הם נכנסו פנימה עם חששות, תורים של עשרות אלפי תומכים. גם להם לא היה בדיוק שמח בארבע השנים האחרונות אבל הם לא נטשו את הנשיא אובמה והם בטח שלא אוהבים את רומני.
"כנראה שבשיקאגו הוא זוכה לתמיכה החזקה ביותר מכל המדינות", מסבירה רייצ'ל אנגרס, תושבת שיקאגו שהגיעה לתמוך, "הוא מאד מחובר למקום בו גדל והמשפחה שלו גדלה ואנחנו מרגישים כעיר שגאה בנשיא שלנו".
ובפנים כבר לא יכולים לחכות, כל תוצאה שמגיעה מהמדינות השונות מקפיצה את האולם. זה היה מהיר מהצפוי, חד מהצפוי ובעיקר מתוק מאד עבור האנשים האלה.
ואז ברגע אחד, כשמגיעות התוצאות מאוהיו, עם ניצחון של אובמה, רשתות הטלוויזיה מרגישות מספיק בטוחות להכריז על הנשיא הבא, אפילו בלי לחכות לתוצאות מפלורידה. וגם העיתונאים והפרשנים מרגישים אנחת רווחה, אחרי שהתכוננו לשידור הזה כבר חודשים אם לא שנים.
ואז נותר רק לחכות לכוכב הגדול של הערב. אובמה.ששוב נתן נאום שלא הצליח להשאיר עין יבשה בקהל. כן הוא יכול. והוא נכנס לארבע שנים נוספות בבית הלבן. נוכח תשואות אדירות כאן בשיקאגו במגרש הביתי שלו הנשיא אובמה בא להגיד תודה, ואולי גם לעצמו: "זה היה מוקדם משציפיתי".
פרשנים דיברו כאן גם על ישראל, שהיתה חלק ממערכת הבחירות הזאת ובטח שאנחנו נדבר על זה הרבה בבית. איילה חסון, הפרשנית המדינית של הערוץ הראשון, מסבירה שהמצב בין נתניהו לאובמה לא ישתנה בקרוב: "ביניהם נדמה לי שהיחסים לא ניתנים לשיקום, במישור הבינאישי, תמיד יישאר הניכור, תמיד תשאר הקרירות תמיד תשאר העדר החיבה ההדדית. נתניהו, מצידו, לא אמר את זה בקול רם אבל אין לי ספק שהוא היה מעדיף לראות את רומני חברו מכהן בבית הלבן ומחבק אותו".
זה אמנם לא החלום הגדול של לפני ארבע שנים, אבל אפשר לחגוג לרגע, לפני ארבע השנים הבאות. מחר ההאנגאובר של מערכת הבחירות הזאת שעלתה שלושה מיליארד דולר. ומחר הנשיא אובמה חוזר לבית הלבן וחוזר למציאות והיא בכלל לא פשוטה.