נינה קוטובה אימצה את החתול הראשון שלה לפני 15 שנה. עכשיו, האישה שמשמעות שם משפחתה הוא "חתול", חיה עם לא פחות מ-136 שותפים מייללים בדירה קטנה בנובוסיבירסק.
זה התחיל כמובן מרחמנות: "אספתי את החתול הזה בתחנת רכבת ואחרי חודשיים אספתי עוד אחד ועוד אחד. רצו להרוג אותם שם", היא אומרת.
לא טוב להיות חתול רחוב בחורף הקפוא
כשמגיעה שעת ארוחת הערב ההתרגשות בביתה של נינה רבה - אין צלחת אישית או חתולית לכל אחד, אבל אף פה משופם לא נשאר רעב. בעיר הרוסית הקרה אין מקלט לחיות העזובות, "אנשים לא רוצים לאמץ חתולים או כלבים. אני עושה את זה בשבילם", מספרת נינה.
לכתב הטלוויזיה הרוסית שראיין את נינה ושימש כמגרש משחקים לחתולים היא אמרה בחיוך - "אני מנסה לא לדרוך עליהם".
נינה יודעת שזה נראה כמו משהו בלתי נסבל, אבל היא אומרת לכתב הרסת הרוסית שהיא התרגלה להכול - "בחוץ, בקור" היא אומרת, "הרבה יותר קשה להיות חתול".