ב-18 באוגוסט האחרון צייץ הנשיא האמריקני הנבחר דונלד טראמפ: "בקרוב יקראו לי מר ברקזיט". זו הייתה אמירה מעט תמוהה, וכך גם התקבלה בשעתו, אבל אמש (רביעי), עת נפלו המדינות זו אחר זו לרגליו, קשה היה שלא לחוש דה-ז'ה-וו לאותו לילה ב-23 ביוני, ליל ההצבעה על היציאה המאיחוד האירופי.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
במובנים רבים הבחירה האמריקנית בטראמפ היא המשך ישיר של הבחירה הבריטית לצאת מהאיחוד האירופי. שתי הבחירות הן אנטי ממסדיות מובהקות. טראמפ ניצח אתמול לא רק את השיטה, הוא ניצח ארבעה נשיאים שהתאגדו נגדו, ג'ורג' בוש האב והבן, ביל קלינטון וברק אובמה. הוא גבר על סיקור תקשורתי שלילי, על מוקדי הכוח וההשפעה, על הסלבס.
תומכי הברקזיט הצליחו גם הם לגבור על דיוויד קמרון וראשי ממשלה בעבר, על רוב התקשורת הממוסדת, על לונדון העשירה והנהנתנית ועל שלל ידועניה. גם בסוף יוני, כמו היום, סימן הקריאה הברור שהציבו הבוחרים התחלף במהרה בסימן שאלה – איך תראה בריטניה אחרי היציאה מהאיחוד? איך תראה ארצות הברית תחת שלטונו של טראמפ? איש לא יודע, לא את זה ולא את זה.
לבסוף, ראינו כאן התפרצות של תהליכים דומים שבמשך תקופה ארוכה התרחשו מתחת לפני הקרקע, שתי מדינות מנוגדות ומסוכסכות שחיות ביחד. זו מנותקת, יהירה, לא לגמרי מודעת לקיומה של המדינה השנייה, הכועסת, המקופחת, מדינה שמחפשת שינוי קיצוני. תומכי הברקזיט ותומכיו של טרמאפ רוצים שניהם להחזיר את הכוח לידיים שלהם, הם חשים שהוא נלקח מהם באופן בלתי הוגן, בין אם לבירוקרטים האפורים בבריסל או למהגרים בלתי חוקיים והפוליטיקאים בוושינגטון.
הסיסמא "בואו נהפוך את אמריקה לגדולה שוב" נשמעה לא פעם, עם השינויים המתבקשים מפיהם של תומכי עזיבת האיחוד. התהליכים דומים, אבל יש הבדל מרכזי: בבחירתם בברקזיט הלכו הבריטים על מהלך, ואילו הבחירה בטראמפ היא בראש ובראשונה בחירה באדם. את תחושותיהם הקשות, את התקווה לשינוי, שמו על כתפיו של אדם אחד, אדם שבעוד חודשיים יקבל את המפתחות לבית הלבן ויהפוך לאיש החזק בעולם. השאלה הגדולה בכל הקשור לבחירת טראמפ היא מה חזק יותר: האם הממסד יכפה עצמו על האדם, או שמא דונלד טראמפ יצליח להישאר מיסטר ברקזיט גם בחדר הסגלגל.