איציק יונה עבד בתעשיית ההייטק בישראל לא מעט שנים, כך שעבודה קשה לא הייתה זרה לו. אבל, כשעבר לקוריאה הדרומית, בה הוא מתגורר כבר קרוב לעשור, שום דבר לא הכין אותו למה שחווה. "הייתי בהלם", מספר יונה, מנכ"ל ומייסד של קבוצת "יונאקו" המתמחה בעסקים עם סיאול. "בשמונה בבוקר, כשאצלנו בארץ העובדים רק מגיעים לעבודה, מכינים כוס קפה, או מפטפטים - הם כבר רכונים על המחשבים שלהם בחלל פתוח ענק עם 200 אנשים. זה ככה עד השעות הקטנות של הלילה ואין דבר כזה לקום לדקה להכין קפה. זו פשוט לא אותה אווירה".
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
אפשר למצוא לא מעט נקודות דמיון בין ישראל לקוריאה הדרומית. שתי מדינות מוקפות אויבים שנוסדו ב-1948, לא גדולות, עם תעשיית הייטק ובלי הרבה אוצרות טבע. אלא שבקוריאה נהנים מהרבה פחות ימי חופשה ביחס לישראל וכ"בונוס" - עובדים הרבה יותר שעות. בכלל, על פי נתוני ה-OECD, מדובר במדינה "הוורקהולית" ביותר במערב כבר שנים רבות, וכל זה על חשבון המשפחה, המנוחה וכמובן האושר האישי.
הקוריאני הממוצע עובד כ-38 שעות בשבוע, יותר מכל מדינה אחרת במערב. בישראל עובדים בממוצע כ-35 שעות בשבוע. שתי המדינות נמצאות מעל ממוצע ה-OECD, כ-32.5 שעות. בני ישראל יצאו ממצרים לחירות לפני כ-3,000 שנה. איך אפשר להגדיר את אורח החיים הקוריאני? אתם תגידו.
"כמו שאתה מצחצח שיניים בבוקר - ככה הם עובדים הרבה, זו פשוט הציפייה מאנשים", הסביר לחדשות 2 Online קובי וקסלר, בן 52, תושב חיפה בעבר וסיאול בהווה, מנהל תפעול בחברה המייצרת אנטנות לטלפונים ניידים. "ימי שבת וראשון הם סוף השבוע כאן, אבל גם אז הקוריאנים מגיעים לפעמים לעבודה. יש כאלה שעובדים מרצונם עד ארבע או חמש לפנות בוקר, ישנים שעתיים בבית ואז חוזרים לעוד יום עבודה".
"אם הבוס שלך נשאר - מי אתה בכלל שתלך הביתה?"
אך האם החריצות הזו גם מובילה לעבודה יעילה? לא בטוח בכלל. "גם אם אין לך מה לעשות, אתה תישאר בעבודה - כי אם הבוס שלך נשאר אז מי אתה בכלל שתלך הביתה?", סיפר עורך הדין אייל ממו, בן 36 מנהריה, בעלים של חברת הפיתוח העסקי KOISRA, שגר כבר חמש שנים בקוריאה. "חוץ מזה, שבכל רגע אתה יכול לקבל מהבוס עבודה בהנחתה. יש פה תרבות של משימה שנופלת עליך משום מקום, כמו הכנת דוחות לבוס לקראת פגישה חשובה שיש לו מחר, כי גם הוא קיבל הנחתה מהבוס שלו. כשזה קורה אתה צריך פתאום לעצור את כל מה שאתה עושה. קוראים לזה 'בוגו' בקוריאנית".
לדברי ממו, המנטליות הזו גורמת לפעמים גם לאי הבנות ולעבודה כפולה, מה שמאריך את שעות העבודה. "כמעט ואין כאן שיתוף ידע בתוך המשרד, מתוך יראה. העובד לא רוצה לבזבז זמן לבוס עם שאלות, המבוגרים לא רוצים לעזור לעובדים הצעירים ולייעל את העבודה - כי אם הם עבדו קשה, אז גם הצעירים צריכים ללמוד בדרך הקשה. אף אחד גם לא רוצה שאלו שמתחתיו יסיימו לעבוד מהר ואולי יקבלו קידום", ציין.
לא מדובר רק בשעות ארוכות, אלא גם, ואולי בעצם בעיקר, במתח תמידי, שלדברי יונה נובע מהתחרות. הוא מורגש לא רק בתאגידי הענק, בהם מועסקים רוב הקוריאנים, אלא גם במגזר הציבורי, שם מורגשת תחרות עזה על דרגות ותקנים. חלק גדול מהפקידים מעידים שלא פעם עזבו את המשרד כשהשעון הראה כבר 21:30.
