בינואר הקרוב יגיעו אזרחי ישראל לקלפיות, ישלשלו לתוכן פתק אחד ובו האותיות המייצגות את המפלגה שבה הם תומכים - וימתינו לתוצאות האמת. את מלאכת הרכבת הממשלה יטיל, לבסוף, נשיא המדינה על המועמד שלו הסיכוי הגבוה ביותר להצליח במשימה - שהוא לרוב (אך לא תמיד) העומד בראש הסיעה הגדולה ביותר. בארצות הברית - זה אחרת. במשטר הנשיאותי ממנים האלקטורים את הנשיא האמריקני וסגנו. מנוקדת מבטנו, הישראלים, זה נראה הרבה יותר מסובך.
הלילה ב-23:20 - משדר מיוחד בחדשות 2 ובחדשות 2 באינטרנט: מי ייבחר לנשיאות ארצות הברית? כתבי ופרשני חדשות 2 עם עדכונים שוטפים ממערכת הבחירות המרתקת, לכל אורך הלילה ועד נאום הניצחון של המועמד הנבחר
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
כך הכל התחיל
ב-1787, 11 שנים אחרי הכרזת העצמאות האמריקנית, כינס הגרעין המייסד של ארצות הברית את "ועידת החוקה" שבה הוחלט על אימוץ שיטת האלקטורים - זו שעומדת בתוקף עד היום. ההנחה שעמדה בבסיס הרעיון הוא שאזרחי המדינה הטרייה, שטרם הספיקה לפתח מסורת דמוקרטית שורשית, אינם בשלים, בשלב זה, לבחירה ישירה של מנהיגיהם.
לכן נקבע כי מדי עשור ייבדק מספר החברים מטעם כל מדינה בבית הנבחרים. אליו מוסיפים את שני נציגי המדינות בסנאט - וכך מתקבל מספר האלקטורים. בארצות הברית כולה יש 538 אלקטורים - המייצגים את 50 המדינות.
כמות האלקטורים נקבעת באופן יחסי, בהתאם לממדי האוכלוסיה של כל מדינה ומדינה. כך למשל מחזיקה ניו ג'רזי ב-15 אלקטורים בזכות תושביה הרבים, חרף ממדיה הגיאוגרפים הזעירים. לעומתה, מונטנה הגדולה - ודלילת האוכלוסין - מיוצגת על ידי שלושה אלקטורים - מספר המינימום שנקבע בחוק.
מה בפועל עושים האלקטורים?
תפקידם המרכזי של האלקטורים הוא למעשה לבחור את הנשיא בהתאם לרצון אזרחי המדינה שהם מייצגים. המועמד שהצליח לגרוף את רוב קולות הבוחרים יזכה, לבסוף, בתמיכתם של כל האלקטורים מטעם אותה המדינה. בשל כך עשויה שיטה זו להביא למצב שבו ייבחר לנשיא דווקא זה שלא זכה ברוב הקולות.
כדי לנצח, זקוקים אובמה או רומני ל-270 אלקטורים (מתוך 538) שיצביעו עבורם. מהרגע שבו סף זה ייחצה, ניתן יהיה להכריז באופן רשמי על המנצח.
בשל שיטת האלקטורים יכולים סקרי דעת הקהל להצביע על המועמד שיזכה ברוב בכל מדינה וכך הבטיח בה את ניצחונו. ברוב מדינות ארצות הברית כבר ברור לאן נוטה הכף, ועל כן - כלל לא נערך בהן קמפיין בחירות.
הסקרים האחרונים ניבאו כי לזכות רומני 191 אלקטורים המייצגים מדינות שבהן, באופן ודאי, יתמכו רוב האזרחים ברפובליקנים. אובמה, לעומתו, מוביל עם 201 אלקטורים - מה שמעביר את עיקר המערכה אל "המדינות המתנדנדות" - שעד לרגע האחרון לא ברורה ההכרעה בהן.
ההערכה הרווחת היא שההתמודדות בין אובמה לרומני תוכרע בהתאם לתוצאות באוהיו ופלורידה: המועמד שינצח בשתיהן ישלשל לכיסו 275 אלקטורים ויסלול את דרכו אל הבית הלבן.
הרוב לא בהכרח קובע
ההצבעה הגורפת של האלקטורים בכל מדינה בעד המועמד שגרף בה את רוב הקולות עשויה, כאמור, להביא למצב שבו ייכנס לבית הלבן דווקא זה שמבחינה כמותית, זכה לתמיכת מספר קטן יותר של מצביעים. מצב כזה התרחש במערכת הבחירות בשנת 2000 - אז גרף ג'ורג' בוש (הבן) את קולותיהם של 271 אלקטורים, לעומת יריבו הדמוקרטי - אל גור - שזכה ב-266. בבחינת קולות הבוחרים, גרף בוש רק כ-47% מהם, לעומת גור - שזכה ברוב דחוק של 48%.
בהתמודדות על תפקיד סגן הנשיא, ממונה מי שהצליח לגרוף תמיכה של רוב מוחלט מבין האלקטורים. במקרה שבו לא זכה איש מבין המועמדים לרוב מוחלט, ימנו חברי הסנאט לתפקיד את המתמודד שזכה במספר הגבוה ביותר של קולות הבוחרים.