"פרידה", סרט הדרמה של אסגר פרהדי, מביא את סיפורם של נאדר וסימין, בני זוג תושבי טהרן, שאחראי 14 שנות נישואים נערכים לגירושים. סימין כבר עוזבת את הבית - אך בעלה, שנאלץ להתמודד עם מצבו הרפואי הקשה ונכותו של אביו, מבקש את עזרתה של מטפלת שתשגיח עליו בבית. אירוע המתרחש באחד הימים בדירה מערב את נאדר בפרשייה בה הוא נחשד ברצח, כשברקע נמשכים מאמציה של סימין לשחרר ממנו את בתם המשותפת בת ה-11, שחיה בבית. הסרט מעניק הצצה נדירה להתנהלות מערכת המשפט האירנית, כמו גם להתנהלותה של המשפחה האירנית שבעידן המודרני ממשיכה להיאחז בקוראן כמקור עליון. ללא מילה אחת על גרעין, תמרונים צבאיים או ישראל - מעניק פרהדי הצצה למתרחש עמוק-עמוק, בבתיהם של "האויבים מטהרן". מגנט לפרסים ואולי בגלל התנפצות אשליית המערב מה"אויב" המצטייר בסרט הזה, "פרידה" הפך להרגל את טקס קבלת הפרסים בכל פסטיבל בו הוא משתתף. הוא כבר הספיק לרשום שיא כשהיה לסרט האירני הראשון שזכה בפסל "דב הזהב" בפסטיבל ברלין, וקטף גם את פרס הסרט הזר הטוב ביותר בטקס גלובוס הזהב האחרון. שחקניו קטפו גם הם פרסים בפסטיבלים, ובסוף החודש הוא יתמודד באותה הקטגוריה מול "הערת שוליים" שלנו על פרס הסרט הזר הטוב ביותר בטקס האוסקר בהוליווד. אך דווקא ברפובליקה האסלאמית מאוד לא אהבו את הסרט - וזאת בלשון המעטה. בשבועות האחרונים סוערת התקשורת המקומית בעקבות העמדתו לאוסקר ואנשי הדת משתלחים באנשי ההפקה ללא רחם. |
|
צפו: הטריילר הרשמי של "פרידה" תכנית טלוויזיה ששודרה לאחרונה באחד הערוצים הממלכתיים באירן עסקה בסרט עטור הפרסים. מסעוד פרסטאי, אינטלקטואל אירני המקורב למשטר האייתולות, השתלח בתכנית בהפקת הסרט. "התדמית של החברה האירנית, כפי שהיא משתקפת ב'פרידה', מתארת אותנו בצורה המלוכלכת ביותר - כפי שהמערבים שואפים לצייר אותנו", הוא אמר. "מניעים פוליטיים הם שהעניקו פרסים לסרט הזה ולסרטים אירניים נוספים בעבר. 'פרידה' אינו צריך להתקבל בברכה בקרב העם האירני". "מצד אחד - האמריקנים מטילים עלינו סנקציות, ומצד שני הם מעניקים לסרט שלנו פרסים כדי לשלוח לנו מסר חיובי", המשיך פרסטאי במתקפה. "אני חושב שהצלחת הסרט היא אשליה. הוא לא סרט טוב". אך כאן לא מסתיימת הביקורת: כלי תקשורת אירניים רבים מתחו ביקורת קשה על פרהדי, בגין העובדה שלחץ את ידה של אישה באחד ממעמדי קבלת הפרס שזכה הסרט. ההנהגה במבוכה אך הסרט הזה מציב כמה בכירים בממשל במלכוד. הם רוצים מאוד להזדהות עם ההצלחה האירנית - אך חוששים מאידך מההשלכות הבינלאומיות של ההצלחה. בשנים האחרונות חתום הקולנוע האירני הצלחות רבות, אך ראשי המשטר מסרבים להכיר בכך בפומבי בשל "המגע" של אנשי ההפקה עם המערב במסגרת קידומי הסרטים ברחבי העולם. ואם כבר הבנו שהכל כאן, בסופו של דבר, זה פוליטיקה, אז לא נתפלא שבאופוזיציה האירנית דווקא תומכים באופן נלהב בהצלחה המסחררת של "פרידה". בחודש שעבר שידר ערוץ טלוויזיה של האופוזיציה האירנית בלונדון את טקס "גלובוס הזהב" בשידור חי - בעבור אלו באירן שביקשו לצפות בצוות שעמל על הסרט גורף את הפרס. אלפי אירנים נעזרו בצלחות הלווין הלא חוקיות על מנת לצפות בשידור. 
ופרהדי עצמו אמר זמן קצר אחרי הזכיה: "כשעליתי על הבמה, חשבתי לעצמי מה עלי לומר. האם משהו על אמי, אבי, אשתי, ילדיי...אבל עכשיו אני מעדיף לומר רק דבר אחד - לעם שלי. הוא באמת עם שוחר שלום". וזו בדיוק אחת המטרות של הסרט "פרידה". לחורר, ולו במעט את מסך הברזל שמטיל משטר האייתולות על העם האירני וענייני הדיומא המעסיקים אותו. רובם המכריע, כפי שמנסה "פרידה" להסביר, אינו קשור לגרעין. |