אם צריך לנחש את רשימת ההפתעות במונדיאל הקרוב, להצביע על סינדרלה, להמר על האנדרדוג, אולי סתם לאמץ בחום נבחרת דחויה, נידחת והזויה, יש הפעם רק מועמדת אחת. בנמל התעופה של פיונגיאנג השבוע, נבחרת צפון קוריאה יוצאת לקרב.
צפון קוריאה חוזרת, 40 שנה אחרי המונדיאל ההוא, אנגליה 66', ימים של תהילה, ודרמה מהסרטים. איש לא דמיין איך הדיקטטורה הקומוניסטית, המוקצית, תבוא לשחק בעיירה נידחת, תהפוך למושא הערצה הזוי של אלפי בני-עשרה ותצליח לעשות, ברוח הקרב של מלחמת קוריאה, את הבלתי ייאמן.
ואז טסו הביתה ונעלמו בתהום הנשייה של הצפון המיוסר. השמועות אמרו שקים איל סונג השליט
השליך אותם לכלא בגלל שהפסידו, ובמשך 40 שנה איש לא הצליח לגלות מה קרה.
מונדיאל ופוליטיקה סיפור אהבה ישן. ויותר משהפוליטיקאים אהבו את המונדיאל, הגרועים שבהם ניסו לעשו בו כבשלהם. כל הדרכים הובילו אל הגמר ברומא, וכל הדרכים היו כשרות לוודא שאיטליה, המארחת, תזכה בגביע העולם השני. הרודן, בניטו מוסוליני, מינה את השופטים ודאג להזמין אותם
לכוס יין לפני כל משחק. והצ'כוסלובקים ידעו, בערב הגמר, שהתוצאה מכורה מראש.
שליטים נאורים יותר הסתפקו בסתם בחישה. להבטיח עושר אין סופי לשחקנים אם יביאו גביע, ורמזים עבים מה עלול לקרות אם יביישו את הפירמה. שחקני זאיר לא הראו סימנים שהם יודעים לבנות חומה נגד סקוטלנד. מובוטו לא אהב את ה-0:9 של החבר'לאך שלו מול יוגוסלביה. אל תשפילו אותי שוב אמר להם לפני המשחק עם... ברזיל. הפסד ביותר משלושה גולים ואין לכם לאן לחזור הוא אמר.
ברזיל הובילה אז 0:3, והזאירים לא ידעו מה לעשות. לשמחתם, שם ב-0:3 זה נעצר. חרון אפו של מובוטו חלף.
נקפוץ ל-1982, ומי יעז להמרות את פיו של השיח'? יושב ראש ההתאחדות של כוויית בטוח ששריקת הסיום הייתה מוקדמת מדי, יורד אל המגרש ונותן לפיפא פקודה להאריך את המשחק נגד צרפת. זה חסר תקדים בהיסטוריה של גביע העולם. מה שמדהים היה שהשופט השתכנע, 1:3, והמשחק החל מחדש
עם כדור ביניים.
ואיזה מסכנים שחקני נבחרת עירק שהעפילו למונדיאל היחיד שלהם ב-1978. הם הפסידו 2:0 במשחק, שבעה שחקנים הלכו לכלא. עודאיי חוסיין היה אז הביג בוס, ואת שרידי מעלליו רואים עד היום בחצר הנטושה של הוועד האולימפי העיראקי. הם היו מענישים את השחקן ושמים אותו בארון המתים ליום-יומיים. היום עיראק היא סתם נבחרת לא טובה, אבל לפחות יש לשחקנים לאן לחזור.