זו החלטה שאף הורה לא רוצה לבצע. אבל כשמשפחת ראד הבריטית צפתה בבנם ריצ'רד בן ה-43 שוכב משותק ושקוע בתרדמת, תלוי במכונות ההנשמה - גמלה בלבם ההחלטה הקשה מכל.
בעודם נזכרים בשיחה עם ריצ'רד בה אמר להם שהוא לא היה רוצה "להיכלא בגוף חסר תועלת", קרוביו החליטו שהגיע הזמן "לשחרר אותו". אלא שבשעה שבני המשפחה התכוננו נפשית לפרידה הטרגית, רופאו של ריצ'רד הגיע לתגלית גורלית.
למרות פציעות עמוד השדרה הקשות מהם הוא סבל, ריצ'רד ראד עדיין היה מסוגל למצמץ בעיניו בתגובה לשאלות פשוטות. וכאשר נשאל אם הוא רוצה להישאר בחיים, תשובתו של האב לשניים הייתה חד משמעית: "כן".
לא מדבר, לא זז, אבל חושב ומרגיש
ההיתלות הכובשת בחיים תועדה על ידי צוות מרשת BBC הבריטית, שם הופק סרט תיעודי על מאושפזים עם פגיעות מוח חמורות. התכנית, ששודרה אמש, הציתה מחדש את המחלוקת לגבי הצהרות מוקדמות של אנשים שמצהירים כי הם לא מעוניינים להיות מטופלים אם הם יחלו באופן סופני או לא יוכלו לתקשר עם סביבתם.
ארגונים נגד המתת חסד בממלכה ציינו שריצ'רד ראד, שסובל ממצב שנקרא "תסמונת הנעילה", בו הוא אינו מסוגל לדבר או להזיז את איבריו למרות שהוא יכול לחשוב, לשמוע ולהרגיש - סביר להניח שלא היה חי כעת אם היה חותם מבעוד מועד על הצהרה שכזו.
אביו, שנקרא גם הוא ריצ'רד, הודה שהמשפחה הייתה משוכנעת ש"אין שום סיכוי" שהוא היה רוצה לחיות עם הפציעות. "כשאנחנו במצב טוב ובריא, קל להגיד שתרצה 'להיכבות' אבל כשזה באמת קורה, זה שונה לחלוטין. קבלת החלטה כזו, אם הילד שלך צריך לחיות או לא, היא כמעט בלתי אפשרית. זה אולי לא אותו הריצ'רד שהתחלנו איתו, אבל לפחות הוא מחייך כשאנו מדברים איתו על העבר או כשהוא רואה את ילדיו".
שלוש שאלות זהות, שלוש תשובות זהות
ריצ'רד ראד נפצע באורח קשה כשנזרק מהאופנוע שלו למרחק של כעשרה מטרים בשנה שעברה, לאחר שנפגע ממכונית שיצאה מתחנת דלק. ראד הגרוש היה בדרך לפגוש את חברתו. הוא אובחן כמשותק לחלוטין עוד בזירת התאונה ועבר מאז טיפולים נוירולוגיים.
בתחילה הוא יכל לדבר ולהזיז את זרועותיו, אך במהרה גופו החל לסבוך מזיהום לאחר ניתוח שעבר. איבריו החיוניים כשלו והוא נכנס לתרדמת. ההורים כאמור היו בטוחים שריצ'רד לא רוצה להמשיך בחייו - אך הרופאים דחקו בהם לתת לו זמן.
לאחר שלושה שבועות של טיפול מואץ עם נוירולוג מומחה, נשאל ריצ'רד שלוש פעמים אם הוא רוצה להמשיך לחיות. שלוש פעמים הוא ענה "כן".