"בקוריאה אין סלחנות. מי שמפשל - אכל אותה. מנכ"ל שהחברה שלו פשטה רגל לא ינהל שוב לעולם. אצלנו מי שנכשל נהיה מנכ"ל בחברה אחרת", הסביר יונה, שכותב על החיים ועל עסקים בקוריאה בבלוג שלו. "הבן שלי הלך פה לגן - ובאו משם להתלונן בפני ובפני אשתי שהוא לא רוצה ללמוד לקרוא, והוא היה רק בן ארבע. בכל כיתה יש דירוגים. חברי הקוריאנים מספרים לי: 'הבן שלי בכתה ז', והוא רביעי בכיתה'. יש לחצים פסיכלוגיים אינסופיים מההורים ומהחברה מגיל אפס, אין לך רגע מנוחה".
ומה עושים בקוריאה כשלא עובדים? הולכים לישון? אולי לבלות זמן עם המשפחה? כנראה שלא. "מקובל מאוד ללכת לאכול ארוחת ערב עם המנהל, וגם לשתות, והרבה, כדי להתפרק מכל המתח הזה", סיפר ממו. ואכן, דווקא קוריאה מובילה בצריכת אלכוהול מזוקק. קוריאני ממוצע, כך על פי מחקרים מעודכנים, שותה קצת פחות מ-10 ליטרים בשנה של סוג'ו, הגרסה המקומית לוודקה, כשלושה ליטרים יותר מאשר ברוסיה למשל. לדברי ממו, התוצאות לא מאחרות להגיע: "רואים פה בלילות אנשים עם חליפות ועניבות זרוקים ברחוב, זה לא דבר נדיר".
תופעת השיכרות היא רק חלק קטן מהמחיר הכבד שמשלמים הקוריאנים. שיעור ההתאבדות במדינה הוא השני בגובהו בעולם, אחרי ליטא שמובילה את הדירוג הלא מחמיא. מנתוני ארגון הבריאות העולמי עולה כי מתוך כל 100 אלף קוריאנים, 28 שמים קץ לחייהם מדי שנה. זו סיבת המוות המובילה במדינה לאנשים מתחת לגיל 40.
מקור ההשראה: ישראל
הקוריאנים לא רק לוקחים את חייהם יותר, אלא גם מביאים פחות חיים לעולם. שעות העבודה הארוכות דוחות את גיל הנישואים, ושיעורי הילודה הם מהנמוכים בעולם - כשמונה לידות לכל אלף בני אדם. לשם השוואה, בישראל המספר הזה יותר מכפול. הילדים שכן נולדים בקוריאה הדרומית, כאמור, מחונכים להישגיות מגיל צעיר מאוד. במבחן פיז"ה האחרון הם דורגו במקום הרביעי במתמטיקה ובקריאה, לעומת ילדי ישראל שדורגו במקום ה-40 וה-33 בהתאמה. עם זאת, נראה כי גם הם משלמים את המחיר של שעות הלימודים הארוכות הכוללות חוגי העשרה עד הלילה. מסקרים שנערכו בעולם עולה כי ילדי קוריאה הדרומית הם הכי פחות מאושרים.
אז הקוריאנים נהנים מצמיחה כלכלית, אבל האם זה שווה את תופעות הלוואי? הממשלה הקוריאנית מנסה להעלות בשנים האחרונות את מספר ימי החופשה השנתיים כדי לאפשר לעובדים לנוח. הנשיאה פארק גון-הייה מבקשת להפוך את קוריאה למדינה יצירתית יותר, דבר שלא תמיד עולה בקנה אחד עם המתח הכבד. מקור ההשראה שלה, כפי שהכריזה בעבר, הוא דווקא הכלכלה הישראלית, ובעיקר "תכנית יוזמה" שיושמה כאן בשנות ה-90 לעידוד השקעות.
"ישראל, עם כל הבעיות, הוציאה מתוכה חתני פרס נובל במדעים, וקוריאה לא הוציאה אפילו אחד", הדגיש יונה. "אנחנו מקבלים טלפונים מקוריאנים שרוצים תכנית לימודים של 'הקורס ביצירתיות' של אוניברסיטת תל אביב, ולך תסביר להם שאין קורס כזה, כי זה לא משהו ממוסד. אלה הכלים שלהם, הם חושבים שבעזרת תכנית ממשלתית הם יצליחו לשנות את עצמם מקצה לקצה".
אולי דווקא יש תקווה שקוריאה תצליח לשנות את המצב, ומלבד כלכלה משגשגת וטכנולוגיה מתקדמת - תצליח להיות גם יצירתית יותר וגם, אולי, מאושרת יותר. "אמנם שינוי מקיף דורש שנות דור, וזה אצל הקוריאנים ב-DNA", סיכם יונה. "אבל כשבקוריאה מסמנים מטרה, בדרך כלל משיגים אותה, גם אם המטרה היא לא להיות כל הזמן לחוצים להשיג מטרות". האם דווקא הלחץ לעמוד ביעדים הוא שיצליח להביא שינוי לקוריאה? לבני ישראל לקח מאות שנים לצאת ממצרים. בקצב החיים של קוריאה יש לשער שזה כנראה יקרה הרבה יותר מהר.