כומר צרפתי וקבוצה ממאמיניו מחפשים באוקראינה עדויות על זוועות שנעשו בזמן מלחמת העולם השנייה. הם אוספים עדויות שמיעה שעזרו להם לחשוף עד עכשיו עשרות קברים המוניים של יהודים שנרצחו בידי הנאצים. אבל הזמן הולך ואוזל.
עיניו של הכומר, פטריק דסבוי, פיתחו רגישות מיוחדת לפנסיונרים אוקראינים. הכומר הצרפתי, לבוש שחורים נעזר בסטודנטים צעירים וצד את הקשישים האוקראינים כדי לאסוף כמה שיותר פרטים על הקברים ההמוניים שהנאצים השאירו אחריהם.
השיחה עם הקשישים תמיד מתחילה באותה שאלה: "האם חיית כאן גם בזמן מלחמת העלם השנייה?". אם התשובה היא כן, הוא פותח מחברת ומתחיל לכתוב ולשאול: "האם ראית איך או איפה היהודים נורו ?". שהתשובה חיובית הוא מבקש מהקשישים ללוות אותו למקום בו התבצע המטווח. פטריק מסמן על המפה את המקום ומחפש אחרי שאריות של הגופות.
ללא תיעוד וללא מצבה
1.5 מיליון יהודים נרצחו בשטח שנחשב היום לאוקראינה. חלקם הוגלו לפולין, אבל רובם הועמדו בשורות ארוכות של נשים, ילדים , גברים וקשישים. הם נורו למוות דקות אחרי שנלכדו. האתר המוכר ואולי הגדול ביותר שבו נרצחו יהודים הוא באבי-יאר, סמוך לבירה קייב.
בספטמבר 1941, הגרמנים בסיוע של מקומיים רבים רצחו 33 אלף יהודים. הכומר הצרפתי מצביע על עוד עשרות אתרים בהם קבורים עוד מאות אלפי אנשים , ללא תיעוד וללא מצבה.
במשך שש השנים האחרונות הכומר וצוותו מיפו וסימנו עשרות קברי אחים ב-330 ערים שונות ברחבי אוקראינה. הממצאים מפורסמים במחלקה מיוחדת לנושא שהוקמה באוניברסיטה הפריזאית - הסורבון. הפרויקט ממומן על ידי משרד החוץ הגרמני שהזרים לכומר וקבוצתו 717 אלף דולר.
"שמעתי את היריות, אחר כך בא השקט"
כתב הדר-שפיגל שהתלווה לאחד הסיורים האלו מתאר את השיחות: "אישה קשישה בעיירה יאקטורוב מתכוננת לענות על השאלות, קוראים לה אנה והיא בת 82. אחר הצהריים היא יושבת ליד השולחן בחדר האורחים, היא לובשת סוודר ארוך למרות החום וסורגת אחד נוסף בידיה הזקנות והחרוצות".
פטריק כבר יודע איך לשאול את השאלות. הוא מנסה לרענן את הזיכרון ואת האווירה בעזרת שאלות כמו: מה לבשת באותו היום ? מה היה מזג האוויר? אחר כך הם נפתחים ומספרים. "הלכתי עם עדר הפרות סביב הכפר", מספרת אנה. היא הייתה אז נערה צעירה, והמילים לא נאמרות בקלות: "שמעתי את היריות ביער, מאחורי הרפת. שהם נגמרו והיה שקט, הלכתי לראות מה קרה. ראיתי שלוש תעלות מלאות בהרוגים. מיד אחר כך רצתי משם מהר ככל שיכולתי". אחרי שיחה כזו לפטריק יש מספיק נתונים כדי להתחיל בחיפושים, בדרך כלל הוא גם מוצא.
הכומר הצרפתי הפך לחוקר השואה בגלל סבא שלו, שהוחזק כאסיר מלחמה בגליציה. כשהוא סיפר על הקברים לסבא שלו, הסבא הסביר לו כי "אלו היו בני המזל". פטריק הצעיר לא הבין למה הוא מתכוון, אבל עכשיו, אחרי ביקור ביד ושם ובאושוויץ, הוא מבין למה סבא שלו התכוון שאמר - יש כאלו שסבלו עוד הרבה יותר לפני שנרצחו.