ואפילו נכנס לכיס בקלות. מי מהם צודק?
אין ספק שאם אתם רוצים חוויית קריאה מלאה וכבר בחרתם בטאבלט במקום קינדל (כלומר אתם רוצים לעשות יותר דברים מלקרוא בלבד), מסך של 10 אינץ’ הוא הרבה יותר נוח. יחד עם זאת, במצב הנוכחי הטאבלט של אפל שוקל 680 גרם (או 730 גרם אם בוחרים בדגם שמכיל את השבב לגלישה סלולרית), והסאמסונג שוקל 380 גרם בלבד. להבדל הקטן הזה יש השפעה עצומה לאורך זמן. כל מי שקנה אייפד יודע שאחרי כמה דקות קשה מאוד להחזיק אותו מעל הראש במיטה או אפילו בשירותים מולכם. זה לא בלתי אפשרי, ויש צורה בה ניתן לאחוז בה אבל זהו חיסרון.
אז נשאלת השאלה, מה עדיף? משקל קל יותר או מסך גדול יותר? ובכן במקרה הזה שימושיות צריכה להכתיב את ההחלטה. אם אתם רוצים לקרוא ספרים, אבל גם לצפות בסרטים, לחוות את האינטרנט בצורה הטובה ביותר וליהנות משטח גדול יותר עבור האפליקציות שלכם כדי לעבוד, אתם רוצים מסך גדול.
זכרו שמקלדת וירטואלית גוזלת חתיכה מהמסך. על האייפד לא תרגישו זאת, בסמסונג כן, ולכן אם אתם עומדים לקרוא מדי פעם ולהשתמש במכשיר פחות לעבודה ויותר לבדיקות זריזות של נושאים שונים, 7 אינץ' יספיק לכם.
נפח זיכרון ושבבי תקשורת
בחו"ל, הסמסונג זמין בשני נפחים - 16GB ו-32GB. לארץ, סלקום הביאו את המכשיר בנפח 16GB בלבד. שני הדגמים כוללים חיבור Wifi תומך בתקן N ו-Bluetooth, לצד תמיכה בכרטיסי SIM שמאפשרים גלישה סלולרית וגם שיחות (למרות שבארץ הוא נמכר עם חבילה סלולרית בלבד).
האייפד מגיע בשלושה נפחים - 16, 32 ו-64GB. את כל אחד מהנפחים ניתן להשיג עם או בלי שבב סלולרי, עובדה שמאפשרת למגוון אנשים לקנות את המכשיר, גם אם הם לא רוצים להתחייב למפעילה סלולרית.
אין ספק שבתחום הזה לאייפד יש יתרון משמעותי, במיוחד אם לוקחים בחשבון ש-16GB הוא פשוט נפח קטן מדי למכשיר שמסוגל להחליף את המחשב הנייד שלכם.
יכולות נוספות
בניגוד לאייפד, לסמסונג טאב יש מצלמה אחורית וקדמית (3 מגה פיקסל ו-1.3 מגהפיקסל בהתאמה). מדברים על כך שגם לאייפד בגרסתו הבאה יהיו מצלמות (בעיקר בשל העבודה שאפל דוחפים את טכנולוגיית ה-FaceTime שלהם לשיחות וידאו), אבל נכון לרגע זה מה יהיה בעתיד לא מעניין אותנו. המצלמה מאפשרת לא רק לבצע שיחות וידאו אלא גם להנות מתוכנות העושות שימוש במציאות מתוגברת, ניווט וכדומה.
אם מדברים על ניווט, מכשירי הסמסונג מגיעים עם GPS. מכשירי האייפד מגיעים עם GPS רק בדגמים בעלי יכולת גלישה סלולרית. לאייפד ללא יכולת סלולרית יש יכולת לזהות היכן אתם על ידי איכון של אנטנות סלולריות (כמו שהיה לאייפון בתחילת הדרך ולאייפוד טאץ').
מסך המגע של אפל הוא עדיין המסך הטוב ביותר עם יכולת אמיתית של מולטי טאצ', ומהירות תגובה אדירה שקשורה למערכת ההפעלה לא פחות מאשר למסך. לסמסונג יש מולטי טאץ' שונה, והוא לא מגיב באותה הטבעיות של האייפד. מבחינת מעבד, שני המכשירים כמעט זהים עם יתרון למעבד של אפל, שנבנה במיוחד עבור המכשיר ולכן האינטגרציה שלו טובה יותר.
עם שכלול כל האלמנטים, הסמסונג זוכה פה בזכות המצלמה.
