בדרך כלל בעימות השלישי בבחירות בארצות הברית, לאף אחד אין כוח וכולם רוצים שהוא יגיע לקו הגמר אבל הפעם זה מאוד מעניין, לא רק כי הנושא מעניין וכי מדובר במדיניות חוץ, ואנחנו נשמע את המילים "אירן" ו"ישראל" הרבה פעמים, אלא בעיקר כי זה יכול להיות שובר השוויון.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
מבחינת העמדות האישיות של שני האישים, יכול להיות שאין הבדלים כל כך גדולים בין השניים, נאמר בשקט בשקט, שתי המפלגות אולי חושבות אחרת. רומני ינסה להראות שאובמה הוא הססן ושהוא חלש ושהוא מפויס מדי מול העולם הערבי ומול אירן.
לעומת זאת, אובמה אולי ינסה להציג את רומני כאדם שאין לו ניסיון במדיניות חוץ וגם כמחרחר מלחמה. רומני צריך להיות מאוד זהיר, הוא לא יכול לבוא ולהגיד: "אני אצא למלחמה עם אירן בנושא הגרעין", כי זה לא מה שהבוחר האמריקני רוצה לשמוע. השאלה הגדולה היא המדינות המתנדנדות, אותן 10 מדינות בהן יש 130 אלקטורים בסך הכל שיכולות להכריע את הבחירות. הם ידברו לתושבי סינסנטי-אוהיו, העיר הכי מתנדנדת במדינה.
האם ניתן לזכות בנשיאות בלי אוהיו?
באוהיו יש בסך הכל 18 אלקטורים והיא מתנדנדת קטנה יותר מפלורידה בה יש 29 אלקטורים, אבל מההיסטוריה עולה שאוהיו היא המדינה ההפכפכה ביותר - היא הצביעה לקרטר, לרייגן, ואז לבוש האב ואז לקלינטון ואז לבוש הבן ואז לאובמה - היא כל הזמן משנה את דעתה. היא גם הממוצע האמריקני מבחינת השכלה, מבחינה אתנית אתנית ומבחינה כלכלית - זו אמריקה האמיתית.
הסטטיסטיקאים יגידו שאין רפובליקני שזכה בנשיאות מבלי לזכות באוהיו, עם זאת יש דמוקרטים שזכו בנשיאות בלי לזכות במדינת אוהיו - רוזוולט וקנדי.
הפרדוקס של העימות הערב הוא שאת המדינות המתנדנדות הנושאים הכלכליים הרבה יותר מעניינים מאלה שעליהם ידברו שני המועמדים הערב. העימותים משפיעים בדיעבד ורק בדיעבד נוכל לדעת. אם מיט רומני זוכה בנשיאות, אז העימות הראשון שבו הוא היה מאוד חזק ואובמה כמעט נרדם הולך להיות נקודת מפתח. אם ברק אובמה יזכה אז זה עוד רגע בעליות ומורדות של קמפיין.