ארגון זכויות האדם "אמנסטי אינטרנשיונל", ששם לו למטרה להגן על זכויות האדם ברחבי העולם, פרסם את דוח זכויות האדם השנתי שלו, דוח שמציין חמישים שנה של פעילות הארגון.
תחת הכותרת "אמנסטי אינטרנשיונל: לא עוד עסקים כרגיל עבור רודנות וחוסר צדק" אנשי אמנסטי מעבירים ביקורת קשה על מדיניות ממשלת ישראל: "ישראל המשיכה במהלך 2011 בסגר המוטל על עזה, האריכה את המשבר ההומניטרי ברצועה והמשיכה להרחיב התנחלויות בגדה המערבית, התנחלויות אותן מכנה הארגון "לא חוקיות".
אמנסטי מותח ביקורת גם על הפלסטינים: "הארגונים הפוליטיים הפלסטינים - פתח וחמאס - תקפו זה את תומכיו של זה", ובנוסף נכתב כי הקבוצות הפלסטיניות החמושות ביצעו התקפות מידה-כנגד-מידה בעזה, לצד צה"ל שנוקט מדיניות דומה".
"האומץ של המפגינים נענה בכישלון של המנהיגים"
הדוח נפתח בביקורת על ארה"ב. אמנסטי טוען כי "על אף התחייבות הנשיא אובמה לסגור את מתקן המעצר במפרץ גוונטנאמו שקובה עד תחילת 2010, לא פחות מ-171 גברים עדיין הוחזקו שם באמצע דצמבר 2011".
אמנסטי מבקרת גם את מועצת הביטחון של האו"ם: "האומץ שהציגו מפגינים בשנה האחרונה (2011) נענה בכישלון מנהיגותי, שגורם למועצת הביטחון של האו"ם להיראות עייפה, מנותקת ולא כשירה למילוי מטרתה באופן הולך וגובר" נטען באמנסטי אינטרנשיונל עם השקת דו"ח זכויות האדם ה-50 של הארגון.
בנוגע ליחס הקהילה הבינלאומית לסוריה נכתב "מועצת הביטחון של האו"ם החליטה בסופו של דבר להתמודד עם האלימות והפרות זכויות האדם המתמשכות בסוריה והצביעה בעד פרישת משקיפים צבאיים, שיישמו את הפסקת האש במדינה", אך כידוע גם היום, במאי 2012 , האלימות עדיין משתוללת בסוריה, כשמספר ההרוגים מתקרב ל-10,000 בני אדם, מספר העולה כל יום.
הדוח מרחיב גם על החמרת האלימות בין המוסלמים והנוצרים בניגריה, אלימות השלטון במאלי, ופשעי המלחמה שמבצעים אנשיו של צ'אלרס טיילור בסיירה לאון . אמנסטי גם שמה לה למטרה להפסיק את ההוצאות להורג ובדו"ח היא מזכירה את ההוצאות להורג ביפן, בסינגפור, בסין העממית, באירן ובקוריאה הצפונית.
2011 הביאה לניצחונות בלתי נשכחים
הארגון מתייחס להתפתחויות במזרח התיכון: "במהלך האביב הערבי במזרח התיכון וצפון אפריקה, התלונות והדרישות העצורות של הדור הצעיר התפרצו לרחובות והפילו או איימו על הישרדותם של משטרים אוטוקרטים, ששלטו באגרוף ברזל במשך עשרות שנים ונראו בלתי מנוצחים. 2011 הייתה שנה סוערת במיוחד. מיליוני אנשים יצאו לרחובות על מנת לדרוש חופש, צדק וכבוד- חלקם השיגו ניצחונות בלתי נשכחים". בלב רבים מהקונפליקטים הללו עמדה מדיניות הפיתוח הכלכלי, שהותירה רבים, בפרט אלו החיים בעוני ובקהילות מודרות, בפני סכנה גוברת להפרות של זכויותיהם. בנוסף, צורות רבות של אפליה המשיכו לעורר תחושת חוסר צדק, שהציתה את המחאות ברחבי העולם והשתקפה בהן".
הדו"ח מדגיש את הכישלון של המנהיגות ברמה המקומית והבינלאומית בהגנה על זכויות אדם. הוא מראה, כי תגובת הקהילה הבינלאומית למשברי זכויות אדם אופיינה לרוב בפחד, שקרים, אופורטוניזם וצביעות. זה בלט במיוחד במזרח התיכון וצפון אפריקה, בתגובות שונות במידה ניכרת לדיכוי הממשלתי של ההפגנות ההמוניות ברחבי האזור.
הכישלון של המנהיגים התבטא בבירור גם כאשר ממשלות המשיכו לנצל חששות לגיטימיות בנוגע לביטחון או שיעורי פשע גבוהים, על מנת להצדיק או להתעלם מהפרות,שהתבצעו על ידי כוחות הביטחון שלהן ולא דאגו, כי תאגידים יישאו באחריות על השפעתם על זכויות אדם.
עם כניסתו של אמנסטי אינטרנשיונל לתוך העשור השישי שלו, דו"ח זה מעיד לא רק על מצוקתם של אלו החיים בצל הפרות זכויות אדם, אלא גם על אלו המקבלים השראה לפעול, לעיתים קרובות תוך לקיחת סיכון אישי רב, על מנת להבטיח זכויות אדם וכבוד לכל.