מערכת הפעלה ואפליקציות
האייפד מגיע עם מערכת ההפעלה 3.2.2 iOS, מערכת ההפעלה הניידת של אפל. כל מי שהחזיק אייפוד או אייפון ביד יודע במה מדובר. זו מערכת שהותאמה לחיים בעולם של ממשק מגע, ועד כה מערכות אחרות ניסו לחקות את אפל אבל מעולם לא הצליחו להגיע לחוויה הנכונה. הסמסונג משתמש באנדרואיד 2.2, מערכת שאי אפשר לזלזל בה, אבל הסמסונג מראה עד כה המערכת הזו בעייתית.
אנדרואיד נוצרה כמערכת סלולרית. נכון, היא פתוחה למתכנתים להוסיף לה ולבנות עליה, אבל אז נוצרת בעיה אחרת. סמסונג בנו והתאימו את המערכת לטאב. הם הוסיפו שימושיות וכלים שמאפשרים למשתמש להנות מחוויה לא רעה בכלל. יש לטאב אפליקציות תקשורת (אימייל, שיחות וידאו, וכדומה) מובנות לצד אפליקציות קריאת ספרים וצריכת מדיה. הן כולן טובות, אף אחת מהם לא מתקרבת לחוויית השימוש של האייפד. אבל זה לא נגמר כאן.
הדבר החשוב ביותר בשוק הטאבלטים היום הוא הגמישות בשימוש. הגמישות הזו נובעת באופן ישיר מהאפליקציות הזמינות למכשיר. לאנדרואיד יש כ-100,000 אפליקציות. למערכת iOS יש מעל 200,000. ההשוואה לא נגמרת כאן. האפליקציות לאנדרואיד לא מותאמות לכל מכשיר, למעשה אחת הבעיות הגדולות של אנדרואיד נובעת מהגמישות שלו ומהעובדה שאותה מערכת מותקנת במגוון רחב של מכשירים עם מסכים בגדלים שונים. יש מעט מאוד (אפילו לא מאות בודדות) אפליקציות שמותאמות לגודל של טאבלט על האנדרואיד. לאייפד יש מעל 70,000 אפליקציות ייעודיות לגודל המסך שלו.
זו נקודה שחשוב להדגיש כי העובדה שיש לכם טאבלט משוכלל עם מצלמות, שבבי ניווט ויכולות על לא משנות כלום אם אי אפשר לעשות איתו דברים כי אין לו אפליקציות. בשנה הקרוב עומדים להיכנס לשוק כ-30 טאבלטים חדשים, רובם מפעילים אנדרואיד ולכן הדברים ישתנו, אבל זה לא יקרה בחודשים הקרובים.
מחיר
השורה התחתונה. את כל הדברים הנהדרים שהסמסונג יודע לעשות תקבלו בתמורה למחיר של 89 שקל ל-36 חודשים, מה שמעמיד את המחיר הבסיסי שלו על 3,204 שקל. הוסיפו לכך את חבילת הגלישה שאתם חייבים לקחת ל-18 חודשים (1,602 שקל נוספים) והגענו למחיר כולל של 4,806 שקל. האייפד מגיע בשתי גרסאות עיקריות - עם גלישה סלולרית ובלי.
אם לא תרצו את הגלישה הסלולרית, תוכלו לקנות את האייפד במחיר מוערך שמתחיל באזור ה-2,000 שקל (עבור מכשיר 16GB התואם לסמסונג). אם תרצו מכשיר עם גלישה סלולרית, הוא יעלה בסביבות
ה-2,500 שקל לאותו דגם, כלומר 1,000 שקל פחות מהסמסונג. החבילה הסלולרית כנראה תעלה אותו הדבר. גם אם ההערכות טועות, הסטייה משאירה עדיין פער מסוים לטובת האייפד. ההפרש הזה הופך את האייפד למכשיר שיותר אנשים יוכלו להרשות לעצמם.
סיכום
הסמסונג הוא טאבלט מצוין. הוא כולל יכולות שאין לאייפד. הוא קל, עדיין נוח לקרוא עליו, החוויה למשתמש היא לא רעה בכלל והמחיר שלו סביר - אבל הוא עדיין לא מתחרה באייפד. לא עד שיהיו עליו אפליקציות שיאפשרו לנצל את היכולות שלו. האייפד כולל הרבה מאוד יכולות ופונקציונאליות שנובעות מחנות האפליקציות, אבל בגודל של 10 אינץ', הוא עדיין כבד מדי.
מי מנצח? כל מי שינסה להוציא מכשיר אחד בתור האלוף חוטא לאנשים אליהם הוא מדבר. זה עניין של שימושיות. הייתי שמח לומר שהאייפד זוכה, אבל אי אפשר להתעלם מהיתרונות של סמסונג. צאו לחנות ונסו את המכשירים - ככה בסופו של דבר תדעו מה הכי טוב לכם.